החמרה נגד החוליגנים: עד שלוש שנות מאסר על יידוי זיקוקים ורימוני עשן במגרשי ספורט

• העבירה: יידוי אמצעי פירוטכני באירוע ספורט, בסמוך אליו או לעבר המקום
• העונש המוצע: עד 3 שנות מאסר
• נתון משטרתי: 396 מורחקים בעונת 2024–2025
• מחלוקת מרכזית: ענישה מחמירה מול ודאות תפיסה ואכיפה מיידית
• כלי אכיפה שנדונו: הרחקות מנהליות, כתבי אישום, מצלמות לזיהוי פנים, הכשרות לשופטים

הוועדה לביטחון לאומי אישרה (23.12.25) לקריאה ראשונה תיקון לחוק איסור אלימות בספורט, שלפיו מי שיידה אמצעי פירוטכני באירוע ספורט או בסמוך לו, או לעבר המקום שבו מתקיים האירוע, יהיה צפוי לעונש של עד שלוש שנות מאסר. הדיון חשף מחלוקת מוכרת: בין הרצון להחמיר בענישה כדי להרתיע, לבין הטענה שהבעיה האמיתית היא אכיפה, תפיסה וענישה מיידית.

התיקון שאושר נוגע לסעיף איסור יידוי “חפץ אסור” בהקשר של אירועי ספורט, וממקם במרכז את האמצעים הפירוטכניים: זיקוקים, רימוני עשן ודומיהם. לפי ההצעה, עצם היידוי בזמן האירוע, בסמוך למקום האירוע או לעברו, עשוי להביא למאסר עד שלוש שנים.

יו"ר הוועדה, ח"כ צביקה פוגל, תיאר תמונה של מגרש שהופך “שדה קרב”, והדגיש שהמענה צריך להיות רב־שכבתי: אכיפה וענישה מיידית, אחריות אישית וקבוצתית, ענישה אחידה כלפי מועדונים ושימוש באמצעים טכנולוגיים לזיהוי, לצד שיתוף פעולה בין הרשויות למועדונים.

היוזמת: “חולצה לא מסכנת חיים, פירוטכניקה כן”

ח"כ יוליה מלינובסקי, מציעת החוק, אמרה שהמטרה היא הרתעה דרך המישור הפלילי, והבחינה בין התנהגות מטרידה אך לא מסכנת חיים לבין שימוש באמצעים פירוטכניים שעלול לגרום נזק לצופים ולקהל. לדבריה, מי שיזרוק אמצעי פירוטכני במגרש או בסמוך אליו “עלול למצוא את עצמו במאסר עד שלוש שנים”.

המשטרה: מאות מורחקים ושיח על זיהוי פנים

צילום: [צילום: דני שם-טוב/דוברות הכנסת]

פקד אורי בוצ'ומנסקי מהייעוץ המשפטי של משטרת ישראל תמך בהצעה “לאור ריבוי המקרים”, ותיאר את הכלים הקיימים כבר היום: שימוע מול קצין משטרה והרחקה עד 60 ימים, ובהישנות עבירה הרחקה לתקופה ארוכה יותר. הוא דיווח כי בעונה האחרונה, בשנים 2024-2025, הורחקו 396 אנשים מאירועי ספורט על-ידי קצין משטרה או בתי משפט. במקביל, ציין כי מתקיימת עבודת מטה ממשלתית לגבי שימוש במצלמות לזיהוי פנים בכניסה למגרשים.

המנהלת והסנגוריה: בלי אכיפה ודאותית, העונש יישאר על הנייר

עו"ד מוטי ברונשטיין ממנהלת הליגות לכדורגל טען שהמועדונים נענשים בחומרה במסגרת ההתאחדות, בעוד שבתי המשפט אינם מייצרים אפקט דומה. לדבריו, למועדונים “אפס סמכויות” מול אוהדים ולכן לא נכון להטיל עליהם אחריות, והוא ספקני לגבי היתכנות של מאסרים ממושכים בפועל. גם בסוגיית המצלמות הוא טען שהנושא “כבר שנים בעבודה ולא מתקדם”.

עו"ד ישי שרון מהסנגוריה הציבורית חידד נקודה מעשית: אפשר לקבוע עבירה עם ענישה מחמירה, אך המבחן הוא בכמה מקרים יוגשו כתבי אישום, ובכמה מהם תהיה תפיסה ואכיפה מיידית. לדבריו, זה מה שמרתיע בסוף.

נציגת הנהלת בתי המשפט, עו"ד חנית אברהם בכר, אמרה שהמדובר בהליך פלילי, וכי אם רוצים להשפיע יש מקום להכשרות, כולל רעיונות לייעוד שופטים לעבירות, אך “בסוף אלימות היא אלימות”.

ניצב בדימוס משה ברקת תיאר מגמה מתרחבת, וטען שאנשים “מדירים את רגליהם” מהמגרשים. לדבריו, אלה אינם אוהדים אלא חוליגנים, והרצידיביסטים ממשיכים להיכנס לאצטדיונים, כך שבלי שיתוף פעולה של כלל הגורמים לא תהיה הרתעה אפקטיבית.

בסיכום הדיון אמר ח"כ פוגל שיש לבצע הכשרת שופטים לענייני ספורט, ולשקול גם מהלכי הסברה לציבור באמצעות כרוז, כרטיסים ושילוט בכניסה, מתוך הנחה שחשיפה ברורה לכללים ולעונשים תרתיע “גם אם לא את כולם את רובם”. לאחר ההצבעה אושרה ההצעה לקריאה ראשונה והיא תועבר למליאת הכנסת.