בג"ץ דחה את העתירות נגד מינויו של דוד זיני לראש השב"כ

בג"ץ דחה (28.12.25) את העתירות נגד מינויו של דוד זיני לראש השב"כ, בפסק דין של המשנה לנשיא נעם סולברג והשופט דוד מינץ. הנשיא יצחק עמית סבר שיש להחזיר את המינוי להנמקה נוספת של הוועדה למינויים בכירים בראשות הנשיא בדימוס אשר גרוניס.

לדברי סולברג, לא ניתן היה להעלות את הטענות נגד טוהר מידותיו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כגורם הממנה. זאת, בשל ההסכמות בינו לבין היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, בנוגע להליך המינוי במסגרת העתירות נגד הדחתו של רונן בר מראשות השירות. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין, הצדדים פעלו על פיה, מסכימים כעת שנתניהו מימש אותה וקשה מאוד להעניק לה פרשנות אחרת.

סולברג אומר: "לאחר התדיינות שבה נשמעו טענות ניגוד העניינים במינוי, נקבע בשפה שאינה משתמעת לשני פנים – במסגרת הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה שיפוטית – כי ראש הממשלה הוא שיודיע ליו"ר הוועדה המייעצת על מועמדו לתפקיד ראש השב"כ. עוד צוין, ברחל בּתִך הקטנה, כי הסכמה זו מסיימת את הדיון לגבי מעורבות ראש הממשלה בהצעת מועמד לתפקיד, עקב ניגוד העניינים שנקבע, 'יהא מועמדו אשר יהא'. הכיצד ניתן להלום עתה פתיחה מחודשת של נושא זה לדיון? האמנם ניתן היה לצפות כי חרף קיומה של הסכמה זו, על לשונה הברורה והמפורשת, עדיין ימנע עצמו ראש הממשלה ממעורבות בהליך המינוי? הפכתי והפכתי בטענות העותרים, ולא מצאתי מענה על כך".

עוד דחה סולברג טענות בדבר פגמים בכשירותו ובטוהר מידותיו של זיני עצמו, וכן טענות באשר לבחינה בלתי-מספקת שערכה ועדת גרוניס בעניינים אלה. בהתאם להלכה הפסוקה, בנוגע להתערבות במינויים המתבצעים על-ידי הממשלה, בפרט לתפקידים בכירים דוגמת ראש השירות - על בית המשפט לנקוט זהירות רבה; על אחת כמה וכמה, כשהמינוי נבחן על-ידי הוועדה המייעצת, לה מומחיות מיוחדת בכל הנוגע לבחינת היבטים אלה.

על-רקע זה מצא סולברג, כי אין מקום לקבל את טענות העותרים בדבר אי-התאמה מקצועית של זיני לתפקיד, וגם לא את הטענות באשר לטוהר מידותיו של זיני ולגבי עמדות המיוחסות לאביו ולבנו, שנדחו בדין בידי ועדת גרוניס. זאת, במיוחד לאור העובדה שרבות מטענות אלה נסמכו אך ורק על פרסומים עיתונאיים, על-אף שאין בהם די על-מנת לבסס עתירה. גם בטענות שהועלו לגבי פגמים בהליך המינוי - לא מצא סולברג הצדקה לביטול המינוי, הגם שצוין כי ההליך אינו חף מקשיים, במיוחד לנוכח הראיון החפוז שערך נתניהו לזיני.

לדברי סולברג, "עסקינן במינויו של מי ששירת שנים רבות בצה"ל, הגיע לדרגת אלוף, ועתה מוּנה לעמוד בראשות ארגון ביטחון מקביל – כפי שכבר נעשה בעבר, הן בשב"כ, הן בארגוני ביטחון אחרים. די לי בזה על-מנת להסיק כי אין מדובר בהחלטה החורגת 'באופן בולט וקיצוני ממתחם הסבירות'; הרחק מכך". פרסומים עיתונאיים אינם ראיה בבג"ץ, במיוחד לנוכח העובדה שחלקם הוכחשו בידי הנוגעים בדבר (כגון הרמטכ"ל, אייל זמיר, לגבי נסיבות סיום שירותו של זיני).

סולברג מסיים באומרו: "משלא נמצא יסוד לכל טענה אחרת, חזקה על זיני שיוביל את השירות באורח ממלכתי, בהתאם לדין, כפי שנהג במשך שירותו הקרבי רב השנים בצה"ל, לצורך מימוש תפקידיו החשובים והחיוניים לביטחון המדינה. הצלחתו, והצלחת השירות תחתיו – הצלחת כולנו".

עמית: לבחון את טענות ראשי השב"כ נגד נתניהו

צילום: מינץ, עמית וסולברג בדיון בעתירות [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]

לדעת עמית, החלטת המינוי, במתכונת שבה התקבלה, מעוררת קושי המצדיק הוצאת צו על-תנאי המורה לנמק מדוע לא יוחזר עניינו של זיני לוועדה המייעצת לצורך השלמת הנמקתה. עמית מתמקד בהליך עליו הוסכם בעתירות הקודמות ואומר כי הוא נועד לאפשר לנתניהו למנות את ראש השירות בהליך שבמסגרתו ייבחן גם טוהר המידות שלו.

לדברי עמית, ועדת גרוניס לא בחנה היבט זה, שכן היא פירשה באופן שגוי את ההסכמות ככאלו החוסמות את בחינתה, ובכך צמצמה את סמכותה באופן שאינו עולה בקנה אחד עם המנדט שניתן לה על-פי דין ועם ההסכמות בעתירה הקודמת. תוצאה זו מובילה למעין מעגל שוטה: מחד-גיסא, ההסכמות נשענו על קיומה של בחינה עתידית של הוועדה המייעצת; ומאידך-גיסא, הוועדה עצמה, בהישענה על אותן הסכמות ועל הבנתה אותן, נמנעה מלבחון את טוהר המידות במובן הרחב של הגורם הממנה.

לדברי עמית, העדר התייחסות לטענות כבדות משקל שהועלו בפני הוועדה - לרבות אלו הנוגעות לרקע שהוביל למינוי, להתנהלותו של נתניהו, ולאפשרות קיומם של שיקולים זרים במינוי - מותיר את החלטת הוועדה ללא בסיס עובדתי ומשפטי מספק. במצב דברים זה, סבור עמית, העותרים עמדו בנטל הראייתי הראשוני להצביע על פגם לכאורי בהחלטת המינוי ועל הצורך להחזיר את עניינו של זיני לוועדה המייעצת לצורך השלמת הנמקתה.

עמית אומר כי היה צורך לבחון לעומק את טוהר מידותיו של נתניהו במינוי, בשל שורה של נסיבות: הדחתו הבלתי-תקינה של בר, הודעתו של נתניהו על מינויו של אלוף (מיל') אלי שרביט וחזרתו בו; הימנעותו מלראיין מועמדים אחרים; הראיון החפוז עם זיני וההודעה הלקונית על מינויו - וכל זאת כאשר ברקע ניצב משפטו, טענותיו של בר על נסיונו של נתניהו להשתמש בו כדי לפגוע בניהול המשפט וטענות של ראשי שב"כ קודמים על דרישותיו להפעיל את השירות לצרכים פוליטיים.

"בנסיבות אלה החלטת הוועדה המייעצת נעדרת בחינה מלאה של טוהר המידות של הגורם הממנה, כנדרש מכוח סמכותה ותפקידה, ואינה נותנת מענה לאחת מהשאלות המרכזיות שהובאו לפתחה. פגם זה מקרין באופן ישיר על החלטת המינוי הנסמכת על החלטת הוועדה המייעצת", סבור עמית.

מינץ דחה את פרשנותו של עמית להסכמות הקודמות. הוא גם אומר כי לא היה מקום לטענות שהועלו בעתירות, ושלפיהן נדרש היה לפסול את מינויו של זיני בשל השקפת העולם אשר מיוחסת לו. זאת, הן משמדובר בהשקפת עולם דתית וציונית שאין כל הצדקה לפסול בגינה מועמד; הן מאחר שיסוד הטענות בפרסומים עיתונאיים וברכילות בלתי מבוססת, באשר להתבטאויות בני משפחה של זיני. לבסוף נאמר, בהתייחס לטענות שלפיהן זיני אינו מתאים לתפקיד מאחר שלא צמח בערוגות השירות, כי מהלכי "הצרחה" דומים התבצעו לא פעם ולא פעמיים בעבר, כך שלא נמצא בדבר כל פסול.