מפת הכלניות נחשפת מחדש: למה בדרום רואים אדום - ובצפון גם סגול ולבן

מפת הכלניות של ישראל עודכנה לראשונה זה שנים, והתוצאה משרטטת תמונה מפתיעה: לא רק כמות הגשם קובעת היכן יפרחו הכלניות - אלא גם צבע הפרח עצמו. מיזם מדע אזרחי רחב היקף מגלה מדוע בצפון הארץ נראות כלניות בשלל צבעים, בעוד שבנגב שולט כמעט בלעדית האדום.

מפת הכלניות מתעדכנת - ומה היא מגלה

מפת הכלניות החדשה לשנת 2026 גובשה במסגרת מיזם משותף של הגן הבוטני באוניברסיטת תל אביב ע"ש יהודה נפתלי, מוזאון הטבע ע"ש שטיינהרדט והחברה להגנת הטבע. המיזם נשען על מאות תצפיות שנאספו בשטח במסגרת מדע אזרחי, והוא מציג לראשונה תמונה עדכנית של תפוצת הכלניות בישראל, לפי צבע, אזור ואקלים.

צילום: כלניות אדומות ביער שוקדה [צילום: צליל לבין]

הכלנית, מהפרחים המזוהים ביותר עם נופי הארץ, גדלה כמעט בכל אזור - מהחרמון ועד הנגב. אף שהיא מזוהה בציבור בעיקר עם הצבע האדום, בפועל קיימות בישראל גם כלניות לבנות, ורודות, סגולות ואף כחולות. המפה החדשה מבהירה כי פיזור הצבעים אינו מקרי, אלא קשור ישירות לכמות המשקעים, סוג הקרקע ותנאי הסביבה.

למה בדרום אדום - ובצפון מגוון צבעים

על-פי ממצאי הסקר, כלניות בצבעים מגוונים מופיעות כמעט אך ורק באזורים ים־תיכוניים לחים, שבהם כמות המשקעים עולה על 450 מ"מ בשנה - בעיקר בצפון הארץ, בגליל, בכרמל ובשפלת יהודה. אזורים אלה מאופיינים בקרקע עשירה בלחות ובתנאים המאפשרים מגוון רחב של מופעי פריחה.

לעומת זאת, באזורים החמים והיבשים יותר - ובעיקר בנגב - שולטת כמעט לחלוטין הכלנית האדומה. הקרקעות שם גירניות, בעלות ריכוז גבוה של סידן פחמתי, ותנאים אלו מתאימים במיוחד לזן האדום. זו גם הסיבה לכך שבפסטיבל "דרום אדום" נראות כמעט אך ורק כלניות אדומות, ללא הגיוון המוכר מצפון הארץ.

במפת הסקר סומנו נקודות אדומות כאוכלוסיות של כלניות אדומות בלבד, ואילו נקודות בהירות מציינות אזורים שבהם מתקיים ערבוב צבעים - אדום, לבן וסגול.

לא רק צבע - גם עיתוי הפריחה משתנה

לצד מיפוי הצבעים, נבחן גם מועד הפריחה. במסגרת מחקר המשך, שנערך בשיתוף אוניברסיטת חיפה ובמימון הקרן הגרמנית למדע, נבדקו 18 אתרים לאורך מדרג אקלימי - מהגליל התחתון ועד מערב הנגב.

הממצאים מצביעים על הבדל ברור בין סוגי הכלניות: הכלניות שאינן אדומות פורחות מוקדם יותר, בדרך כלל בינואר-פברואר. לעומתן, הכלניות האדומות פורחות מאוחר יותר - בעיקר במרץ ובאפריל, ובאזורים היבשים אף מאוחר מכך.

לדברי הפרופסור יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני באוניברסיטת תל אביב, מדובר בהתאמה סביבתית מובהקת: "הצבעים אינם רק עניין של יופי או העדפות מאביקים. הכלניות האדומות מותאמות לקרקעות יבשות ולתנאים קיצוניים יותר, בעוד הכלניות הבהירות זקוקות ללחות גבוהה יותר".

גם המאביקים משתנים לפי האזור

הבדלי הצבע והעיתוי אינם מקריים - הם קשורים גם לזהות המאביקים. באזורים הים־תיכוניים, שבהם הכלניות פורחות מוקדם יותר, פועלים בעיקר דבורים וזבובים, הנמשכים לצבעים בהירים. לעומת זאת, באזורים היבשים של הדרום, שבהם הפריחה מאוחרת, פועלות חיפושיות פרחים ייחודיות, המאביקות בעיקר כלניות אדומות.

לדברי החוקרים, מדובר בדוגמה מובהקת לאיזון עדין בין אקלים, קרקע, מאביקים ותכונות הצמח - מערכת אקולוגית מורכבת המתאימה את עצמה לתנאי הסביבה לאורך זמן.

צילום: כלנית בכרמל [צילום: עומרי סלנר, החברה להגנת הטבע]

הציבור שותף למחקר

הסקר החל כבר בשנת 2019, אך כעת, עם עידכון המפה לשנת 2026, מבקשים מובילי המיזם להרחיב את ההשתתפות הציבורית. כל תצפית חדשה מסייעת לחוקרים להבין כיצד שינויי אקלים, שנות בצורת או חורפים גשומים במיוחד משפיעים על תפוצת הכלניות.

הד"ר נירית לביא אלון, רכזת מדע אזרחי בחברה להגנת הטבע ובמוזאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, מסבירה כי הנתונים שנאספים מהציבור חיוניים להבנת השונות הגנטית של הכלניות: "המידע מאפשר לנו להבין כיצד נוצר מגוון הצבעים וכיצד הוא נשמר לאורך זמן. זהו כלי מחקרי חשוב, שמחבר בין הציבור לבין מדע מתקדם ותורם לשמירה על המגוון הביולוגי".

מפת הכלניות החדשה אינה רק כלי חזותי מרהיב, אלא גם עדות חיה להשפעת האקלים על הטבע המקומי. היא מראה כיצד שינויי סביבה, קרקע ומזג אוויר מעצבים את נופי הפריחה של ישראל - ומדגישה את חשיבות ההמשך של מחקר ארוך טווח, בשיתוף הציבור, להבנת העתיד האקולוגי של הארץ.

צילום: [אוניברסיטת תל אביב]