זינוק חד בחיפושים ללא צו: פי שלושה יותר אישורים בתוך חודשים ספורים

• 97 חיפושים ללא צו בתקופה אחת של 75 ימים
• עלייה פי 3 לעומת התקופה הקודמת
• יותר חיפושי מצלמות מחיפושי נשק
• תפיסת נשק: כ-22% בלבד
• 58 כתבי אישום בשנתיים
• עיקר התפיסות – אקדחים ותחמושת

נתונים חדשים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מגלים עלייה חדה בשימוש המשטרה בסמכות לחיפוש ללא צו בית משפט, שניתנה כהוראת שעה לצורך מאבק בפשיעה חמורה. עם זאת, חרף הזינוק במספר החיפושים - שיעור תפיסת הנשק נותר נמוך, ובחלק מהתקופות אף ירד בהשוואה לשנים קודמות.

זינוק חריג: פי שלושה חיפושים בתוך חודשים

על-פי הדוח, בתקופת הדיווח השביעית - בין 10 בפברואר ל־24 באפריל 2025 - נרשמו 97 אישורים לחיפוש ללא צו, ממוצע של 9.2 חיפושים בשבוע. מדובר בעלייה חדה לעומת התקופה הקודמת, שבה נרשמו כ־2.5 חיפושים שבועיים בלבד.

לשם השוואה, בשנה הראשונה להפעלת הוראת השעה עמד הממוצע על כ־2.7 חיפושים בשבוע. הנתונים מצביעים על שינוי מדיניות בפועל, גם אם לא פורמלי, בהיקף השימוש בסמכות החריגה.

יותר מצלמות - פחות נשק

הדוח קובע כי ברוב התקופות ניתנו יותר אישורים לחיפוש מצלמות מאשר לחיפוש נשק. בתקופת הדיווח השביעית, למשל, אושרו 48 חיפושים לאיתור מצלמות לעומת 40 חיפושים לאיתור נשק.

עוד עולה כי בעוד שבחיפושי מצלמות שיעור התפיסה גבוה יחסית - בין 50% ל־69% - הרי שבחיפושי נשק שיעור ההצלחה נמוך בהרבה. בתקופה האחרונה נתפס נשק רק בכ־22% מהמקרים, נתון הדומה לשיעור שנרשם בתחילת הפעלת החוק.

ריבוי חיפושים - מיעוט כתבי אישום

לפי נתוני הפרקליטות, מאז כניסת הוראת השעה לתוקף במאי 2023 ועד מאי 2025 הוגשו 58 כתבי אישום בלבד בתיקים שבהם בוצע חיפוש ללא צו. הנתון מתייחס למספר כתבי האישום ולא למספר התיקים, אך הוא מדגיש פער בין היקף השימוש בסמכות לבין תוצאות אכיפתיות ממשיות.

מה באמת נמצא בחיפושים

בדוח מפורטים אמצעי הלחימה שנתפסו לאורך התקופות: אקדחים, רובים מסוג קרלו ואם־16, מחסניות, תחמושת, רימוני הלם, ואף בקבוקי תבערה. עם זאת, בחלק ניכר מהמקרים נתפסו רק פריטים נלווים - תרמילים, כדורים בודדים או מחסניות ריקות - ולא כלי נשק שלמים.

המשמעות: כלי חריג - עם תפוקה מוגבלת

הנתונים מעלים תמונה מורכבת: מצד אחד, המשטרה עושה שימוש גובר בסמכות שניתנה לה לצורך מאבק בפשיעה החמורה. מצד שני, שיעור ההצלחה באיתור נשק נותר נמוך, ואינו משקף את היקף הפגיעה בזכויות הנלווה לחיפוש ללא צו שיפוטי.

במרכז המחקר והמידע מציינים כי אין בנתונים כדי להכריע בשאלת נחיצות הסמכות, אך הם כן מצביעים על פער בין היקף השימוש לבין התוצאה המבצעית בפועל - פער שצפוי לעמוד במוקד הדיון בוועדה לביקורת המדינה.

ומה קורה בעולם: חריג צר ומפוקח – לא כלי שגרתי

עיון בסקירה ההשוואתית של הלשכה המשפטית של הכנסת מלמד כי בניגוד לרושם שעשוי להיווצר מהשימוש ההולך וגובר בסמכות בישראל, במדינות דמוקרטיות מערביות חיפוש ללא צו נחשב לצעד חריג במיוחד – כזה שמותר רק בנסיבות קיצון, ובמגבלות מחמירות.

בכל המדינות שנבחנו – ובהן ארצות הברית, בריטניה, גרמניה, קנדה, צרפת, ספרד, נורבגיה ושבדיה – נקודת המוצא ברורה: חיפוש בבית ללא צו שיפוטי הוא חריג, ולא הכלל.

העיקרון המשותף: סכנה מיידית או מרדף חם

ברוב המדינות, הסמכות להיכנס לבית ללא צו קיימת רק במצבים חריגים במיוחד, ובהם:
* מרדף מיידי אחרי חשוד שנמלט לתוך מבנה
* חשש מיידי להשמדת ראיות
* סכנה מוחשית לחיי אדם
* תפיסה “על חם” של עבירה חמורה

כך למשל:
* בגרמניה מותר חיפוש ללא צו רק אם קיים חשש ממשי שהמתנה לאישור שיפוטי תסכל את החקירה, וגם אז נדרש אישור בדיעבד מבית המשפט.
* בבריטניה החיפוש ללא צו מותר בעיקר לצורך מעצר, מניעת פגיעה מיידית או הצלת חיים, והוא כפוף לביקורת מחמירה לפי אמנת זכויות האדם.
* בארה"ב מדובר בחריג צר בלבד, המוגבל למצבי “נסיבות דחופות” כגון מרדף חם או סכנה מיידית להשמדת ראיות.
* בקנדה ובנורבגיה נדרש “חשש קרוב ומוחשי”, ולא די בנוחות חקירתית או חשד כללי.

אירופה: צו הוא הכלל, חיפוש ללא צו – החריג שבחריגים

במדינות כמו ספרד, פורטוגל ויוון, החוקה עצמה מעגנת את קדושת הבית, וקובעת מפורשות כי כניסה ללא צו מותרת כמעט אך ורק במקרה של עבירה שמתבצעת ברגע זה.

בפורטוגל, למשל, גם במקרי טרור או פשיעה חמורה נדרש אישור שיפוטי בדיעבד – אחרת החיפוש נפסל.

ביוון, נוכחות של גורם שיפוטי בעת החיפוש היא תנאי בסיסי.

ובשבדיה – חיפוש ללא צו מותר רק כאשר ברור לחלוטין שהמתנה תפגע באפשרות החקירה, וגם אז מדובר בחריג מצומצם מאוד.

ומה ההבדל המרכזי מול ישראל

בישראל עולה מהנתונים תמונה שונה: השימוש בסמכות הולך ומתרחב, מספר החיפושים גדל משמעותית, אך שיעור תפיסת הנשק נותר נמוך יחסית, והפיקוח נעשה בדיעבד בלבד, באמצעות דיווחים תקופתיים לכנסת.

המשמעות בפועל:
* במדינות אחרות – החיפוש ללא צו הוא חריג חוקתי.
* בישראל – הוא הופך בהדרגה לכלי שגרתי במאבק בפשיעה.

ההשוואה הבינלאומית מחזקת את השאלה שמרחפת מעל הדוח: האם העלייה הדרמטית בשימוש בחיפוש ללא צו משקפת צורך ביטחוני אמיתי – או שמא זליגה של חריג חירום אל שגרה אכיפתית?

זו בדיוק הסוגיה שעומדת כעת לפתחה של הכנסת, עם נתונים שממחישים עד כמה הפער בין ישראל לדמוקרטיות אחרות הולך ומתרחב.