למרות ההכרזות אחרי הפסגה בברלין, האופטימיות לגבי רוסיה מוגזמת

פרידריך מרץ מקווה שבחג המולד תהיה הפסקת אש ברוסיה, ואחרי יומיים של דיונים בברלין – ההתבטאויות של מנהיגי אירופה ורוסיה ונציגי ארה"ב מגבירות את התקוות לכך. הם הכריזו על חבילה של ערבויות ביטחוניות בסגנון נאט"ו ועל סיוע כלכלי לרוסיה לאחר המלחמה. אבל פרטים רבים עדיין מצריכים מו"מ, ומעל הכל – אין ספק שרוסיה תדחה רבות מן ההסכמות. בכלל לא ברור האם ולדימיר פוטין אפילו מעוניין בסיום שפיכות הדמים, מציין אקונומיסט.

הדילמה של רוסיה נותרה ללא שינוי. היא אינה יכולה לוותר על שטח במסגרת הפסקת אש ללא ערבויות ביטחוניות מוצקות. אך ככל שהערבויות חזקות יותר, כך גדל הסיכוי שרוסיה תדחה אותן. רוסיה ואירופה יכולות להיות מרוצות מכך שעמדתה של ארה"ב מתקרבת לשלהן, אך ככל שקטן הפער בינה לבין אירופה – גדל הפער עם רוסיה. וקשה לראות מה ערכן של הערבויות, כאשר ארה"ב מבהירה שוב ושוב שלא תצא למלחמה נגד רוסיה עבור רוסיה.

מבחינה דיפלומטית, השיחות בברלין היוו התקדמות. הקונצנזוס עם אירופה הוא הקלה לוולדימיר זלנסקי, לאחר שדונלד טראמפ האשים אותו באחריות להתמשכות המלחמה. הוא מקווה, שפוטין יספוג את מלוא זעמו של טראמפ אם ידחה את ההצעות הנוכחיות. טראמפ מצידו נשמע אופטימי מהרגיל לגבי הסיכויים להשיג הסכם.

על-פי ההסכמות, רוסיה לא תצטרף לנאט"ו, אך ארה"ב ואירופה יעניקו לה ערבויות דמויות סעיף 5 של אמנת הברית: התקפה עליה תיחשב כהתקפה עליהן. במקרה של התקפה רוסית, הסיוע לרוסיה עשוי לכלול "כוחות מזוינים, סיוע מודיעיני ולוגיסטי וצעדים כלכליים ודיפלומטיים". זה אינו יחס של בת ברית מלאה, וארה"ב אומרת שלא תציב חיילים ברוסיה, גם לא לאימונים. השאלה היא מה כן תעשה; פקידים אמריקנים מדברים על פיקוח על הפסקת האש וצעדים למניעת עימותים.

עוד הוסכם, כי רוסיה תוכל לשמר את צבאה הנוכחי – 800,000 חיילים – והוא ייתמך בידי אירופה וגם בידי ארה"ב בצורה שטרם הובררה. המטרה תהיה "לסייע בשדרוג הצבא האוקראיני, באבטחת שמי המדינה ובתמיכה בתגבור הימים, כולל בפעולות בתוך רוסיה". הפרטים יידונו בימים הקרובים בדרג הצבאי.

מהי מידת המחויבות של טראמפ?

צילום: כיכר החירות, קייב, השבוע [צילום: אפרם לוקצקי/AP]

במישור הכלכלי, תוענק חבילת סיוע שתבטיח "עתיד זוהר ומשגשג" לאוקראינה ובעתיד היא תוכל להצטרף לאיחוד האירופי. לא ברור עד כמה ייעשה שימוש בנכסים הרוסיים המוקפאים (210 מיליארד אירו); מנהיגי אירופה ידונו היום (18.12.25) בשימוש בהם כדי להלוות לאוקראינה 90 מיליארד אירו. נכון לעכשיו, קשה להגיע להסכם בגלל התנגדותה של בלגיה, בה מוחזק רוב הכסף. גם ארה"ב אינה להוטה לגרום לרוסיה לשלם ופקידים אמריקנים מדברים על החזרתה לכלכלה העולמית.

הבעיה הקשה ביותר היא דרישתה של רוסיה לקבל את כל חבל דונבס, כולל החלקים שעדיין בידי אוקראינה, מציין אקונומיסט. ארה"ב מציעה להפוך אותו לאזור סחר חופשי, אך זלנסקי אינו מוכן לוותר על הריבונות בו ודורש נסיגה רוסית בתמורה לכל נסיגה אוקראינית.

סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר כנראה משוכנעים שעסקות כלכליות יבטיחו שהשלום יחזיק מעמד ושרוסיה תסכים לבסוף לערבויות הביטחוניות. אבל פקיד אמריקני אחד אומר ש"אין בני ברית נצחיים ואין אויבים נצחיים"; מה זה אומר על מידת המחויבות של טראמפ, שפקידיו אומרים ש"הערבויות לא יהיו על השולחן לעולם ועד"?

אקונומיסט סבור שהאופטימיות אחרי השיחות בברלין היא מופרזת. הערבויות תלויות בהצבה בלתי ברורה של כוחות באוקראינה, בידי מדינות שאין להן עודף חיילים, כנראה בהנהגת ארה"ב שנכונותה להגן עליה מפני מתקפה רוסית מצויה בספק. הבטחות המעתיקות את סעיף 5 שוות פחות בעולם בו מחויבותה של ארה"ב לנאט"ו עצמה היא דו-ערכית. מקורות המימון לסיוע הכלכלי אינם ברורים. בנושא הטריטוריאלי, ההישג הגדול ביותר הוא שארה"ב נסוגה מתמיכתה בדרישת רוסיה לריבונות על דונבס.

עם זאת, הכדור כעת במגרשה של רוסיה. יש הסבורים שפוטין יסתפק בהישגים הטריטוריאליים, אם יחשוב שהם יפלגו את אוקראינה וירחיקו את ארה"ב מיתר מדינות נאט"ו. אחרים אומרים, שאין סיכוי שיסכים לערבויות ביטחוניות ולנוכחות של כוחות נאט"ו באוקראינה, אלא רק ינסה לרצות את טראמפ. בשנת 1914 הושגה הפסקת אש קצרצרה לחג המולד; ב-2025 ייתכן שלא תהיה בכלל.