פסולת אלקטרונית נערמת - והמדינה לא יודעת כמה ואיפה

• יעד מחזור מוכר בחוק: 50%
• שיעור מחזור מוכר בפועל (2022): כ-23%
• שיעור איסוף ביחס למכירות מדווחות (2023): כ-54%
• פסולת שמקורה במגזר הביתי: מיעוט מהאיסוף
• פסולת אלקטרונית שזלגה ליהודה ושומרון (הערכה ל-2023): מעל 50 אלף טון

ועדת הפנים והגנת הסביבה קיימה (12.1.26) דיון מקיף וממושך ביישום החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני. הדיון חשף שורה ארוכה של כשלים מבניים, ניהוליים ואסדרתיים, המונעים מהחוק לממש את יעדיו - הן בהיבט הסביבתי והן בהיבט הכלכלי.

מן הדברים שנשמעו בוועדה עלתה תמונה מטרידה: מדינת ישראל אינה מחזיקה במידע בסיסי על היקף הפסולת האלקטרונית הנוצרת בתחומה, האיסוף מהמגזר הביתי כושל, האכיפה חלקית בלבד, והפער בין כוונת המחוקק לבין המציאות בשטח הולך ומתרחב.

ח"כ מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד) הצביעה על אחת ההשלכות החמורות של הכשל: "אחת ההשלכות המסוכנות ביותר של אי-העמידה ביעדי המחזור היא כמויות הפסולת האלקטרונית המועברות בניגוד לחוק לתחומי הרשות הפלשתינית. הפסולת נשרפת שם וגורמת לאחר מכן למפגעי זיהום אוויר מסכני חיים בתוך ישראל".

בלי נתונים - אין מדיניות

במרכז הדיון עמדה בעיית הידע. מהנתונים שהוצגו לוועדה התברר כי למדינה אין מאגר נתונים מסודר בנוגע ליבוא ציוד אלקטרוני לפי משקל וסוג, אין תמונה מלאה של היקף המכירות בפועל, ואין יכולת להעריך במדויק את היקף הפסולת האלקטרונית האמיתית בישראל.

הד"ר רוני בלנק, חוקר מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהציג את המחקר שערך לבקשת ח"כ צרפתי הרכבי, הסביר כי הפסולת האלקטרונית מהווה אומנם שיעור קטן יחסית מכלל הפסולת, אך מדובר בפסולת בעלת פוטנציאל נזק סביבתי גבוה במיוחד, לצד ערך כלכלי משמעותי. לדבריו, במדינות רבות, ובהן ישראל, התחום מוסדר באמצעות חקיקת "אחריות יצרן מורחבת", המרחיבה את אחריות היבואנים והיצרנים גם לשלב שבו המוצר הופך לפסולת.

בלנק הזכיר כי החוק הישראלי מחייב, החל משנת 2021, העברה למחזור מוכר של 50% ממשקל הציוד החשמלי והאלקטרוני המיובא או מיוצר מדי שנה. עם זאת, הוא הדגיש את הפער הקריטי בין איסוף למחזור מוכר: "בשנים האחרונות נאספה פסולת אלקטרונית בהיקפים לא מבוטלים, אך חלק משמעותי ממנה אינו מוכר לצורך עמידה ביעדי החוק. בשנת 2022 שיעור הפסולת שאושרה למחזור מוכר עמד על 23% בלבד ממשקל הציוד שנמכר ודווח למשרד".

עוד ציין בלנק כי למשרד להגנת הסביבה אין נתונים מלאים על היקף הציוד המוכנס לשוק בפועל, ואין בידיו מידע כמה מן הפסולת שאושרה כ"מחזור מוכר" אכן ממוחזרת בפועל ולא מועברת להטמנה או לטיפול המשכי. למרות חובת דיווח שנתית לוועדת הפנים, בפועל פורסמו דוחות רב־שנתיים בלבד, ונתוני השנים 2024-2023 טרם הוצגו.

האיסוף נוח לעסקים - הציבור נשאר מאחור

ממצא מרכזי נוסף שעלה בדיון נוגע לאופי האיסוף. מרבית הפסולת האלקטרונית שנאספת בישראל מגיעה מהמגזר העסקי - מחזיקים גדולים כגון מפעלים, בנקים ומוסדות - בעוד שהאיסוף מהמגזר הביתי, שהוא מורכב ומפוזר יותר, נותר מצומצם.

הרשויות המקומיות דיווחו על שירות לקוי מצד גופי היישום, בעיות לוגיסטיות, פריסה חלקית של מתקני איסוף ותדירות פינוי שאינה מספקת. כ־30% מהרשויות כלל אינן מחוברות לגופי איסוף, ובפריפריה ובמועצות אזוריות המצב חמור במיוחד, בין היתר משום שהיקפי האיסוף אינם מצדיקים כלכלית פינוי תכוף.

במקביל, עלה כי מנגנון "ישן תמורת חדש", המחייב משווקים לאסוף מוצר ישן בעת מכירת חדש, אינו מיושם בעקביות. חלק מהצרכנים נתקלים בסירוב לפינוי, אחרים מתבקשים לשלם בניגוד לחוק, והמודעות הציבורית לזכויות בתחום נמוכה - במיוחד בקרב אוכלוסיות מסוימות.

ריכוזיות, אכיפה וזליגה לשטחי יו"ש

בדיון נמתחה ביקורת גם על ריכוזיות חריגה במקטעים מסוימים של תחום המחזור, היוצרת פגיעה בתחרות, עלויות גבוהות ופגיעות מערכתית. במצב זה, כל תקלה או כשל בגורם מרכזי משליכה על כלל המערכת.

בעיה חמורה נוספת, שעלתה בדיון ולא לראשונה, היא זליגת פסולת אלקטרונית לשטחי יהודה ושומרון. בשל תמריצים כלכליים ואכיפה חלשה, פסולת זו מועברת בניגוד לחוק, נשרפת לשם הפקת מתכות ויוצרת מפגעי זיהום חוצי גבולות - עם השלכות סביבתיות, בריאותיות ואף ביטחוניות בתוך ישראל.

החוק לא מותאם לטכנולוגיות החדשות

הדיון העלה גם ביקורת על חוסר הגמישות של החקיקה הקיימת. החוק אינו מותאם דיו לטכנולוגיות חדשות, ובהן פאנלים סולאריים וסוללות מתקדמות. ד"ר בלנק ציין כי סוללות ליתיום הן חומר מסוכן העלול להתלקח ולגרום לשריפות ולפליטת חומרים רעילים. מרכז השלטון המקומי והאזורי טענו כי אחסונן דורש משאבים שאין בידי הרשויות המקומיות.

לדבריהם, האחריות לאיסוף סוללות אלה צריכה להיות של גופי היישום. מנגד, המשרד להגנת הסביבה הבהיר כי האחריות להקמת הסדרי האיסוף מוטלת על הרשויות - תוך מימון מצד גופי היישום - פער תפיסתי הממחיש את העמימות האסדרתית הקיימת בתחום.

עמדת הממשלה: הכרה בכשלים והבטחות לתיקון

חגית נובו, מנהלת אגף אחריות יצרן במשרד להגנת הסביבה, אמרה כי החוק טרם הגיע ליישום מלא וכי הביקורת שעלתה בדיון נלקחת ברצינות. לדבריה, "אפשר לראות שהעמידה ביעדים מתבססת בעיקר על המגזר המסחרי ולא על המגזר הביתי", והוסיפה כי בשנה וחצי האחרונות משקיע המשרד מאמצים ניכרים בהסדרת איסוף סוללות ליתיום.

נציגי המשרד ציינו כי בשנת 2026 צפויים להיות מונחים על שולחן הוועדה תיקונים לחוק האריזות, תיקון לחוק הפיקדון ומהלכים רחבים להסדרת משק הפסולת. ממשרד האוצר נמסר כי קיימות בעיות עומק במשק הפסולת, ובראשן חוסר במידע, ריבוי חוקים היוצרים אסדרה מסורבלת ואכיפה שאינה מספקת. רונית רוטנברג, נציגת המשרד, אמרה: "נוצרות בעיות רבות כאשר אין רגולטור אחד שמסדיר את כל הנושא מקצה אל קצה".

הפסולת קיימת - המענה חסר

אליאור אטיאס, מחבל מודיעין, טען כי אין קושי עקרוני להעלות את אחוזי המחזור, אך הבעיה המרכזית היא בהתקשרויות עם התאגידים: "יש פסולת אלקטרונית, אבל האיסוף כמעט שלא מתבצע. אנחנו טובעים בפסולת אלקטרונית".

עינב בן־נאים, מנכ"ל תאגיד ת.מ.י, אמרה כי התאגיד קיבל רישיון ביולי 2024 והחל לפעול בשנת 2025, תוך עמידה ביעדי איסוף ואף מעבר להם. לדבריה, היבוא המקביל הולך ומתרחב, ואם תועבר לתאגידים רשימה מסודרת של יבואנים בענף החשמל והטכנולוגיה, ניתן יהיה להרחיב משמעותית את יישום החוק.

החוק אינו הבעיה - המערכת כן

יו"ר הוועדה, ח"כ יצחק קרויזר, סיכם את הדיון בקביעה חדה: "הבעיה אינה בנוסח החוק אלא ביישום. נדרשת רפורמה מבנית מקיפה - איחוד רגולטורי, שיפור מנגנוני אכיפה, יצירת תחרות אמיתית, הקמת מאגרי נתונים לאומיים, שיפור ההתקשרויות עם גופי היישום והובלת קמפיין הסברה רחב לציבור".