אירופה מחפשת דרכים להתמודד עם איום הכטב"מים הרוסי הגובר

זו יכולה הייתה להיות הפתיחה למותחן של טום קלנסי. בשעה מאוחרת ב-4 בדצמבר הופיעו כטב"מים מעל הבסיס בבריטני, בו מוצבות צוללות גרעיניות צרפתיות. כמה ימים לפני כן טסו כטב"מים לנקודה בנמל התעופה בדבלין בו אמור היה לעבור מטוסו של ולדימיר זלנסקי, אלמלא הקדים.

בפומבי אומרים פקידים אירופיים שאינם יודעים מי שיגר את הכטב"מים, אך בצנעה מדובר על רוסיה – מציין אקונומיסט. בסתיו נצפו כטב"מים מעל בסיסים צבאיים ותשתיות חיוניות בצפון אירופה. צרפת חושדת שמיכלית מ"צי הצללים" הרוסי, שחייליה עלו עליה בים השחור בספטמבר, שימשה לשיגור כטב"מים. הבעיה היא שהשמים מלאים בכטב"מים מסחריים וחובבניים; בריטניה צופה שיהיו 76,000 כאלה ב-2030.

ריבוי האירועים עלול להוביל לחשדנות יתר; בחלק ניכר מהאירועים התברר שכלל לא מדובר בכטב"מים. אך לפחות חלקם אכן היוו פעילות עוינת. הבעיה הראשונה היא לאתר אותם. מכ"מים מסורתיים מיועדים לאתר עצמים גדולים הנעים במהירות ולסנן עצמים קטנים כמו ציפורים. הפתרון הזול הוא מערכת של חיישנים שיסרקו את תעבורת הרדיו בין הכטב"מים למפעילים. הפתרון היקר יותר הוא מכ"ם המצריך כוח אדם רב ויכולת להבטיח שפעילותו לא תשבש ציוד סמוך.

הבעיה הבאה היא מה לעשות עם הכטב"מים, ממשיך אקונומיסט. הפתרון הראשון, כמו בצרפת, הוא "הריגה רכה" כמו שיבוש המנתק בין הכטב"ם למפעיל. יותר ויותר מאבטחים של מנהיגים פוליטיים ואירועים ציבוריים נראים כשהם מפעילים משבשים. אם השיבוש נכשל, סביר מאוד להניח שמדובר בכלים המופעלים בידי מדינה.

אבל לא כל מדינה משתמשת בכלים מתקדמים. רוב החבלות באירופה מעשה ידי הביון הרוסי בשנים האחרונות בוצעו באמצעות עבריינים שקיבלו תשלום במטבעות קריפטו. הדבר מלמד שרוסיה עשויה להשתמש גם בכטב"מים מסחריים, ויהיה קשה לקבוע שהקרמלין עומד מאחורי הפעלתם.

יירוט כטב"ם עלול להיות קטלני

צילום: מערכת נסיונות לאיתור כטב"מים בבלגיה [צילום: חירט וינגארט/AP]

אם לא ניתן ליירט כטב"ם באמצעים אלקטרומגנטיים, הצעד הבא הוא "הריגה קשה". הדרך הפשוטה ביותר היא ללכוד אותו ברשת; המסורבלת יותר – לירות עליו, אך רובים ותת-מקלעים סטנדרטיים אינם מספיקים. מדובר בכלים קטנים מאוד הטסים מהר מאוד ויודעים לתמרן היטב באוויר. הציוד לאיתור ויירוט כטב"מים זול יותר מאשר מערכות הגנה אווירית, אך הוא יצריך מעקב מתמיד.

מאחר שכל מערכת זו מכסה אזור קטן, יהיה צורך ברבות והעסק יהפוך ליקר. בשנת 2018 הוזעק חיל-האוויר המלכותי בשל חדירת כטב"מים לנמל התעופה גטוויק בלונדון, ונדרש להפעיל ציוד הדרוש להגנת חיילים ובסיסי אוויר בחו"ל. בשל כך, נמלי תעופה אזרחיים החלו להשקיע בטכנולוגיות משלהם.

השימוש בהן הוא סיפור אחר. הרשויות אינן רוצות ליירט כטב"מים אלא אם הן בטוחות שהוא מהווה איום. הכלים החשודים בדבלין התקרבו למרחק של חצי קילומטר מספינות מלחמה איריות, אך צוותיהן לא הורשו לירות. כטב"ם עלול ליפול על בני אדם, בתים ומכוניות; קליעים הנורים לעברו עלולים להרוג בני אדם במרחק רב. התנגשות בין כטב"ם למטוס עלולה לגרום אסון.

בריטניה, גרמניה, פולין וליטא החלו רק בחודשים האחרונים לשנות את ההנחיות ולהתיר לשוטרים ולכוחות המזוינים ליירט כטב"מים המהווים סיכון. נכון לעכשיו, הרשויות נוטות לסגור נמלי תעופה ולעצור טיסות במקום להסתכן בתאונה. גישה זו מקלה על גורמים עוינים לגרום נזק ניכר וגורמת לממשלות אירופה להיראות חסרות אונים. אם רוסיה אכן אחראית לתקריות אלו, עבודתה קלה מאוד.