עומק הניכור: 68% מהערבים רואים בציונות גזענות, רק 4% מזדהים כציונים

• 68% מהערבים: הציונות גזענית או בעלת יסודות גזעניים
• 4% בלבד מהערבים מגדירים עצמם ציונים
• 55% מהישראלים מזהים קשר בין אנטי-ציונות לאנטישמיות
• 85% מהיהודים תומכים במרחב משותף בקופות חולים
• רק שליש מהיהודים תומכים בשכונות מגורים משותפות

מדד החברה הישראלית (דצמבר 2025) של המכון למדיניות העם היהודי מציג תמונת עומק מורכבת של יחסי יהודים וערבים בישראל. הסקר בוחן עמדות כלפי ציונות, אנטי־ציונות ואנטישמיות, תפיסות של הפרדה ושילוב במרחבים ציבוריים, וכן את האשמים בעיני הציבור באלימות הגואה בחברה הערבית. הממצאים חושפים פערים חדים בין הקבוצות, לצד הסכמה נקודתית על חיים משותפים בתחומים מסוימים.

הציונות בעיני הציבור הערבי

חמישים שנה לאחר החלטת האו"ם שקבעה כי "הציונות היא גזענות", טענה שבוטלה ב־1991, הסוגיה ממשיכה להדהד בישראל. על-פי המדד, 68% מהערבים בישראל רואים בציונות תנועה גזענית או בעלת יסודות גזעניים. מתוכם 42% מגדירים אותה גזענית במובהק ו־26% סבורים שיש בה יסודות כאלה.

בקרב כלל הציבור הישראלי התמונה מורכבת יותר: 44% סבורים שאין בציונות כל מרכיב גזעני, ואילו 30% טוענים שהציונות עצמה אינה גזענית, אך יש מי שמפרשים אותה כך.

זהות והזדהות: מי ציוני ומי לא

רוב הישראלים ממשיכים להזדהות עם הציונות. 68% מהנשאלים מגדירים עצמם ציונים, 9% לא ציונים, ו־16% לא ידעו להשיב. אולם הפילוח לפי מגזר מצביע על פער עמוק במיוחד.

בקרב יהודים, כ־85% מגדירים עצמם ציונים, ושיעור המגדירים עצמם לא ציונים, אנטי־ציונים או פוסט־ציונים – זניח. מנגד, בקרב הערבים רק 4% מזדהים כציונים. 39% מגדירים עצמם לא ציונים, 15% אנטי־ציונים, ו־39% בחרו שלא להזדהות עם אף אחת מהקטגוריות.

אנטי־ציונות ואנטישמיות: אותו דבר או לא

השאלה האם אנטי־ציונות היא ביטוי לאנטישמיות מעוררת מחלוקת חדה בין הקבוצות. בקרב כלל הישראלים, רוב של 55% רואים קשר בין התופעות. 23% סבורים שאנטי־ציונות היא אנטישמיות, ו־32% טוענים שהיא בדרך כלל כזו.

בקרב יהודים הזיקה נתפסת כחזקה במיוחד: 27% מזהים זהות מלאה בין אנטי־ציונות לאנטישמיות, ו־38% נוספים רואים בה בדרך כלל ביטוי לאנטישמיות. מנגד, בקרב ערבים 42% סבורים שמדובר בשתי תופעות שונות, ורק מיעוט קטן מזהה ביניהן קשר מהותי.

מרחבים משותפים: כן, אבל לא בבית

הסקר בדק עמדות כלפי הפרדה או שילוב במרחבים ציבוריים שונים, והשווה את הממצאים לסקר שנערך כשלוש שנים קודם לכן. במערכת הבריאות נרשמת הסכמה רחבה לשילוב.

בחדרי אשפוז בבתי חולים תומכים במרחב משותף 67% מהיהודים ו־76% מהערבים. בקופות החולים התמיכה אף גבוהה יותר: 85% מהיהודים ו־84% מהערבים מעדיפים היעדר הפרדה.

גם במרחבי פנאי, כמו בריכות שחייה וחופי ים, רוב הציבור תומך בשילוב. כ־65% מהיהודים ו־71% מהערבים תומכים בבריכות משותפות, ובחופים הנתונים אף גבוהים יותר. שיעור התומכים בהפרדה נותר נמוך, ומספר המתלבטים ירד.

הפער הבולט נחשף דווקא במרחב היומיומי ביותר – שכונות המגורים. בקרב ערבים 70% תומכים בשכונות משותפות ורק 12% מעדיפים הפרדה. בקרב יהודים התמונה מפוצלת: 33% תומכים בשכונות משותפות, 31% בהפרדה, ו־34% מעדיפים פתרון ביניים של שילוב חלקי.

אלימות בחברה הערבית: מי נושא באחריות

האלימות הגואה במגזר הערבי ממשיכה לעמוד במרכז הדיון הציבורי, וגם כאן נרשמות תפיסות מנוגדות. בקרב כלל הציבור, שליש מייחסים את האלימות לעניין תרבותי, ושליש נוסף רואים בה תוצאה של שנים של הזנחה ואפליה. 21% מאשימים את המשטרה בחוסר תפקוד, ו־15% סבורים שהציבור הערבי עצמו אינו מאפשר לממשלה לפעול.

בקרב יהודים, 39% מייחסים את האלימות לגורם תרבותי, ורק 26% לאפליה ממושכת. מנגד, בקרב ערבים מחצית רואים באלימות תוצאה ישירה של הזנחה ואפליה, ו־31% מאשימים את המשטרה. בסך הכול, 81% מהערבים מצביעים על גורמי המדינה כמקור המרכזי לבעיה, ורק מיעוט קטן מפנה אצבע מאשימה כלפי החברה הערבית עצמה.