הפוסט והטיימס על חטיפת מדורו: מבצע מבריק או מהלך מסוכן ובלתי חוקי

מאמרי המערכת של ניו-יורק טיימס ושל וושינגטון פוסט מיד לאחר לכידתו של נשיא ונצואלה, ניקולס מדורו, הגיבו (3.1.26) בצורה שונה ואף מנוגדת למהלך שהוביל הנשיא דונלד טראמפ. בעוד הפוסט מביע תמיכה, הטיימס יוצא נגד המבצע. שני העיתונים הסכימו בנקודה מרכזית אחת: העתיד לוט בערפל ויכול להתפתח במגוון של אפשרויות - החל מיצירת שלטון דמוקרטי בוונצואלה וכלה בכאוס בואכה מלחמת אזרחים.

ושינגטון פוסט: מסר חשוב לרודנים

מיליונים ברחבי העולם, במיוחד בוונצואלה, חגגו את לכידתו של ניקולס מדורו. החלטתו של טראמפ להורות על לכידתו הייתה מן הנועזות ביותר בכהונתו והמבצע היווה הצלחה מושלמת. הצעד הבא – סבור וושינגטון פוסט – הוא להבטיח שהניצחון יוביל את ונצואלה ליציבות ולא לכאוס.

זהו ניצחון גדול לאינטרסים האמריקניים. שעות אחדות לפני כן נפגש מדורו עם נציגיה של סין התומכת בו, והוא זכה לחיזוק גם מצב רוסיה, קובה ואירן. סופו של מדורו יהיה כישלון אם לא ילווה בשחיקת כוחן של אויבותיה של ארה"ב בחצי הכדור המערבי.

הדחתו של מדורו מהווה מסר חשוב לרודנים בדרום אמריקה וברחבי העולם: טראמפ שם עליכם עין. ג'ו ביידן הטיל עיצומים על ונצואלה; מדורו הגיב להפגנת חולשה זו בגניבת הבחירות. טראמפ אותת במשך חודשים שמדורו לא יוכל להישאר בשלטון; הלה התעלם. כיצד יגיבו כעת מנהיגי אירן להפגנות נגדם? האם הקומוניסטים בקובה ישנים טוב?

השאלה הטבעית היא: מה הלאה. הפתרון האידיאלי יהיה אם מנהיגת האופוזיציה וכלת פרנס נובל, מריה מצ'אדו, תעלה לשלטון. "מנשר השלום" שלה מושפע עמוקות מהחוקה האמריקנית והיא תזכה בקלות בבחירות חופשיות. אבל תרחיש זה רחוק מלהיות מובטח, ובהחלט ייתכנו כמה תוצאות שליליות – מזהיר הפוסט.

אפשרות אחת היא עלייתו של רודן אנטי-אמריקני אחר והמשך המסלול הנוכחי, אם כי כל גנרל תומך קובה שישתעשע ברעיון יצטרך להביא בחשבון שגם הוא ייחטף. אפשרות שנייה היא כאוס מוחלט, כאשר קבוצות חמושות שונות משתלטות על חלקים בוונצואלה. אפשרות שלישית: מישהו ממשטר מדורו מחליף אותו ומציע לארה"ב עלה זית. בממשל טראמפ יש שישלימו עם תוצאה כזאת, אך מדובר באדם שימשיך להיות קשור ליריביה של ארה"ב.

יש גם שאלה ראויה להישאל על חוקיות המבצע, ממשיך הפוסט. ממשלי ביידן וטראמם הגדירו את מדורו כפושע והציעו 25 מיליון דולר תמורת לכידתו. אין ספק שהמחלוקת על כך תימשך, ומבחינה דמוקרטית ראוי לבדוק את ההחלטה. אבל כרגע, יש סיבה למסיבה. הוא יבלה את שארית חייו בכלא אמריקני. נפילתו היא בשורה טובה.

ניו-יורק טיימס: סכנת הכאוס גדולה בהרבה

צילום: תומכי ממשל מדורו חוסמים רחוב בבירה קראקס [צילום: מתיאס דלקרואה/AP]

רק מעטים יחושו אהדה למדורו: הוא רודן אכזרי, שבמשך שנים עינה את אזרחיו וגרם לחוסר יציבות בחצי הכדור המערבי. אולם, טוען ניו-יורק טיימס, הניסיון מלמד שהדחת רודנים בכוח עלולה להוביל לתוצאות גרועות עוד יותר. זה מה שקרה באפגניסטן, עירק, צ'ילה, קובה, גווטמאלה וניקרגוואה. טראמפ דוחף את ארה"ב למשבר בינלאומי בלא סיבה ברורה. אם טראמפ סבור אחרת, שיעשה מה שהחוקה מחייבת: יפנה לקונגרס ויבקש להכריז מלחמה. בלי אישור שכזה, הוא מפר את החוק.

הנימוק הרשמי לפעילות הצבאית היא להרוס "נקרו-טרור". אבל ונצואלה אינה מקור מרכזי של פנטניל וסמים אחרים, הקוקאין ממנה זורם בעיקר לאירופה וטראמפ העניק חנינה לנשיא הונדורס לשעבר, חואן הרננדז, שניהל סחר סמים נרחב בעת כהונתו.

הסבר סביר יותר מצוי בהערכת הביטחון הלאומי האחרונה של הממשל: טראמפ טוען שלארה"ב יש זכות להיות דומיננטית בדרום אמריקה. ונצואלה היא המדינה הראשונה באימפריאליזם הנוכחי, מה שמסמל גישה מסוכנת ובלתי חוקית לגבי מקומה של ארה"ב בעולם. טראמפ מספק צידוק לשליטים סמכותנים בסין, רוסיה ומקומות נוספים, המבקשים לשלוט בסביבתם. הוא עלול להחיות את ההיבריס שהוביל לפלישה לעירק ב-2003.

טראמפ הבטיח בקמפיין שלו לסיים מלחמות ולא להתחיל אותן. כעת הוא נוטש התחייבות זאת ובצורה בלתי חוקית, משום שהסמכות להכריז מלחמה מצויה בידי הקונגרס – שלב חיוני בשלטון דמוקרטי. דיון בקונגרס על ונצואלה היה חושף שנימוקיו של טראמפ רעועים, ובהחלט ייתכן שהבקשה הייתה נדחית.

הממשל טען שתקף סירות קטנות בים הקריבי משום שהן מסכנות את הביטחון הלאומי – טענה שנדחתה בידי אנשי צבא ומשפט רבים. ניסיון להבריח סמים לארה"ב – אם בכלל זה מה שעשו אותן סירות – אינו סיבה להפעלת הצבא.
ההתקפה על ונצואלה היא גם הפרה של החוק הבינלאומי, טוען הטיימס. ההפצצות של הסירות חיסלו את המצויים על סיפונן, רק על יסוד החשד שהם מעורבים בעבירה ובלא שיכלו להגן על עצמם.

ההתקפה גם אינה עולה בקנה אחד עם האינטרס של הביטחון הלאומי האמריקני. לפני 36 שנים הורה הנשיא ג'ורג' בוש האב לפלוש לפנמה, כדי להפיל את הרודן סוחר הסמים מנואל נורייגה. אבל ונצואלה שונה משמעותית. פנמה קטנה בהרבה, וארה"ב פעלה שנים ארוכות ליד התעלה המצויה בה.

סכנת הכאוס בוונצואלה גדולה בהרבה. הגנרלים שהחזיקו את מדורו בשלטון לא ייעלמו בן-לילה ולא סביר שיעבירו את השלטון לידי מצ'אדו. תוצאה אפשרית היא עלייה באלימות מצד ELN – ארגון קולומביאני צבאי שמאלי הפועל במערב ונצואלה – או מצד ה"קולקטיבו" שפעלו תחת מדורו. מהומות בוונצואלה עלולות לטלטל את שוקי האנרגיה והמזון העולמיים ולהגביר את משבר הפליטים בחצי הכדור המערבי.

הטיימס תומך בתקוותיהם של תושבי ונצואלה הנואשים, שחלקם שיוועו להתערבות אמריקנית. אבל העולם חייב להבין את הסיכונים הכרוכים בשינויי השלטון. אבל ייתכן שטראמפ יגביר את סבלם ואת חוסר היציבות באיזור, תוך פגיעה באינטרסים האמריקניים בעולם; ואין ספק שהוא מפר את החוק.