נתונים מרכזיים
בשנת 2023 עילות אלה עמדו על 42% בלבד
- 9,676 בקשות חופש מידע הוגשו לרשויות המקומיות
- עלייה של 11.5% לעומת שנת 2023
- 13,956 בקשות הוגשו למשרדי הממשלה (לשם השוואה)
- 78% מהבקשות הוגשו לעיריות, 22% למועצות מקומיות ואזוריות
- הרשויות עם מספר הבקשות הגבוה ביותר:
- * ירושלים – 1,328 בקשות
- * אשדוד – 789
- * ראשון לציון – 676
- כ-60% מעילות הדחייה:
- * 50.2% – המידע לא אותר
- * 9% – המידע לא מצוי בידי הרשות
- 45 רשויות מקומיות לא הגישו כלל דוח חופש מידע, בהן: טייבה, מעלה אדומים, נצרת, שפרעם, אלקנה, להבים, ערערה, כסייפה, קריית ארבע
- הרשויות עם שיעור מענה חיובי גבוה: מודיעין-מכבים-רעות, ראש העין, אשקלון, עכו
- הרשויות עם שיעור דחייה גבוה: חולון, חיפה, רמלה
- 287 עתירות חופש מידע הוגשו לבתי המשפט - עלייה של כ-35% לעומת 2023
- סך העתירות בשנת 2024: 651
- * 78% מהעותרים – עמותות
- * 18% – אזרחים פרטיים
- * 4% – גופים אחרים
- סך האגרות שנגבו: 99,983 שקלים
דוח חופש המידע ברשויות המקומיות לשנת 2024 שמפרסמת היחידה הממשלתית לחופש המידע מציג תמונה מדאיגה של מערכת שנמצאת תחת עומס הולך וגובר, אך מתקשה להדביק את קצב הדרישה הציבורית. מהנתונים עולה כי בשנת 2024 הוגשו לרשויות המקומיות 9,676 בקשות חופש מידע - עלייה של כ־11.5% לעומת השנה הקודמת. לשם השוואה, למשרדי הממשלה הוגשו באותה שנה 13,956 בקשות, נתון המדגיש את מרכזיות הרשויות המקומיות כזירה המרכזית שבה אזרחים מבקשים מידע על הנעשה סביבם.
רוב הבקשות, כ־78%, הופנו לעיריות, והשאר למועצות מקומיות ואזוריות. בראש הרשויות שאליהן הוגש המספר הגבוה ביותר של בקשות ניצבת עיריית ירושלים, עם 1,328 בקשות - זינוק חד של 67% בתוך שנה אחת. אחריה מדורגות עיריית אשדוד עם 789 בקשות ועיריית ראשון לציון עם 676. הנתונים הללו אינם מקריים: מדובר ברשויות גדולות, עתירות פעילות, אך גם בכאלה שמקבלות נפח הולך וגדל של פניות בנושאי תכנון, התקשרויות, פיקוח, תשתיות ומצלמות אבטחה.
אלא שמאחורי העלייה במספר הבקשות מסתתרת מגמה מדאיגה בהרבה. שיעור הדחיות ממשיך לטפס, והעילות המרכזיות לדחייה מעידות על בעיה מערכתית עמוקה. בשנת 2024, כ־60% מכלל הדחיות נומקו בטענה כי לא ניתן לאתר את המידע או שהמידע כלל אינו מצוי בידי הרשות. לשם השוואה, בשנת 2023 עמד שיעור זה על 42% בלבד. המשמעות ברורה: יותר ויותר רשויות בוחרות להרחיב את השימוש בעילות סירוב כלליות, באופן שמצמצם בפועל את יכולתו של הציבור לקבל מידע.
לצד זאת, כמעט חמישית מהדחיות נומקו בפגיעה בפרטיות, ותשעה אחוזים נוספים בטענה שהמידע מצוי בידי גורם אחר. בדוח עצמו נרמז כי חלק מהשימוש בעילות הללו נעשה באופן מרחיב מדי, ולעיתים אף כתחליף למענה ענייני.
הנתונים חמורים עוד יותר כאשר בוחנים את עצם עמידת הרשויות בחובת הדיווח. 45 מתוך 258 רשויות מקומיות - קרוב לחמישית מכלל הרשויות בישראל - כלל לא הגישו דוח ממונה על חופש המידע, בניגוד לחוק. בין הרשויות שלא דיווחו ניתן למצוא את עיריית טייבה, זו השנה השלישית ברציפות, עיריית מעלה אדומים, גם היא שנה שלישית ברציפות, עיריית נצרת שלא דיווחה כבר ארבע שנים, וכן עיריית שפרעם. לצדן מופיעות מועצות מקומיות רבות, ובהן אלקנה, להבים, ערערה, כסייפה, קריית ארבע, קריית טבעון וקרני שומרון. המשמעות המעשית היא היעדר פיקוח, היעדר נתונים והיעדר שקיפות - בניגוד גמור לרוח החוק.
גם בכל הנוגע לאופן הטיפול בבקשות נרשמים פערים חדים בין הרשויות. בעוד ערים כמו מודיעין־מכבים־רעות, ראש העין, אשקלון ועכו בולטות בשיעור גבוה של מענה חיובי לבקשות, רשויות אחרות בולטות דווקא בכמות הדחיות. בין הרשויות שדחו את מספר הבקשות הגבוה ביותר באופן יחסי נמצאות עיריית חולון, עיריית חיפה ועיריית רמלה.
במקביל, נרשמת עלייה חדה גם במספר העתירות לבתי המשפט. במהלך 2024 הוגשו 287 עתירות חופש מידע נגד רשויות מקומיות - עלייה של כ־35% לעומת השנה הקודמת. בסך הכול, בכל הערכאות הוגשו במהלך השנה 651 עתירות, כאשר 78% מהעותרים היו עמותות, 18% אזרחים פרטיים ו־4% חברות או גופים אחרים. הרשויות שנגדן הוגשו מספר העתירות הגבוה ביותר הן המועצה המקומית זמר, עיריית קלנסווה והמועצה המקומית פוריידיס.
גם נושא האגרות אינו חומק מהביקורת. בשנת 2024 גבו הרשויות המקומיות סכום כולל של 99,983 שקלים באגרות חופש מידע. בפועל, מדובר במחסום נוסף בפני אזרחים ועמותות, במיוחד כאשר אין אחידות בין הרשויות בגובה האגרות או במדיניות הפטור.
במשרד המשפטים אינם מתעלמים מהבעיות. עו"ד שלומי בילבסקי, ראש היחידה הממשלתית לחופש המידע, מציין כי העלייה במספר הבקשות משקפת מודעות גוברת לזכות הציבור לדעת, אך מדגיש כי על הרשויות להיערך לכך באמצעות הקצאת משאבים, ניהול מידע מתקדם והרחבת הפרסום היזום. לדבריו, ללא שינוי מערכתי, העומס רק ילך ויגדל.
גם במשרד הפנים מודים כי יש עוד דרך ארוכה. ליאור שחר, מנהל המינהל לתפקידים מיוחדים, מדגיש כי יישום חוק חופש המידע הוא תנאי לחיזוק אמון הציבור, וכי המשרד ימשיך לפעול יחד עם משרד המשפטים לקידום יישום החוק ולהעמקת הנגישות למידע.
אלא שהנתונים בשטח מצביעים על מציאות מורכבת הרבה יותר: זכות הציבור לדעת אומנם מעוגנת בחוק, אך בפועל היא נתקלת בעיכובים, בדחיות ובפערים עמוקים בין רשויות. כל עוד לא ייקבעו כללים מחייבים, מנגנוני פיקוח אפקטיביים ואכיפה ממשית, חופש המידע יישאר במקרים רבים עיקרון הצהרתי - ולא כלי אמיתי בידי הציבור.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה