הנציב קובע: מיארה עיכבה את חקירת אביעד גליקמן ללא סמכות ברורה

החלטה מקיפה שפרסמה נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות מטילה (4.12.25) צל כבד על התנהלות היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב־מיארה בפרשה שבה נחשד העיתונאי אביעד גליקמן בתקיפה. הנציב מנחם פינקלשטיין מצביע על שורה של ליקויים: היעדר סמכות חוקית ברורה לעיכוב חקירה שכבר החלה, גרירת רגליים שנמשכה חודשים ארוכים ללא נימוק, ואי־עמידה בחובה להשיב לאזרחית בזמן סביר ובכתב.

התלונה: תקיפה חמורה - ועיכוב בלתי מוסבר של החלטת ראש אח"ם

התלונה שהגישה גל דבוש ביוני 2025 תיארה אירוע תקיפה שלדבריה ביצע כלפיה העיתונאי אביעד גליקמן. החקירה המשטרתית החלה לנוע מהר יחסית: ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה בחן את הממצאים, קבע כי מתקיים חשד המצדיק חקירה באזהרה - וחתם על זימון.

בשלב זה, לפי ממצאי הנציב, היועצת המשפטית לממשלה התערבה וביקשה להקפיא את זימונו של גליקמן. דבוש טענה כי לא קיבלה כל תשובה מפורטת מהיועצת, וכי דווקא פנייה של ערוץ 13 זכתה להתייחסות מהירה שהובילה לעיכוב החקירה. התמונה שהוצגה בפני הנציבות הייתה של מערכת המגיבה במהירות לגוף תקשורתי - אך משתהה ומתחמקת מפניית אזרחית שנפגעה פיזית ומבקש לקדם את עניינה.

המסגרת המשפטית: היועמ"שית - "גורם על", אך לא בעלת סמכות בלתי מוגבלת

פינקלשטיין מנתח בהחלטתו את גבולות סמכות היועצת המשפטית לממשלה. אומנם הפסיקה רואה ביועץ המשפטי לממשלה "גורם־על" במערכת האכיפה, והמשטרה מוגדרת כזרועו החוקרת; אך לצד זאת, ההליך הפלילי בנוי כחוליות נפרדות - חקירה, תביעה ושיפוט. ההפרדה הקפדנית הזו נועדה למנוע לחצים, להבטיח אובייקטיביות ולהגן על אמון הציבור.

ברקע זה הנציב קובע כי אין בחוק כל הוראה מפורשת המעניקה ליועצת סמכות לעצור חקירת פשע שכבר החלה. הוא מצטט פסיקה של השופטת בן־פורת שכבר לפני עשרות שנים הטילה ספק בסמכות דומה. המסקנה המשתמעת - ההתערבות בתחום זה מצויה במרחב עמום שאין לו עיגון בחוק, ובוודאי שאינו מאפשר עצירה ממושכת של חקירה.

האם מדובר בחקירת עיתונאי המצדיקה בדיקה מיוחדת? הנציב: כנראה שלא

בלשכת היועצת נטען כי מאחר שמדובר בעיתונאי, יש לנקוט זהירות. ואכן קיימת הנחיה של פרקליטות המדינה המחייבת בחינה מיוחדת לפני פתיחת חקירה בעבירות הנוגעות לליבת העשייה העיתונאית.

אלא שהנציב קובע בצורה בהירה: אין מדובר בעבירה הנמצאת בליבת העבודה העיתונאית. החשד נוגע לתקיפה פיזית, לא לחשיפת מקורות, לא לעיתונאות חוקרת ולא לשימוש במידע חסוי. לכן, ההנחיה - שגם כך מעוררת שאלות נורמטיביות - אינה מהווה עוגן משפטי להתערבות היועצת במקרה זה.

חמישה חודשים של דממה: "לא מצאתי הצדקה להתמשכות ההליך"

אחת הקביעות החריפות ביותר בהחלטה נוגעת לזמן. דבוש הגישה תלונה בסוף מאי. ראש אח"ם החליט לזמן את גליקמן. היועצת ביקשה לעכב עד לקיום דיון. לכאורה שלב טכני שמסתיים בתוך ימים - ולכל היותר שבועות. בפועל, החקירה הוקפאה כחמישה חודשים(!) .

פינקלשטיין כותב כי לא נמצא בדין או בעובדות כל נימוק המבהיר מדוע נדרש פרק זמן כה ממושך לקבלת החלטה ראשונית. גם אם הנושא "רגיש", כך הוא מציין, רגישות איננה תחליף לסמכות. יתרה מזאת - העיכוב פגע באופן ממשי בזכויות המתלוננת, לרבות יכולתה להגיש ערר או לפעול משפטית.

רק לאחר פרסום שהיועצת אכן אישרה את חקירת גליקמן - זמן קצר לפני החלטת הנציב - התברר כי העיכוב לא נבע מקושי מהותי אלא מהתמשכות בלתי מוסברת.

כשל מינהלי: פניות שלא נענו במועד ובכתב

מעבר למחלוקת המשפטית, הנציב מצביע על פגם ברור בתפקוד הלשכה: דבוש פנתה ביוני, בפנייה כתובה; לפי החוק, תשובה כתובה חייבת להינתן בתוך 45 יום. בפועל - נמסרה תשובה ראשונה רק בספטמבר, וגם זה בשיחה טלפונית עם אמה של המתלוננת.

פינקלשטיין מדגיש כי ההתנהלות אינה תואמת את הדין ואת הנחיות היועצת עצמה. הוא מזכיר שעובדי ציבור אינם חייבים לענות בטלפון לאזרחים הפונים אליהם ישירות, אך כאשר פנייה מוגשת בצורה מוסדרת - יש חובה להשיב לה בהתאם לחוק.

הנציב נמנע מלקבוע חד־משמעית שהיועצת פעלה בניגוד לחוק - משום שהדין בנושא זה לוקה באי־בהירות. אולם הדברים ברורים: אין מקור סמכות מפורש לעיכוב חקירה בעבירת פשע; העיכוב בפועל בלתי סביר; והטיפול בפניות האזרחית לקה בליקויים ברורים.