ביה"ד הארצי לעבודה מרחיב במידה ניכרת את זכאותם של ספורטאים לפיצויים

ספורטאי המועסק בחוזה לתקופה קצובה והעסקתו אינה מתחדשת עם תום החוזה, זכאי לפיצויי פיטורים עם סיום החוזה. כך קובע (25.12.25) ממלא-מקום נשיא בית הדין הארצי לעבודה, אילן איטח, בפסק דין בעל השלכות רוחביות משמעותיות על תחום הספורט המקצועני.

ספורטאים, במיוחד בענפים הקבוצתיים ובראשם הכדורגל והכדורסל, חותמים עם הקבוצות על חוזים לתקופה קצובה - עונה אחת או מספר עונות. משמעות פסיקתו של איטח היא, שעל הקבוצות לשלם פיצויים אם אינן מאריכות את החוזים. כאשר מדובר בשחקנים בכירים, ששכרם הוא מאות אלפי ואף מיליוני שקלים לעונה, משמעות הפיצויים (חודש לכל שנה) יכולה להיות מאות אלפי שקלים.

איטח דחה את ערעורה של קבוצת בית"ר ירושלים, על חיובה לשלם פיצויים לשישה שחקנים שחוזיהם עימה הסתיימו בשנים 2016-2012 (כאשר הייתה בבעלות ארקדי גאידמק ואלי טביב) ולא חודשו. הקבוצה טענה, כי הנוהג בענף הכדורגל הוא שאין לשלם פיצויים במקרים כאלה, וכי השחקנים - ודאי הבכירים שבהם - אינם עובדים מוחלשים שעליהם נועד להגן משפט העבודה. איטח דוחה מכל וכל טענות אלו ואומר כי הזכות לפיצויים היא זכות קוגנטית (שלא ניתן להתנות עליה).

איטח מוסיף: "הנוהג, וכל מקור נורמטיבי שמקורו בהסכמת הצדדים, בין אם מדובר בעובד 'חזק' או 'מוחלש', בין אם ההסכמה ניתנה בכתב או בהתנהגות, נסוג ככלל מפני הזכות הקוגנטית לתשלום פיצויי פיטורים שקבע המחוקק. הדברים נכונים אף בשים לב לטענות המועדון בעניין הסתמכותו על הסכמת השחקנים בעת אישור תקציבו. המועדון אינו יכול להסתמך על הסכמה המנוגדת לחוק".

איטח דחה גם את טענת הקבוצה, לפיה עליה לשלם פיצוי מופחת בגין השנים בהן חלק מהשחקנים היו חיילים ושכרם היה נמוך בהרבה. "המועדון לא הוכיח כי היקף העסקתם של השחקנים השתנה או כי תרומתם להצלחת הקבוצה השתנתה. בתוך האמור לא הוכח כי השחקנים השתתפו במספר מועט יותר של משחקים או אימונים או שנטלו חלק בפעילות הקבוצה באופן מופחת". שינוי השכר אינו מלמד על שינוי באופי ההעסקה, ולפיכך הפיצויים (שכר חודשי אחרון) יחולו על כל התקופה.

איטח אישר את קביעותיו של בית הדין האיזורי בירושלים בנוגע לסכומים שישולמו לשחקנים. אריאל הרוש (שהיה גם שוער נבחרת ישראל) יקבל 875,000 שקל; תומר בן-יוסף יקבל 133,000 שקל; אוהד סיידוף יקבל 145,000 שקל; שי חדד יקבל 121,000 שקל; רועי זיקרי יקבל 93,000 שקל; וברק משה - 75,000 שקל.

איטח דחה את ערעור המועדון לגבי חישוב הריבית וההצמדה שיתווספו לסכומים אלו וקבע שהם יחולו ממועד סיום ההעסקה ולא ממועד הגשת התביעה ב-2018. בחישוב ממוצע מאז אמצע 2014, מדובר בתוספת של 32%, כך שהסכומים הריאליים הם: הרוש - 1.15 מיליון שקל; בן-יוסף - 180,000 שקל; סיידוף - 190,000 שקל; חדד - 160,000 שקל; זיקרי - 123,000 שקל; ומשה - 100,000 שקל. בסך-הכל חויבה בית"ר לשלם 1.9 מיליון שקל.

קיימים פתרונות חוקיים ופשוטים

צילום: איטח. אתגרים לא פשוטים

איטח מסכם באומרו: "המועדון ביקש לקבוע כי החקיקה הקוגנטית חלה בצורה מרוככת, אם בכלל, על שחקני הכדורגל המקצועיים, זאת בהנתן הרגולציה בענף, גובה השכר המשולם לשחקנים ועוד נסיבות כאלה ואחרות. ענף הכדורגל מציב בפני משפט העבודה אתגרים לא פשוטים, לא רק בכל הקשור למנגנוני השיפוט הפנימיים [של ענף הכדורגל], אלא בהתאמת תנאי עבודתם של השחקנים להוראות החקיקה.

"עם כל ההבנה לקשיי ההסתגלות שעובר הענף בתהליך ההפנמה של המצב המשפטי הנובע מכך ששחקנים הם עובדים, יש קושי בקבלת עמדה זו כפשוטה. ענף הכדורגל אינו הענף היחיד במשק שנדרש להתאים את תנאיו המיוחדים לחקיקה הקוגנטית. לא מעט מהקשיים שהתעוררו בהליך זה ניתנים לפתרון פשוט בדמות התאמת הסכמי העבודה לדרישות חקיקת המגן.

"קיימים לא מעט פתרונות חוקיים ופשוטים שיביאו לתוצאה הרצויה לכולם: כיבוד חקיקת המגן מחד-גיסא; ואי חריגה ממגבלות תקציבי הקבוצות מאידך-גיסא. טוב תעשה ההתאחדות אם תפעל להתאמת הסכמי העבודה לדרישות אותה חקיקה". בית"ר חויבה גם בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל.

השופטים סיגל דוידוב-מוטולה ודורי ספיבק ונציגי הציבור שמואל ציגלר ויעל עפרון הסכימו עם איטח. את בית"ר ייצגו עוה"ד אלעד איזנברג וקשת וכולדר, ואת השחקנים - עוה"ד איציק אבישר וערן דגן.