האם כתב וייניך הוא בכלל צופן? מחקר חדש מציע תשובה מפתיעה

עיקרי המחקר

• שפת המקור: לטינית ואיטלקית
• אמצעי הצפנה: טבלאות + קלפי משחק
• תקופת התאמה: תחילת המאה ה-15
• תוצאה: טקסט דמוי-כתב וייניך וניתן לפענוח
• מסקנה: השערת הצופן - עדיין חיה ובועטת

כתב וייניך נחשב זה יותר ממאה שנה לאחת התעלומות הגדולות בעולם כתבי היד. מדובר בספר מאויר מהמאה ה־15, הכתוב באלפבית שאינו מוכר באף שפה טבעית, ומלא בציורים של צמחים, תרשימים אסטרונומיים ודמויות אנושיות. במשך השנים הוצעו שלוש אפשרויות עיקריות: ג’יבריש מכוון, שפה טבעית אבודה או צופן. מחקר חדש מחזיר בעוצמה את האפשרות השלישית.

במאמר שפורסם בכתב העת המדעי Cryptologia מציג החוקר העצמאי מייקל גרשקו צופן בשם Naibbe, שנועד לענות על שאלה אחת ממוקדת: האם אפשר לבנות צופן שהיה אפשרי טכנולוגית במאה ה־15, ושכאשר מפעילים אותו על לטינית או איטלקית - מתקבל טקסט שנראה ומתנהג סטטיסטית כמו כתב וייניך.

התשובה, לפי הנתונים, חיובית.

מהו בעצם צופן Naibbe

במילים פשוטות, מדובר בצופן הצבה מתוחכם. במקום להחליף כל אות בסימן אחד קבוע, כמו בצפנים בסיסיים, כאן כל אות יכולה להיות מוצפנת בכמה דרכים שונות. לכך קוראים צופן הומופוני. התוצאה: קשה מאוד לגלות דפוסים פשוטים.

בנוסף, הצופן אינו עובד רק על אותיות בודדות. הטקסט המקורי מחולק מראש ליחידות קצרות: לעיתים אות אחת, ולעיתים זוג אותיות. כל יחידה כזו הופכת למילה שלמה בכתב הדומה לכתב וייניך.

כדי להחליט באיזו טבלת הצפנה להשתמש בכל שלב, נעשה שימוש באמצעי אקראי שהיה קיים במאה ה־15: קלפי משחק. לכל סוג קלף משויכת טבלת הצפנה אחרת. כך, אותה אות לטינית יכולה להפוך בכל פעם לצורה שונה, אך לפי כללים ברורים שניתנים לפענוח.

למה זה חשוב להבנת כתב וייניך

צילום: שני עמודים מתך כתב וייניך

כתב וייניך אינו רק “טקסט לא מובן”. יש לו תכונות מדידות היטב: אורך מילים קבוע יחסית, חזרות מוזרות, מילים שמופיעות פעם אחת בלבד, ודפוסי שכיחות שמזכירים שפה טבעית - אך אינם זהים לה.

עד היום, אף צופן היסטורי מוכר לא הצליח לשחזר את כל התכונות הללו יחד. צופן Naibbe כן מצליח לשחזר רבות מהן בו־זמנית.

בין היתר, הטקסטים המוצפנים:

* מציגים אורך מילים דומה לכתב וייניך
* מקיימים התפלגות שכיחות מילים הדומה לחוק זיף, המאפיין שפות טבעיות
* כוללים אלפי מילים שונות, רובן נדירות
* מראים מבנים חוזרים המזכירים “שורשים” ו”סיומות”
* ניתנים לפענוח חד־משמעי חזרה לטקסט המקורי

חשוב להדגיש: המטרה אינה לטעון שזהו הצופן שבו נכתב כתב וייניך, אלא להראות שצופן כזה אפשרי.

איך מפענחים טקסט כזה

למרות המראה האקראי, לצופן יש דקדוק פנימי. כל מילה מורכבת מחלק פתיחה וחלק סיום, וכל אחד מהם שייך למשבצת מוגדרת. בזכות זה, מי שמכיר את הטבלאות יכול לזהות היכן מסתיימת יחידת הצפנה אחת ומתחילה הבאה.

החוקר אף מדגים כיצד ניתן להצפין ולפענח טקסטים קלאסיים מלטינית - למשל פתיחת האנאיס של ורגיליוס - ולקבל טקסט שנראה וייניכי לחלוטין, אך ניתן לשחזור מדויק.

מה זה לא אומר

המחקר אינו מוכיח שכתב וייניך אכן מוצפן. הוא גם אינו טוען שהתוכן הוא רפואי, אסטרולוגי או אלכימי. בנוסף, הצופן עדיין אינו מצליח לשחזר את כל מגוון המילים הנדירות המופיעות בכתב וייניך.

ובכל זאת, הוא מציב רף חדש: לראשונה מוצג צופן ריאלי היסטורית שמצליח לחקות את כתב וייניך בצורה מקיפה, בלי להזדקק למחשבים מודרניים או להנחות מופרכות.

אם כתב וייניך הוא אכן צופן מסוג זה או דומה לו, המשמעות דרמטית: מדובר בטקסט קריא, מתוכנן ובעל משמעות, שנכתב בידי קבוצה מאורגנת של סופרים. לא תרמית, לא שטות ולא שפה חייזרית - אלא טכנולוגיית הצפנה מוקדמת ומבריקה.

הוויכוח רחוק מסיום, אך מחקר Naibbe משנה את כללי המשחק: מעתה, מי שטוען שכתב וייניך אינו יכול להיות צופן - נדרש להסביר מדוע צופן כזה, שעומד בכל המבחנים הסטטיסטיים, אינו רלוונטי.