ממחרתיים: ברקשייר תצטרך להוכיח את עצמה גם בלי וורן באפט

בפעם הראשונה בה "פרש", בשנת 1956, וורן באפט היה בן 25. המשקיע הנודע בנג'מין גרהאם, שהעסיק אותו, סגר את העסק ובאפט חזר הביתה לאומהה. הוא הקים חברת השקעות משלו, אך בגיל 38 פרש שוב. תשומת ליבו הופנתה לברקשייר-האת'וואי, חברת טקטסיל כושלת בשליטתו, אותה הפך לאחת ההצלחות הגדולות ביותר בתולדות העסקים.

מחר (31.12.25) באפט בן ה-95 יפרוש בפעם השלישית וכנראה האחרונה מתפקידו כמנכ"ל החברה התשיעית בשווייה בארה"ב. ענקית נדל"ן, ענקית ביטוח, ענקית תעשיה, ענקית תחבורה, ענקית צריכה – ועם קופה בת 700 מיליארד דולר. קשה לחשוב על נעליים גדולות יותר למלא, קובע אקונומיסט. המעבר ליורש, גרג אבל, ימקד תשומת לב רבה. האם ברקשייר יכולה להצליח בלי האדם ששמו נרדף לשמה?

החברה המוערכת ביותר בארה"ב היא גם אחת הפחות-מובנות. ברקשייר ידועה בראש ובראשונה ככלי לגאונותו של באפט. הוא החל את דרכו כצייד של חברות שהיו שוות פחות מהערך החשבונאי של נכסיהן, אך יש לו גם אחזקות רבות בחברות צומחות. רכישת מניות אפל בשנים 2018-2016 הייתה בין ההשקעות המוצלחות ביותר בתולדות ברקשייר.

באפט לא הפסיק לדבר על "moats" - יתרון תחרותי המאפשר לעסק להרוויח בצורה שיטתית יותר מאשר עלות ההון שלו. יכולתו של באפט לזהות הזדמנויות כאלה היא אחת הסיבות להצלחה המדהימה של ברקשייר. חלק מהן תלויות בטעמו של הצרכן, כמו אפל (אחזקות ב-65 מיליארד דולר) וקוקה-קולה (28 מיליארד דולר). אחרות מושפעות מרגולציה, כמו בנק אמריקה (32 מיליארד דולר) ומודי'ס (13 מיליארד דולר). ברקשייר מחזיקה בחלקים קטנים בוויזה (3 מיליארד דולר) ומסטרקרד (2 מיליארד דולר), כמו גם בחמישית מאמריקן אקספרס (58 מיליארד דולר).

החידוש הגדול ביותר של באפט אינו באיתור הון אלא בגידולו, מאפיין אקונומיסט. ב-1967 רכשה ברקשייר את חברת הביטוח National Indemnity. יחד עם חברת ביטוח הרכב GEICO, השתיים מספקות חלק ניכר מההון שלה. הרעיון פשוט: הפרמיות משולמות לפני דמי הביטוח, ואם המבטח רווחי – הוא יכול להשקיע את הפרמיות וליהנות מהתשואה. רוב המבטחים משקיעים את כספיהם באג"ח; זרוע הביטוח של ברקשייר משקיעה למעלה מחצית מכספה בתיק מניות מרוכז. רווחים אלו מימנו כמה מההשקעות הגדולות ביותר שלה.

כישוריו של אבל יעמדו בקרוב למבחן

צילום: אבל (משמאל) באסיפה הכללית של ברקשייר [צילום: נתי הרניק/AP]

מאפיין בולט נוסף של באפט הוא הטיפול במשקיעים. האסיפה הכללית השנתית היא מחנה קיץ מהנה של קפיטליסטים בגיל העמידה. אבל מה צופן העתיד? אבל, שניהל עד כה את עסקי הלא-ביטוח של ברקשייר, אינו צייד מניות, אלא צמח בחטיבת האנרגיה. בשל כך, מעברו של טוד קומס – ממנהלי ההשקעות הבכירים בחברה – לג'יי.פי מורגן מעורר דאגה.

הישגיה של ברקשייר כמפעילת חברות פחות מרשימים מאשר כמשקיעה. מאז שרכשה ב-2010 את רשת רכבות המשא BNSF, שולי הרווח שלה מאכזבים. ב-2013 היא נטלה חלק ברכישת יצרנית הרטבים היינץ ולאחר מכן במיזוגה עם יצרנית הגבינות קראפט; המהלך היה אסון והחברות שבו והופרדו. גישתה של ברקשייר לשליטה בחברות-הבנות אינה שלטונית והיא אינה שואפת להשיג סינרגיה ביניהן.

כישוריו של אבל כמשקיע יעמדו בקרוב למבחן, כאשר הריבית יורדת ויש למצוא שימוש ל-380 מיליארד הדולרים במזומן שבידי ברקשייר. היא יכולה לרכוש עוד חברת רכבות או ביטוח, אבל סביר יותר שתשקיע בתשתיות בו בגופי השקעה יפניים, התחומים בהם מתמחה אבל. הקופה המלאה גם תקל עליה אם שוק המניות יפול, כפי שיש החוששים שיקרה בקרוב. האם במקרה כזה היא גם תיקרא לסייע לבנקים במצוקה, כמו ב-2008?

אבל גם יכול להתחיל להחזיר כסף למשקיעים. על-פי כלליה של ברקשייר, היא אמורה כעת להתחיל לרכוש את מניותיה; היא לא חילקה דיבידנד מאז 1967. מהלכים כאלה יהיו צעד נוסף בהפיכתה לחברת השקעות טיפוסית. החברה מינתה לראשונה יועץ משפטי ראשי, וסביר להניח שתשפר את דוחותיה הכספיים. המכתב השנתי המפורסם של באפט היה מלא במלל על ביצועיה של ברקשייר ועל השוק, אך דל בנתונים.

השינוי יהיה איטי אך ודאי, צופה אקונומיסט. אבל יקבל זמן הסתגלות מבעלי המניות הנאמנים של סדרה א'. באפט ימשיך להיות יו"ר הדירקטוריון, המלא בקרוביו וידידיו. אבל העלייה באחזקות בסדרה ב', וההמרה הצפויה של מניותיו של באפט עצמו לסדרה זו, הופכת לבלתי נמנע את המעבר לניהול מקובל יותר. יהיה זה סיום הגיוני לקריירה יוצאת דופן.