פישר

היבט דומיננטי של הליקויים מצד המחלקה לחקירות שוטרים אשר הובילו לפגיעה
בתקינות ההליך, התבטא באי גילוי, ולעיתים הסתרה, של אירועים קריטיים בשלב
החקירה, וכן חומר חקירה הנוגע לאותם אירועים וטענות לאובדן החומרים, באופן שהקרין
בהמשך על מהלך המשפט כולו. כשלים ומחדלים אלה נתנו את אותותיהם במידה רבה
בשלביו הראשונים של ההליך, בהם הונחו סימני השאלה לנוכח התמיהות שעלו מתיק
החקירה, ונמסרו מטעם המחלקה לחקירות שוטרים תשובות מטעות בנושאים מהותיים.
פעמים שהתשובות המכשילות גרמו לניתוב ההליך לאפיקים שבדיעבד התברר כי העיסוק
בהם היה נחסך אילו הייתה האמת מגולה מהיום הראשון. כתוצאה מכך, ניהול ההליך נתקל
פעם אחד פעם בחסמים ונפתולים שעיכבו והאריכו עד מאוד את הדיון בשאלות האמיתיות
שהיו טעונות הכרעה אילו הייתה החקירה נערכת כהלכתה ולו המחלקה לחקירות שוטרים

הייתה מקפידה על מסירת תשובות אמת להגנה ולבית המשפט. כל אותה העת נדרש פישר
להתמודד מול כתב אישום אדיר ממדים, כשרכושו תפוס, רישיון עריכת הדין שלו מושעה,
ובשנתיים הראשונות - גם חירותו האישית נלקחת והוא נתון במעצר.

לעדותו של מלכה נודעה משמעות רבה לצורך הוכחת
האישומים נגד פישר, וכי במסגרת הערכת המשקל והאמינות של העדות הייתה חשיבות
עצומה לשאלה מתי מלכה הפך להיות עד מדינה ביחס למועדים בהם מסר את אמרותיו
המפלילות. יש שוני ברור בין מעורב בעבירות המודה בחלקו ומפליל את שותפיו בשל חרטה
ותוך כוונה לסייע לחוקרים להגיע לחקר האמת, ובין מעורב המפליל את חבריו לאחר
שהובטחה לו תמורה בעבור עדותו. וכפי שנפרט בהמשך הדברים, המחלקה לחקירות
שוטרים יצרה בפני ההגנה ובית המשפט מצג מתמשך, כאילו מלכה מסר את הודעותיו
המפלילות מחפץ ליבו וללא תמורה. רק לאחר שנים ארוכות בהן התנהל התיק, תחת מצג
זה, התגלה כי למעשה הסיכום העקרוני על היותו של מלכה עד מדינה נערך קודם למסירת
אמרותיו, תוך עירוב בין מסירת מידע מודיעיני - בעודו חשוד מרכזי! - ובין מתן הודעות
גלויות - וחמור מכל, תוך הסתרת הדבר ויצירת מצגים מטעים.

סימני השאלה הרבים שהצטברו סביב אופן עריכת הסכם עד המדינה עם מלכה,
התעצמו לנוכח עדות שמלכה מסר בחודש דצמבר 2021 בבית הדין המשמעתי של מחוז מרכז
בלשכת עורכי הדין, על אודות טובות הנאה שהבטיח לו בעל-פה וללא תיעוד משה סעדה,
ששימש בתקופה הרלוונטית סגן מנהל המחלקה לחקירות שוטרים ומי שחתם מטעמה על
הסכם עד המדינה עמו, ולימים חבר כנסת

בעדותו ניסה סעדה לתרץ קושי את הקושי שהוצג לעיל, באומרו כי בשלב שבו כתב האישום
הוגש, מלכה לא היה עד מרכזי מבחינת התביעה: "לא התבססנו על ערן מלכה בשלב הזה,
ממש לא... התבססנו על מכלול הראיות בתיק... אם הוא היה עד מרכזי היינו מפרידים
אישומים ומגישים בנפרד. הוא לא היה עד מרכזי בשלב הזה" )עמ' 22329-22327 לפרוטוקול(.
הסבר זה עומד בסתירה מוחלטת לעובדות; אינני מקבלו; ולאור מעורבותו האישית
העמוקה של סעדה בעריכת ההסכם עם מלכה - אני מתקשה לקבל שזו גם עמדתו
המקצועית של סעדה או שכך סברה המאשימה בעת הגשת כתב האישום.

...כבר במעמד השמעת הסברו האמור של סעדה, מיהרה ב"כ המאשימה לשלול
את דבריו, תוך שהבהירה: "אני אומר את זה שזה יהיה ברור - ערן מלכה הוא נדבך מרכזי
בראיות בתיק הזה, זו עמדת המאשימה, אין שאלה בכלל"

הגילויים ביחס למלכה, ובכלל זה האופן בו נמסרו
אמרותיו, הם שהביאו את הפרקליטות להבנה כי לא ניתן לייחס לעדותו משקל - והפער בין
כתב האישום המתוקן למקורי מלמד עד כמה מרכזית הייתה עדותו. אוסיף, בלי לפרט, כי
לאחר שנחשפתי למלוא ראיות התביעה ברור כי ללא עדותו של מלכה, אין בסיס ראייתי
לחלק ניכר מהעובדות הנטענות באישומים אלה, ולו לכאורה.

כאשר גוף אחר בפרקליטות שאינו המחלקה לחקירות שוטרים טען בפני בית המשפט,
העובדות האמיתיות באשר למועד בו הושגו ההסכמות עם מלכה נפרשו כהוייתן מהיום
הראשון.

למרבה הצער, עם התקדמות המשפט ושמיעת הראיות עלה כי לא ניתן לסמוך על
הצהרות המחלקה לחקירות שוטרים, והתברר כי העובדות הנכונות בעניין מועדי המשא-
ומתן וההסכמות עם מלכה, לא היו אלו שהמחלקה לחקירות שוטרים העלתה על הכתב
בהסכם עד המדינה עמו ושבה הצהירה מספר פעמים בפני בית המשפט, אלא אותן עובדות
שנתמכו בנתונים האובייקטיביים עוד בעת הגשת כתב האישום ושנעשה ניסיון פסול
להסתירן.

האמת התגלתה רק במחצית השנייה של שנת 2022, שבע שנים וחצי לאחר הגשת
כתב האישום. כאמור, בעקבות עדותו של מלכה בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין,
החליטה התביעה על השלמת חקירה נוספת בתיק. בעקבות השלמת החקירה העידו לפניי
סנגוריו של מלכה, עו"ד עדי כרמלי ועו"ד עופר ברטל. עדויות אלה, אליהן הצטרפה עדותו
של מלכה בבית הדין המשמעתי ובחקירה נגדית משלימה בהליך דנן, סתרו לחלוטין את
הגרסה אותה המחלקה לחקירות שוטרים הציגה עד אז לאורך כל שנות ניהול המשפט, לפיה
כל הודעותיו המפלילות של מלכה בשלב שקדם להגשת כתב האישום נמסרו ללא כל תמורה
ובטרם החל להתנהל עמו משא-ומתן להסכם עד מדינה.

שרצר סיפר בעדותו רק חלק מהאמת, והכחיש עובדות שהוכחו באופן
פוזיטיבי ושבהן נעוץ חוסר החוקיות המהותי בהסתמכות המחלקה לחקירות שוטרים על
ההודעות שגבתה ממלכה טרם הגשת כתב האישום. לצד הודאתו בקיומו של סיכום כתוב
בין סעדה לבאי-כוחו של מלכה קודם להסכם עד המדינה מיום 4.6.2015, דבק שרצר
בעקביות בטענה שהסיכום האמור נערך רק לאחר הגשת כתב האישום, וכי עד להגשת כתב
האישום ) 14.5.2015 ( לא נערך משא-ומתן כלשהו בין המחלקה לחקירות שוטרים למלכה... גרסה בלתי אמינה זו של שרצר הופרכה לחלוטין בעדויות של עורכי הדין כרמלי
וברטל )בהן כאמור תמך גם מלכה בעדותו המאוחרת(.

לקראת סופה של פרשת התביעה התקבלו שתי ראיות
חותכות לכך שטענת המחלקה לחקירות שוטרים לכל אורך השנים, וכן דבריהם של סעדה
ושרצר בעדויותיהם לפניי, לפיהם גרסאותיו המפלילות של מלכה נמסרו כביכול עד להגשת
כתב האישום במעמד של חשוד רגיל - אינם אמת. האמת היא, שמלכה היה באותה עת
במעמד של חשוד שניהל משא-ומתן לקראת הסכם עד מדינה, ומסר את הודעותיו תחת
הסכמה על חיסיון שימוש. שתי הראיות החותכות התקבלו במהלך החקירה הנגדית של
סעדה.

סעדה הוא הגורם הבכיר מבין אנשי המחלקה לחקירות שוטרים שהעידו במשפט,
והוא שהיה גם הגורם הבכיר הדומיננטי בניהול המשא-ומתן מול מלכה ) 21773 (. בנוסף,
מבחינה כרונולוגית, סעדה הוא השני בזמן מקרב אנשי המחלקה שהציג את טענת השווא
בדבר מעמדו של מלכה. זאת בהסכם עליו סעדה חתם עם מלכה ביום 4.6.2015 ובו נכתב,
בניגוד גמור לעובדות שהוכחו בפניי, "כי עוד טרם הגעה להסכם זה, בשלב החקירה, הנאשם
מסר גרסה שהפלילה אותו ואחרים, כל זאת מבלי לבקש תמורה ומבלי שהובטחה לו תמורה"
)סעיף 2 בנספח להסכם; ההדגשה הוספה(, וכי התמורה הנקובה בהסכם ניתנה למלכה בגין
הגרסה אותה מסר "לאחר הגשת כתב האישום, במסגרת הסכם זה... אודות מעורבותם של
גורמים שונים, חלקם בכירים לעבר, בעבירות פליליות" )שם, סעיף 3(, באופן היוצר חיץ
מלאכותי וכוזב בין המידע שמלכה מסר לפני הגשת כתב האישום ובין המידע אותו מסר
לאחר מכן. לחתימת סעדה על הסכם עד המדינה קדמה הצהרת התובעת מהמחלקה
לחקירות שוטרים, בדיון שהתקיים ביום 1.6.2015, כי "המו"מ החל לאחר הגשת כתב
האישום... בדיקת האפשרות למו"מ וההתנהלות בעניין בין נאשם 1 לבין מח"ש החלה לאחר
הגשת כתב האישום". אלא שבשונה מהתובעת, שלא התיימרה להעיד על דברים המצויים
בידיעתה האישית ורק שימשה צינור להעברת דברים שמסרו לה הגורמים במחלקה
לחקירות שוטרים שניהלו בעצמם את המגעים עם מלכה ועורכי דינו )עמ' 2386-2384,
22554 (, סעדה חתם בעצמו ביום 4.6.2015 על הסכם העומד בסתירה חזיתית לסיכום הכתוב
שנערך אך חודש ימים קודם לכן בינו לעו"ד ברטל. באותו סיכום, מלכה ביקש וגם קיבל
מסעדה תמורה משמעותית בעד הגרסה המפלילה אותה מסר החל ביום 4.5.2015: חסימת
דרכה של המחלקה לחקירות שוטרים לעשות שימוש במידע המפליל כל עוד לא תחתום עם
מלכה, לאחר הגשת כתב האישום על הסכם עד מדינה, ותעניק לו במסגרת ההסכם את
טובות ההנאה שעליהן יוסכם.

יתר על כן, בניגוד להוראות הדין ולהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, המחייבות
לכלול במסגרת רשימת חומר החקירה המועבר לעיון ההגנה כל מסמך הנוגע למגעים עם
מועמד להיות עד מדינה, לא כל שכן את המסמך בו עסקינן אשר פתח באופן רשמי את
המשא-ומתן לקראת הפיכתו של מלכה לעד מדינה, סעדה לא דאג לכך שהמסמך יקבל ביטוי
בתיק החקירה; ראה עצמו פטור מלהעביר לתיק עותק מהמסמך או אפילו מזכר בדבר קיום
המסמך ותוכנו

כתוצאה ממחדלים אלו, נמנע מנציגי התביעה שניהלו את ההליך, ובכלל זה
פרקליטי המחלקה לחקירות שוטרים, להעמיד את בית המשפט, עוד בתחילת הדרך ולאורך
שנים לעומק המשפט, באשר למעמד של מלכה ולהסכמות עמו; בית המשפט מצא עצמו
נאלץ לנתב את הדיונים הרבים בסוגיה זאת כסומא באפלה; והחלטות מהותית שיכולות
וצריכות היו להתקבל בהתאם למצב הדברים הנכון - ובכלל זה ההחלטה מיום 20.11.2016
בטענות המקדמיות והחלטות נוספות בבקשות להגנה מן הצדק - ניתנו במתכונת שונה מזו
שצריכה הייתה להינתן, באופן שגרם להארכה ולסרבול עתירי היקף של ההליך ולגילוי
האמת בשיהוי רב.

סעדה אישר כי האירוע המתואר במסמך, וכן המסמך עצמו, היו ידועים לו בשנת
2015 בזמן אמת ) 22993, 22997, 23395-23384 (. לדבריו, הוא נתקל שוב במסמך אגב פרסום
דוח מבקר המדינה משנת 2023 בעניין התנהלות המחלקה לחקירות שוטרים. בעקבות
פרסום הדוח, הוא עלעל בחומרים אותם שמר בשעתו בביתו על-מנת להוכיח את טענתו
בדבר ניגוד עניינים של היועץ המשפטי לממשלה ושל פרקליט המדינה. אחד החומרים בהם
נתקל אז, הייתה התכתבות הדוא"ל מיום 10.5.2015 אותה הדפיס ושמר "ליום סגריר",
בית המשפט המחוזי בירושלים
בפני כב' הנשיא משה סובל
ת"פ 28759-05-15
עמוד 96 מתוך 146
ואשר שימשה אותו במגעים שקיים עם מבקר המדינה בשנים 2022-2020 בנוגע לבדיקת
נושא ניגוד העניינים על-ידי המבקר ) 23003-22992

מלכה מסר את הודעותיו המפלילות נגד פישר בעיצומו של משא
ומתן במטרה להפוך לעד מדינה ונהנה מחיסיון שמנע את השימוש באמרותיו. הלכה למעשה,
אמרותיו של מלכה היוו כבר בשלב זה 'תמורה' אותה נתן במסגרת הסכם עד המדינה, נתון
שיש לו משמעות עצומה בהערכת משקלן, כפי שעלה כאשר חזר להעיד בשנת 2022, לאחר
ההליך בלשכת עורכי הדין. למרות החשיבות הרבה של המועד בו מלכה נעשה מועמד לעד
מדינה - ואולי בגלל חשיבות זו, ועל-מנת לשוות להודעותיו כוח ראייתי שבפועל לא היה בהן
- פעלה המחלקה לחקירות שוטרים, בראש ובראשונה באמצעות ההסכם עליו חתם סעדה
ביום 4.6.2015, על-מנת ליצור את הרושם המטעה כאילו המשא-ומתן שנוהל עם מלכה החל
רק לאחר הגשת כתב האישום, וכאילו מלכה מסר את אמרותיו המפלילות מרצונו הטוב
בלבד, מבלי שקיבל כל טובת הנאה נגדן, עניין המשווה לדבריו משקל שונה בתכלית, וזאת
בניגוד לשורת ראיות מהימנות.

נציגי המחלקה לחקירות שוטרים טענו בבית המשפט, פעם אחר פעם באופן המחייב
ביותר, כי לא היה משא-ומתן בטרם הוגש כתב האישום; סעדה העיד כך באזהרה; וגם
שרצר - וכל זאת בניגוד לראיות ברורות, ובכללן מסמך אותו כתב סעדה בעצמו. קשה
להפריז בחומרת ההתנהלות והנזק שהיא גרמה להגנת אותם הנאשמים שנגדם ביקשה
המחלקה לחקירות שוטרים לעשות שימוש בדבריו של מלכה.
גם אם ניתן להניח לזכות הפרקליטים שהופיעו בבית המשפט כי הם ניזונו מפי
אחרים והוטעו על ידם, לא ניתן להניח זאת לזכותם של סעדה ושרצר, שניהלו בעצמם את
המגעים מול מלכה, והכחישו בבית המשפט כי ניהלו עמו משא-ומתן קודם להגשת כתב
האישום - וזאת, כאמור - בניגוד לעובדות שהוכחו לפניי.

הראיות מלמדות
על כך שיש קושי לקבל את ההצהרות שנשמעו מטעם המחלקה לחקירות שוטרים ביחס
לאופן עריכת הסכם עד המדינה עמו. בהמשך הדברים, בפרק הדן בפגישה הלילית, אראה
כי מלכה קיבל טובת הנאה נוספת שלא תועדה. משכך, ולאור עדותו המשכנעת של עו"ד
ברטל, עולה אפשרות ממשית לכך שגם במקרה זה הובטחו למלכה טובות הנאה אשר לא
תועדו כנדרש – לכל הפחות בעניין שחרור מוקדם ממאסר – וכתוצאה נגרמה פגיעה נוספת
בהגנת הנאשמים וביכולתו של בית המשפט להעריך את משקל דבריו של מלכה )מה גם
שהיום גם המאשימה מסכימה שאין לדברים משקל, במידה רבה לאור הכשלים והליקויים
באופן עריכת הסכם עד המדינה עמו(.

עניין קבצי ה'דאמפ' הוא דוגמה קיצונית לאופן בו פעלה המחלקה לחקירות שוטרים
)אשר בשלב שבו התעוררה המחלוקת המשיכה להיות הגורם שניהל את התיק לפניי(.
במקום להודות בטעות בכך שלא גילתה להגנה את קיום הקבצים ולפעול באופן אשר יבטיח
כי ב"כ הנאשמים יקבלו את החומר הרלוונטי בזמן הקצר ביותר, על-מנת לאפשר את קידום
התיק, המחלקה הערימה קשיים רבים ומיותרים וניהלה דיוני סרק, אשר כילו זמן רב אותו
ניתן היה לנצל לשם שמיעת התיק וקידומו. כל זאת כאשר במחצית מהתקופה המדוברת
פישר היה עצור באיזוק אלקטרוני והחשיבות בקידום שמיעת ההוכחות הייתה גדולה אז
במיוחד; וגם במחצית הנותרת פישר היה נתון במעצר בית.
ואם באלה לא די, לאחר שהמחלקה לחקירות שוטרים טענה בתוקף כי תכנם של
קבצי ה'דאמפ' אינו חומר חקירה, משעה שבוצע הליך המיון והסינון של הקבצים בשיתוף
ההגנה, ביקשה התביעה בעצמה להגיש מסמכים מתוך קבצים אלו, בטענה כי מדובר בחומר
רלוונטי להוכחת אשמת הנאשמים – וכל מילה נוספת מיותרת.

כשלי ומחדלי
המחלקה לחקירות שוטרים גרמו לכך שעד לרגע הזה לא מונחת בפני בית המשפט, ואף לא
בידי התביעה וההגנה, תמונה מלאה: לא של ההתרחשויות שאירעו במהלך החקירה; לא של
הפעולות שנקטו החוקרים ובכירים במחלקה בקשר לחקירה ולגיוס עדי מדינה; ולא של
החומרים שנכתבו ונוצרו בידי גורמי החקירה. מסקנה זו היא תולדה של המסה הכבדה של
התמיהות שעלו החל מימיו הראשונים של ההליך; מהטפטופים הבלתי פוסקים של חומרים
חדשים שהועברו אל ההגנה לכל אורך שנות ניהול ההליך – לא אחת בעקבות יוזמות ופעולות
'התקפיות' של ההגנה שנאלצה לעשות את מלאכתה של הרשות החוקרת; מתשובות בלתי
מספקות ולעיתים אף סותרות שניתנו מטעם המחלקה לחקירות שוטרים באשר לחומרים
ואירועים בלתי מוסברים הנוגעים לחקירה; ומכך שעד היום, חלק מן ההתרחשויות נותרו
במידה רבה מעורפל ומוקשה באופן שלא ניתן לגביהן מענה הולם שיש בו ליישב את
הקשיים.

האשראי שקיבלה המדינה מבית המשפט בשנים הראשונות לניהול ההליך היה
גבוה; ופעם אחר פעם נהנתה המחלקה לחקירות שוטרים מחזקת התקינות, עד אשר
התחוור כי אין לסמוך על הצהרותיה בבית המשפט.

לא עלה על הדעת לפקפק באמור בבקשה שהגישה המדינה למעצרם עד תום
ההליכים של מלכה ופישר, לפיה חלק מהמארג הראייתי הלכאורי נגדם הוא הודאתו של
מלכה בעיקרי העבירות המיוחסות לו ולפישר. תרחיש שלפיו ההודאות של מלכה בחקירה,
כפי שהועברו להגנה עם הגשת כתב האישום )שהן אלו שהיו אמורות להיות מוגשות לבית
המשפט לצורך הוכחת האישומים בהתאם לסעיף 77 לחסד"פ(, ואשר שימשו אחד העוגנים
הבולטים לבקשת המעצר עד תום ההליכים, הם מסמכים נעדרי כוח ראייתי מחמת חיסיון
שניתן למלכה על עשיית שימוש באותן הודאות – היה נחזה להילקח ממחוזות הדמיון.
המציאות, כפי שהתחוורה בשלב מתקדם של המשפט, עלתה על כל דמיון. התברר כי נעשה
כאן מצד המחלקה לחקירות שוטרים מהלך משולב של הסתרה, הן כלפי בית המשפט ועורכי
דינו של פישר, הן כלפי פרקליט המדינה שאסר כניסה למשא-ומתן עם מלכה לפני הגשת
כתב האישום

המחלקה לחקירות שוטרים
לא הייתה רשאית להגיש לבית המשפט כתב אישום ובקשת מעצר עד תום ההליכים
המבוססים על מצג שווא לפיו חקירתו של מלכה )בעניינים נושא כתב האישום( הסתיימה
וכי נגבו ממנו אמרות שניתן יהיה לעשות בהן שימוש במשפט. במועד הגשת כתב האישום,
חיסיון השימוש שהוענק עשרה ימים קודם לכן למלכה במסמך חתום בידי סעדה, עמד
בתוקף; חתימת הסכם עד מדינה עמו הייתה באותו מועד דבר שטרם בא לעולם, ושעשוי
היה שלא לקרות אם המשא-ומתן, שנמשך גם לאחר הגשת כתב האישום, היה נקלע למבוי
סתום. גם כאשר התרחש אירוע החתימה, שלושה שבועות לאחר הגשת כתב האישום, לא
היה בכך להחזיר את הגלגל אחורנית ולהכשיר למפרע את ההודעות שנמסרו תחת חיסיון
שימוש, אלא היה על המחלקה לחקירות שוטרים להתכבד ולגבות ממלכה הודעות במעמדו
החדש כעד מדינה, כשם שהדבר נעשה בכל מקרה אחר, ובהינתן שההודעות שמסר קודם
לכתב האישום היו בבחינת עדות ניקיון הנגבית ממועמד להיות עד מדינה, כפי שהעיד עו"ד
ברטל )למשל בעמ' 21773-21764 ( בעדותו האמינה עליי.

לאור האשראי הנרחב שהוענק למדינה בשנותיו
הראשונות של ההליך, שבשנים שבאו לאחר מכן התערער עוד ועוד עד כדי קריסה גורפת של
חזקת התקינות – הפגיעה שהוסבה לזכותו הבסיסית של פישר להליך הוגן, ושתוקנה רק
בשלבים מתקדמים של ההליך, מן ההכרח שתקבל ביטוי משמעותי בהקלה בעונש. הסנקציה
המתבטאת בהקלה בעונש, אינה רק בשל הפרת חובת הגוף החוקר לשמור על חומר החקירה
ולגלותו להגנה )כבר ביוזמתו, ובוודאי לאחר שהתבקש לכך על-ידי ההגנה ובית המשפט(.
הסנקציה היא לא פחות, ואף יותר, בשל כך שהמצגים המטעים שהובאו מטעם המחלקה
לחקירות שוטרים בפני בית המשפט )בכתב ועל-פה(, הובילו למתן החלטות שיפוטיות
שהתבססו על המידע המטעה שנמסר, ובכך מנעו מההגנה סעדים אותם הייתה זכאית לקבל
אלמלא ההטעיה, והביאו להכשלת ההליך בין היתר בהסתרת ראיות. זאת בשעה שפישר
נדרש עתה לתת את הדין בין היתר על העבירה של שיבוש מהלכי משפט