ביטן בלם את הרחבת הרדיו הארצי: "לא עוקפים מכרזים בגלל נוסעים לים המלח"

• זיכיונות רדיו אזוריים בתוקף עד 2030-2032
• אין כיום תשתית חוקית לרדיו פרטי ארצי
• עוגת פרסום ברדיו: כ-100 מיליון ש"ח בשנה
• הערכת משרד התקשורת: עד 10 תחנות ארציות אפשריות - ללא פגיעה בשידור הציבורי
• התנגדות רחבה לתיקון נקודתי לפני רפורמה כוללת

ועדת הכלכלה קיימה (11.1.26) דיון סוער בהצעות החוק המבקשות לאפשר שידורי רדיו פרטיים בהיקף ארצי, אך הדיון הסתיים ללא התקדמות, לאחר שיושב-ראש הוועדה ח"כ דוד ביטן הציב תנאים ברורים והזהיר מפני עקיפת מכרזים קיימים ופגיעה בשוק הרדיו האזורי. הדיון עסק בשתי הצעות חוק פרטיות לתיקון חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו: האחת של ח"כ אלי דלל וחברי כנסת נוספים, המבקשת לאפשר לבעלי זיכיון אזורי להרחיב שידוריהם לכל הארץ באישור שר התקשורת, והשנייה של ח"כ אחמד טיבי, המתמקדת בהנגשת שידורי רדיו בערבית לדוברי השפה ברחבי המדינה, בשל היעדר קליטה באזורים רבים.

הטיעון: שייכות אזורית מול כללי המשחק

ח"כ דלל טען כי ההצעה נולדה מהשטח: אנשי מילואים ומפונים ביקשו להמשיך לשמוע את תחנת הרדיו המקומית שלהם גם הרחק מאזור הזיכיון. הוא סיפר על סיורים בעוטף עזה ובאתרי פינוי, וטען כי עבור מי שנעקר מביתו או משרת רחוק, הרדיו האזורי הוא חיבור יומיומי למה שקורה ביישוב ובמרחב: ישיבות מועצה, בעיות נקודתיות ותחושת קהילה. לדבריו, "רדיו אזורי משרת את הציבור בצורה עמוקה ביותר", והדגיש כי מדובר בצורך שמחייב ליבון מקצועי ולא מהלך חד.

יו"ר הוועדה ח"כ דוד ביטן דחה את הנימוק בחריפות. הוא חידד את הבעיה כפי שהוא רואה אותה: הרחבה ארצית אינה “שיפור קליטה” אלא שינוי מודל הזיכיונות. "אז אני צריך לשנות חוק בגלל מישהו שנסע לים המלח", הקשה, והזהיר כי בפועל מדובר במהלך שעוקף מכרזים קיימים. ביטן הזכיר כי הזיכיונות האזוריים ניתנו במכרזים, הוארכו בעבר בין היתר על-רקע תקופת הקורונה, וכעת מבקשים להפוך אותם הלכה למעשה לארציים ללא הליך תחרותי חדש.

נציגת הרשות השנייה, נורית פייקובסקי, הבהירה כי הזיכיונות שקיבלו תוספת בחוק צפויים להסתיים בשנת 2030. ביטן השיב כי אם כך, יש להמתין לסיום התקופה ולקיים אז מכרזים חדשים, ארציים או אזוריים, בהתאם להחלטת הממשלה והסדרה כוללת. הוא אף הניח על השולחן שתי חלופות בלבד: שינוי שיחול רק לאחר תום תקופות הזיכיון, או החלה מוקדמת שתדרוש פיצוי לזכיינים שייפגעו, מהלך שיחייב גם את משרד האוצר להיכנס לתמונה.

משרד התקשורת: רפורמה כן, חקיקה נקודתית לא

נציג משרד התקשורת, אביתר גוטמן, אמר כי למשרד אין עמדה רשמית בעד או נגד הצעת החוק הפרטית, אך הציג את המסלול שהמשרד מקדם: תזכיר ממשלתי שפורסם ב־18 בנובמבר, שמציע רפורמה רחבה בשוק הרדיו. לפי משרד התקשורת, שיטת המכרזים הקיימת אינה מתאימה לעידן הנוכחי, ולכן מוצעת שיטת הקצאה חדשה במכרזים שקופים, המבוססת על אמת מידה פשוטה של מחיר, מתוך תפיסה שתביא להקצאה יעילה יותר של התדרים. עמדת המשרד, כפי שהוצגה בדיון, היא לאפשר לזיכיונות הקיימים להגיע לסיומם, ולא להאריך אותם פעם נוספת.

עדי ליברוס ממשרד התקשורת הוסיפה נדבך משפטי מהותי: כיום אין תשתית משפטית מלאה לרדיו פרטי ארצי, וכל מעבר כזה מחייב תיקון רחב ולא תיקון נקודתי. היא הדגישה כי מנגנון חלוקה חדש, אם ייקבע, חייב להיות שוויוני ופתוח לכולם, וכי הגוף שמקצה זיכיונות או רישיונות אינו אמור להיות הדרג הפוליטי, אלא מאסדר עצמאי ומקצועי, בין אם זו הרשות השנייה ובין אם רשות חדשה שתקום בעתיד.

היועץ המשפטי של ועדת הכלכלה, איתי עצמון, חיזק את הקו הזה והזהיר כי ההצעות בנוסחן הנוכחי “ראשוניות” ודורשות ליבון ועיבוד משמעותי. הוא ציין כי בהצעה הקיימת הסמכות להרחיב שידורים ניתנת לאישור השר, והדגיש שסמכות כזו צריכה להיות בידי מאסדר מקצועי ולא פוליטי, עם תבחינים שוויוניים וברורים.

התנגדות חריפה: “מחיקת הרדיו האזורי”

נציגי תחנות הרדיו האזוריות הציגו תמונה קודרת. דוד שריקי, מנכ"ל רדיו גלי ישראל, טען כי הפיכת תחנות לארציות תחסל את ההיגיון הכלכלי של הרדיו האזורי ותמחק את קול הפריפריה: "אם כולם יהיו ארציים, מה שישמעו זה רק מדינת תל אביב". לדבריו, עוגת הפרסום הארצית ברדיו עומדת על כ־100 מיליון שקלים, בעוד הפעלת מערך של תחנות ארציות תדרוש השקעות של מאות מיליונים, והוא נקב בהערכה של כחצי מיליארד שקלים לצורך הקמה ותפעול משמעותיים.

שריקי הוסיף אזהרה טכנית שהפכה לאחת מנקודות הכובד בדיון: תחנות שממוקמות מחוץ למרכז, לטענתו, לא יוכלו להקים תורנים במרכז הארץ, ולכן גם אם “יורחבו” פורמלית לארצי, הן יישארו מאחור מול שחקנים שיושבים ממילא באזורי קליטה ותשתית נוחים. "זה לא גיוון, זו אפליה", אמר. הוא אף רמז שאם המדינה רוצה מודל ארצי, עליה לומר זאת בגלוי ולא “להתחבא” מאחורי נוסח שמותיר לכאורה את האזוריות בחיים.

ביטן מצדו קיבל את הטיעון הכלכלי כעובדה בסיסית: עוגת הפרסום מוגבלת, ושוק קטן לא יכול להחזיק בקלות ריבוי תחנות חזקות. הוא אף הביא דוגמה מן הטלוויזיה המסחרית כדי להמחיש פערים ועיוותים בשווקים המבוססים פרסום.

תדרים, ספקטרום ושידור ציבורי: מחלוקת על המספרים

איילה מזרחי, ראש אגף אסדרה בתאגיד השידור הציבורי, הזהירה מפני כאוס בתחום הספקטרום: תחנות ארציות ידרשו תדרים נוספים ומשדרים נוספים, והחלטות כאלה אינן אמורות להיות בידי השר אלא להישאר בידי ועדת התדרים. היא הוסיפה כי ההצעה אינה מתייחסת לגיוון הקיים בשוק, לרבות שידורים בשפות ולמגזרים שונים שכבר קיימים במבנה הנוכחי.

רונן ריינגולד מארגון זולת הציב חשש נוסף: שילוב הצעת החוק הפרטית יחד עם תזכיר החקיקה הממשלתי עלול לבוא “על חשבון” השידור הציבורי וגלי צה"ל, משום שהתדרים הם משחק סכום אפס. מנגד, נציג משרד התקשורת טען כי אפשר להפעיל עד עשר תחנות ארציות בלי לפגוע בשידור הציבורי וברדיו האזורי, באמצעות שימוש יעיל יותר באפיקי התדרים הקיימים, והסביר כי באותו תחום תדר ניתן לעתים לבצע כיסוי אזורי נרחב באמצעות פריסה הנדסית ושימוש משלים באפיקים נוספים באזורים שבהם יש הפרעות.

במהלך הדיון עלתה גם שאלה טכנולוגית רחבה יותר מצד ח"כ שמחה רוטמן: מדוע לא פותח בישראל רדיו דיגיטלי או מתכונת שידור אחרת שתצמצם את מגבלת התדרים. נציג משרד התקשורת השיב כי קיימת תשתית חוקית כבר משנת 2005, וכי בעבר יצא מכרז להקמת מערך כזה אך לא ניגש אליו איש, ואילו ביטן ציין שייתכן שהמציאות הטכנולוגית השתנתה מאז ושכדאי לבחון זאת מחדש.

ארגון לובי 99 הזהיר במסמך שהוגש לוועדה מפני הענקת סמכויות רחבות לשר התקשורת ללא תבחינים, תוך פגיעה בעקרונות השוויון והמינהל התקין. הארגון טען כי מדובר בהעמקת עיוותים קיימים, דווקא בזמן שמשרד התקשורת עצמו מקדם רפורמה כוללת.

בלי תשובה חיובית: אין התקדמות

בסיום הדיון הבהיר ביטן את עמדתו: אם הממשלה תסכים לקבוע בחוק כי לאחר סיום הזיכיונות הקיימים ניתן יהיה לפרסם מכרזים ארציים או אזוריים בהתאם להחלטה מוסדרת, וכפוף לתבחינים מקצועיים, ניתן יהיה להתקדם. אם לא, אמר, "ההצעה בעייתית ולא נוכל לקדם אותה". הוא חזר על עיקרון הפיצוי: אם מבקשים להחיל שינוי מוקדם, יש לשפות תחנות שלהן זיכיון עד 2030 או מעבר לכך, אחרת מדובר בפגיעה בזכויות שנרכשו במכרז.

הדיון ננעל ללא הכרעה, כשהכדור נותר בידי משרד התקשורת והממשלה, שיידרשו להחליט האם ללכת למסלול של רפורמה כוללת בשוק הרדיו, או להותיר את המודל האזורי על-כנו עד תום תקופות הזיכיון, ורק אז להכריע באמצעות מכרזים חדשים.