המחאה באירן: שידור חוזר של הסרטים הקודמים או סוף שונה?

במובנים רבים, כבר היינו בסרט הזה: ב-2009 וב-2022 יצאו המוני אירנים לרחובות, ומחאתם חשפה את שקיעתו של הפרויקט המהפכני ואת תסכולם של המונים הכמהים ליותר חופש. הם נתקלו בתגובה קטלנית, וייתכן שזה מה שיקרה גם הפעם – מציין וושינגטון פוסט.

הנשיא מסעוד פזשכיאן ניסה לבלום את המחאה באמצעות כמה הטבות לשכבות החלשות, אך לא הוריד את גובה הלהבות. להפך: יש סימנים רבים לכך שההפגנות התגברו ומצטרפים אליהן יותר ויותר צעירים. המפגינים דורשים שינוי יסודי במערכת הפוליטית, וחלקם מניפים את דגלה של אירן המלוכנית.

שליטי אירן ניצבים לא רק בפני תסיסה פנימית. השנים האחרונות הפכו את אירן לפגיעה יותר. שלוחיה בלבנון וסוריה נחלשו או חוסלו, והמלחמה עם ישראל חשפה עד כמה המשטר חלש. עלי חמינאי מדבר על התנגדות להגמוניה האמריקנית ולמזימות הישראליות, אך מספר גדל של אירנים רואה ממסד מושחת השולט במדינה ופוגע ביכולתה להגן על עצמה.

"מה שמייחד את המצב כעת הוא ההתמוטטות של הלגיטימיות והדרישה הגוברת לשינוי משטר", אומר ההיסטוריון עבאס מילאני מאוניברסיטת סנפורד. לדבריו, מערכות סמכותניות בנויות על פחד וכפייה – אך במקרה של אירן, ניתן לראות בבירור שהללו נחלשו.

לסלט זה נוספה נכונותו המוצהרת של דונלד טראמפ לפעול נגד המשטר, המודגשת על-ידי סילוקו של ניקולס מדורו – והאסטרטגים בטהרן ניצבים בפני משבר מעמיק. המזרחן ואלי נאסר מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס אומר כי המשטר מצוי בין הפטיש האמריקני והישראלי לבין הסדן של סכנת התקוממות. "אין מוצא פשוט מהסבך הזה. קריסה מוחלטת אינה מחויבת המציאות, אך המהפכה מתקרבת לסיומה".

החוקרים כרים סאג'אדפור וג'ק גולדסטון טוענים, כי המצב באירן עונה על כמה תנאים הכרחיים למהפכה, כולל המשבר הכלכלי, חילוקי דעות גוברים באליטות עליהן מתבסס המשטר וסימנים להתקוממות עממית נרחבת. "הרפובליקה האיסלאמית היא כיום משטר זומבי. הלגיטימיות, האידיאולוגיה, הכלכלה והמנהיגים הבכירים שלו – מתים או גוססים. עם זאת, הרכיב החיוני החשוב ביותר שעדיין חסר הוא שכוחות הדיכוי יגיעו למסקנה שגם הם אינם נשכרים מהמשטר ולכן אין טעם להגן עליו. אכזריות יכולה לעכב את ההלוויה של המשטר, אך לא סביר שתקים לתחייה את הדופק שלו".

צילום: הפגנה מול הקונסוליה האמריקנית במילאנו [צילום: לוקה ברונו/AP]

קשה לדעת מה יקרה בהמשך, מציין הפוסט. האפשרות של התערבות אמריקנית מעוררת שאלות חדשות. המשטר עשוי לעמוד בקלות בכמה תקיפות סמליות. חיסול נרחב של ראשיו עלול להעלות במקומם גורמים קיצוניים עוד יותר. אם ארה"ב תעשה מעט מדי, היא לא תזיז את המחוג; אם תעשה יותר מדי, היא עלולה לשבור אותו עם תוצאות בלתי צפויות.

חוסר הוודאות עשוי להוביל את המערב להעדיף דיפלומטיה על פני התערבות צבאית. הולי דאגרס ממכון וושינגטון אומרת כי אירן ניצב בפני שורה של אתגרים: מלחמה אפשרית עם ישראל, מאבק ירושה אחרי חמינאי והמשך המחאות. רבים ממקבלי ההחלטות במערב נרתעים מפני שינוי אפשרי בשל החשש של מה שיביא איתו, היא מוסיפה.

רזה פהלאווי, בנו של השאה המודח, סבור שהשינוי קרוב – אך לא כולם אופטימיים כמותו. ההיסטוריון עבאס אמאנאט מאוניברסיטת ייל אומר כי המשטר מסוגל לרסק את המפגינים, במיוחד משום שאין מאחוריהם כוח מאורגן. פהלאווי, למרות פרסומו, הוא דמות שווא, בלי האישיות והתמיכה הנחוצים.

יוצר הסרטים האירני הגולה ג'עפר פנאהי מזהיר מפני הרטוריקה הלוחמנית של טראמפ. "המשטר כבר למעשה נפל. המפגינים רוצים שזה יקרה. סיוע בינלאומי יכול לעשות את ההבדל. אבל דבר לא יקרה עד שהאנשים עצמם יחליטו לפעול. זה צריך לבוא מבפנים, מרצונו של העם".