בג"ץ משעה את הטיפול בעניינו של הגינקולוג שהורשע בעליון באונס במרמה

שופט בית המשפט העליון, חאלד כבוב, משעה (30.12.25) את הדיון בעתירתו לבג"ץ של הגינקולוג ד"ר מיכאל שטטמן, הטוען שבית המשפט העליון שגה כאשר הרשיע אותו באונס במרמה. לדבריו כבוב, על שטטמן למצות תחילה את האפיקים הדיוניים האחרים: בקשה לדיון נוסף (שעודנה תלויה ועומדת) או בקשה למשפט חוזר.

שטטמן זוכה בבית המשפט המחוזי בירושלים מאשמת אונס במרמה של שתי מטופלות, אך בית המשפט העליון הרשיע אותו. לטענתו, המדינה חזרה בה מערעורה על זיכויו ולכן בית המשפט העליון לא יכול היה להרשיעו. השופטים אלכס שטיין ויוסף אלרון דחו לפני חודשיים את ערעורו על פסק הדין בקובעם, כי ההרשעה נגזרה מן העובדות שהוכחו ומטעות של הפרקליטות. השופט יחיאל כשר סבר בדעת מיעוט שיש לבטל את ההרשעה. מדובר בהרכב אשר נתן פה אחד את פסק הדין המקורי.

לדברי שטיין, כי אין קורטוב של אמת בטענה ולפיה המדינה חזרה בה מן הערעור על זיכויו מאונס. "פסק דיננו ניתן על-רקע של העדר הסכמה בין הצדדים במסגרתה תוותר הפרקליטות על האפשרות להרשיע את המשיב באינוס ובמעשה מגונה – ויתור שהפרקליטות נתנה – כנגד הסכמת המשיב להרשעתו בתקיפה, הסכמה שהמשיב לא נתן. בנסיבות אלו, ולנוכח האמור בפסיקה שעניינה עיקרון האמת, נתנו את פסק דיננו אשר משקף דין אמת לאמיתו... העובדה שהפרקליטות לא התנתה את חזרתה מהבקשה להרשיע את המשיב באינוס ובמעשה מגונה בהרשעתו בתקיפה, אינה גורעת כהוא זה מסמכותנו ומחובתנו לפסוק דין אמת לאמיתו".

שטטמן עתר לבג"ץ נגד פסק הדין השני של העליון, וכבוב מעיר ש"הרקע לעתירה דנן הוא חריג מאוד. למיטב ידיעתי - חסר תקדים". הוא אומר כי מאחר שפסק הדין התבסס למעשה על הנימוק שנוצר "קצר בתקשורת" בין הפרקליטות להגנה, הוא האזין להקלטת הדיון בערעור המקורי. "במהלך הדיון נשמעו מפי חברי ההרכב הערות חוזרות ונשנות ביחס לקשיים ממשיים, הן מבחינה עובדתית הן מבחינה משפטית, שניצבים ביסוד הערעור שהגישה המדינה. כמו-כן, נשמעו הערות, נחרצות למדי, ביחס לכך שהעבירה המתאימה למעשי העותר היא דווקא עבירה של תקיפה, ולא אינוס במרמה", הוא אומר.

"באת-כוח העותר לא התבקשה, בנקודה כלשהי במהלך טיעונה, להתייחס לאפשרות שמרשה יואשם בעבירות מין. זאת, לפי פשוטו של מקרא, מאחר שחברי ההרכב הסבירו קודם לכן לבאת-כוח המדינה, בפירוט ובאריכות, כי הרשעה שכזו תהיה מוקשה עד בלתי אפשרית, הן מבחינה עובדתית, הן מבחינה משפטית. ואכן, מנקודה זו ואילך, הדיון נסוב אך ורק על אודות האפשרות להרשיע את העותר בעבירה של תקיפה", אומר כבוב.

"התמונה ברורה, אי-אפשר להבין אחרת"

צילום: שטיין. קצר בתקשורת [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]

התמונה ברורה, ממשיך כבוב, ואי-אפשר היה להבין אחרת את ההחלטה: "לאחר שההרכב הביע את דעתו שלפיה קיים קושי ממשי, לשון המעטה, להרשיע את העותר בעבירות מין; ולאחר שבאת-כוח העותר כלל לא התבקשה להשיב לטענות המדינה בעניין עבירות המין, אלא רק לאפשרות להרשיעו בעבירה של תקיפה – התבקשה המדינה להגיש הודעה שתתייחס לשתי סוגיות נפרדות: האחת, אם היא עומדת על בקשתה להרשיע בעבירות מין; והשנייה, אם היא סבורה שנכון להרשיע את העותר בעבירה של תקיפה... שני הצדדים סברו כי הרשעת העותר בעבירות מין ירדה מהפרק; וכי קיימת אפשרות – בלתי תלויה – שהוא יורשע בעבירה של תקיפה, ובה בלבד".

בדיון בחודש שעבר ציין כבוב, כי "המתווה המוצע על-ידי העותר, הוא תקדימי במובן זה שלא הוצג מקרה קודם בו בית משפט זה, בשבתו כבג"ץ, ביטל פסק-דין שניתן על-ידי הרכב של בית משפט זה (להבדיל מפסק-דין שניתן ב'דן יחיד'). לצד זאת הוספתי, כי במכלול נסיבות העניין, קיים קושי ממשי בכך שפרקליטות המדינה תצדד בתוצאה שלפיה הרשעת העותר בעבירה של אינוס במרמה תיוותר על-כנה". הוא הציע שהצדדים יסכימו לקיים משפט חוזר, הוא יזוכה מאונס במרמה ובית המשפט העליון יכריע לגבי עבירת התקיפה; לא ניתנה הסכמה לכך.

בהחלטתו אומר כבוב: "קיים קושי להשלים עם המצב חסר התקדים שנוצר בענייננו, במסגרתו העותר הורשע בעבירת מין חמורה מאוד – אינוס במרמה – כאשר הוא זוכּהַ, פה אחד, בבית המשפט המחוזי; כאשר המדינה הודיעה, נוכח הערות בית משפט זה, כי היא מבקשת לחזור בה מבקשתה להרשיעו בעבירה זו; וכאשר אין חולק כי נקודת המוצא היא שמעשי העותר נעשו לטובת מטופלותיו ולא לשם גירוי או סיפוק מיני, מה שעשוי אף להטיל ספק ביחס למודעותו לרכיב המרמה. לא בכדי ציינה המדינה, כבר בתגובתה המקדמית לעתירה, כי טענות העותר ראויות להישמע ולהתברר".

אולם, ממשיך כבוב, "בשלב זה, לא ניתן לומר כי הדרך היחידה להגיע לתוצאה שבה מעוניין העותר היא באמצעות הליך בבית המשפט הגבוה לצדק, ועל כן אין מקום להעביר את העתירה לדיון בפני הרכב, בשלב זה. לצד זאת, גם אין מקום להורות על דחיית העתירה, בשלב זה. ודוק: סמכות ההכרעה ביתר אפיקי הפעולה הפתוחים בפני העותר אינה מונחת לפתחי, ולכן אין מקום שאביע עמדה ביחס לסיכוייהם.

"לצד זאת, דומני כי לא אטעה אם אומר כי כל אפיק פעולה מעורר שאלות מורכבות בפני עצמו. קשה אפוא לקבוע, בשלב זה, אם בפני העותר פתוחה דרך חלופית אפקטיבית להשגת המבוקש בעתירה דנן". את שטטמן ייצגו עוה"ד אירית באומהורן ויניב ואקי, ואת המדינה - עו"ד שוש שמואלי.