נשים עדיין מרוויחות פחות: הפער החודשי אצל יהודים מגיע ל-26% - והמקור עמוק יותר משחושבים

מחקר חדש של הד"ר אלינה רוזנפלד מרכז אדוה מעניק מבט חד אל שוק העבודה הישראלי - ומתאר מציאות שבה פערי השכר בין נשים לגברים לא רק שאינם מצטמצמים, אלא מתארגנים סביב דפוסים עיקשים ומוכרים: משרה מלאה, היקף עבודה גבוה, ענפי תעסוקה מתגמלים - ובכולם נשים עדיין מקבלות פחות.

הפער שמגיע לשיא אצל שכירים יהודים

הנתון שהופך את הבטן מופיע כבר בתחילת הדוח: בקרב שכירים יהודים במשרה
מלאה, הפער בשכר החודשי החציוני בין נשים לגברים מגיע ל־26%. זהו פער שמגלם לא רק שכר שונה, אלא מציאות תעסוקתית נוקשה: גברים תופסים יותר תפקידי ניהול, עובדים שעות נוספות בשיעור גבוה יותר, ומשתלבים בהיקפים גדולים יותר בענפים מתגמלים.

במילים פשוטות - גם כשנשים עובדות בהיקף מלא, השוק מתגמל אותן פחות.

פערים במשרה מלאה גדולים משמעותית

ככל שמעמיקים בנתונים, התמונה חריפה עוד יותר. פערי השכר במשרה מלאה גבוהים בהרבה מהפערים במשרה חלקית. לכאורה, במשרה מלאה היה מקום לצפות לשוויון גבוה יותר - תפקיד מוגדר, שעות ברורות, נתוני ביצוע מדידים. בפועל קורה ההפך: המבנים הארגוניים עצמם משמרים את הפער.

נשים נוטות פחות להתקדם בתפקיד, נמצאות פחות במסלולי שכר מתגמלים, ולעיתים קרובות גם נהנות פחות מרכיבי שכר שאינם בסיס - מענקים, שעות נוספות, תוספות שונות.

התוצאה: הפער השעתי קיים, אך הפער החודשי - זה שמייצר את המציאות הכלכלית - גדול פי כמה.

האבחנה שמבליטה את המורכבות: יהודים מול ערבים

אחד הממצאים המפתיעים ביותר בדוח הוא שהפערים המגדריים אינם אחידים בין קבוצות שונות באוכלוסייה. בקרב עובדים ערבים, הפער קיים - אך נמוך יותר משמעותית.

בקרב יהודים, הפערים גבוהים כמעט בכל מדד: שכר חודשי, שכר שעתי, משרה מלאה ומשרה חלקית.

הבדל זה מדגיש כי הדיון במגדר אינו מנותק מקבוצת שייכות, מענפי תעסוקה ומהקשר חברתי.

הסיבה המרכזית: עומק מבני, לא “בחירה אישית”

הדוח מצביע על כך שמדובר בתוצאה של שילוב גורמים:

* חלוקת הטיפול בילדים שנשענת ברובה על נשים.
* ייצוג חסר של נשים בתפקידי ניהול וקבלת החלטות.
* קידום איטי במסלולים ארוכי־טווח.
* מבני שכר שלא תוכננו במקור לשוק עבודה שוויוני.

החוקרות מדגישות: אין דרך אמיתית לצמצם פערים בלי לטפל בסיבה המבנית, לא רק בסימפטומים.

המלצות: שינויי עומק - לא טלאים

המחקר ממליץ על שלושה צירים מרכזיים:

*

חקיקה מחייבת לשקיפות שכר

הרחבת שירותי טיפול לילדים

תמריצים לעידוד שוויון בארגונים

המחקר חותם בקריאה ברורה: שינוי יגיע רק אם המדינה, המעסיקים והעובדים יפעלו יחד. לא מדובר בפער טכני - אלא בפער שמגדיר את הכלכלה הישראלית.