אירן במצב הישרדות: המחאה מתרחבת, והצמרת שוקלת להטיל אחריות על חמינאי

גל המחאות נגד המשטר האיסלאמי באירן ממשיך להתרחב ולהתעצם, ומציב את הנהגת הרפובליקה בלחץ כפול - ברחוב ובצמרת השלטון. ב־24 השעות האחרונות דווח על הפגנות בעשרות ערים, כולל טהרן, כאשר לפי הדיווחים המחאה נכנסה ללילה השמיני הרצוף והתפשטה לפחות ל־98 ערים ברחבי אירן.

המחאות פרצו על-רקע משבר כלכלי חמור, הכולל אינפלציה גואה, התמוטטות מתמשכת של המטבע המקומי והתייקרות חדה של מוצרים בסיסיים. לפי הדיווחים, המצוקה הכלכלית שימשה זרז להתפרצות, אך במהירות הפכו ההפגנות בחלק מהמוקדים לקריאות פוליטיות ישירות נגד המשטר, כולל קריאות להפלתו ולחזרה למונרכיה תחת השאה.

הרחוב משנה טון

על-פי המידע שנמסר, בשלב זה אין מדובר עוד במחאה כלכלית נקודתית בלבד. הסיסמאות והמסרים שנשמעים בשטח מצביעים על הקשחת עמדות ועל מעבר לערעור ישיר של יסודות השלטון. קריאות נגד המנהיג העליון עלי חמינאי, לצד סיסמאות המדגישות אחדות ועמידה משותפת מול כוחות הביטחון, הפכו למרכיב מרכזי בחלק מההפגנות.

המחאות מלוות בעימותים עם כוחות הביטחון, כאשר לפי הדיווחים נעשה שימוש באמצעים לפיזור הפגנות, לרבות אלימות פיזית, ירי, גז מדמיע ומעצרים. במהלך השבוע האחרון דווח על לפחות 16 הרוגים, בהם גם ילדים ובני נוער, כאשר חלק מהמקרים התרחשו בימים האחרונים.

טהרן: מוקדי חיכוך והחרפת העימות

בטהרן עצמה דווח על הפגנות המוניות בכמה שכונות, בהן מושירייה, נאזי אבאד וכיכר האפט־הוז. לפי הדיווחים, במוקדים אלה נשמעו קריאות ישירות נגד חמינאי, ומפגינים פגעו בכלי רכב של כוחות הביטחון ואף הציתו אותם. במקביל, דווח על תגובה קשה מצד כוחות המשטר, כולל תקיפות פיזיות של מפגינים ברחוב.

עוד דווח על שיבושי אינטרנט ותקשורת שנועדו להגביל את הפצת הסרטונים והתיעודים מהשטח. למרות זאת, מפגינים ממשיכים, לפי הדיווחים, להפיץ תיעוד של האירועים באמצעים חלופיים.

התפשטות לערים נוספות

המחאות אינן מוגבלות לבירה. הפגנות נרשמו גם בבושהר, קרג', המדאן ושיראז, שם צעירים חסמו כבישים בניסיון לעכב את הגעת כוחות הביטחון, תוך עימותים שכללו שימוש בגז מדמיע. בערים נוספות – בהן מאלקשאהי, משהד, אילאם וכזרון – דווח על ירי חי מצד כוחות הביטחון ועל מספר גבוה של הרוגים במקום אחד.

במוקדים נוספים, בהם סאמאן, זאהדן וקום, דווח על הצתת כלי רכב של המשטר ועל ניסיונות לפגוע בכוחות רכובים על אופנועים. בחלק מהמקומות צוין שימוש באמצעים מאולתרים מצד מפגינים.

הלחץ מגיע לצמרת

מעבר לאירועים בשטח, עיקר הדרמה מתרחשת בצמרת השלטון. לפי דיווח בניו-יורק טיימס, בכירים באירן מקיימים “דיונים קדחתניים” ומודים כי הרפובליקה נדחקה ל“מצב הישרדות” בעקבות המחאה הגואה. ההודאה הפנימית הזו משקפת, לפי המסגור בדיווח, תחושת חירום והיעדר פתרון ברור.

עוד נכתב כי יועצי הנשיא מסעוד פזשכיאן המליצו לו לשקול להטיל את האחריות למשבר על המנהיג העליון חמינאי. עצם העלאת האפשרות הזו, גם אם בשיחות פנימיות, נתפסת כחריגה ומעידה על עומק הלחץ ועל ניסיון לשרטט קווי אחריות חדשים נוכח הזעם הציבורי.

המחאות התעצמו מאז 1 בינואר, עם עלייה בקצב, בהיקף ובאלימות. המשבר הכלכלי המתמשך מחליש את המשטר, והמפגינים חשים כי נוצר חלון הזדמנויות לערעור השלטון. במקביל, המשטר מגיב בכוח, אך המחאות נמשכות למרות המעצרים והאלימות.

גורמים באופוזיציה האירנית מדגישים, לפי הדיווחים, תחושת ייאוש עמוקה בציבור ותחושה כי “אין עתיד” תחת השלטון הנוכחי. מנגד, גם בדיווחים עצמם מצוין כי התמונה מורכבת ומשתנה, וכי קיימות הטיות פוליטיות בדיווחים משני הצדדים.