נתניהו רוצה לקבל הכל בלא לשלם דבר

1. האם יצחק הרצוג יכול להעניק חנינה לבנימין נתניהו? התשובה הפורמלית: כן. התשובה המעשית: קשה. מדובר בתסבוכת חסרת תקדים של חוק יסוד, פסיקת בית המשפט העליון ומדיניותו של הרצוג עצמו כפי שהוא מוצגת באתר נשיא המדינה.

נקודת המוצא היא חוק יסוד הנשיא, לפיו "לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על-ידי הפחתתם או המרתם". לשון החוק ברורה: אפשר להעניק חנינה רק לעבריינים - דהיינו למי שכבר הורשע. כך גם נאמר באתר הנשיא: "על-פי המדיניות הנהוגה, נשיא המדינה ידון בבקשת חנינה רק כאשר הסתיימו כל ההליכים המשפטיים".

אלא שבנקודה זו נכנסת לתמונה פסיקתו של בית המשפט העליון בפרשת קו 300 בנוגע לחנינה שהעניק הנשיא חיים הרצוג, אביו של הנשיא הנוכחי, לכמה מבכירי השב"כ. בג"ץ אשרר ברוב דעות את החלטתו, משיקולים חריגים של ביטחון המדינה. זאת, למרות שהייתה זו הפעם הראשונה (והיחידה עד כה) בתולדות המדינה בה ניתנה חנינה לא לאחר הרשעה, אלא עוד לפני שנפתחה חקירה.

בעקבות פסיקה זו, אומר כיום בית הנשיא: "בית המשפט קבע [בפרשת קו 300] כי בסמכות הנשיא להעניק חנינה - אף בטרם הרשעה. עם זאת הדגיש ביהמ"ש העליון כי מדובר באמצעי 'נדיר וקיצוני' שבו יש לעשות שימוש רק בנסיבות שבהן צפוי נזק כבד לעניין, שאין לו כל פתרון סביר אחר".

כדאי לשים לב למאמר שכתבה היועצת המשפטית דאז של הנשיא, אודית קורינדלי-סירקיס, והמופיע גם הוא באתר הנשיא. לדבריה, חנינה נוסח קו 300 היא כזו "הניתנת בשל אינטרס ציבורי חשוב... יש להדגיש, כי נשיא המדינה איננו בגדר ערכאת ערעור נוספת על מערכת המשפט, והוא מפעיל את סמכות החנינה בעילות השונות שנמנו לעיל, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן". האם קיימת הצדקה כזאת במקרה של נתניהו? זו אחת השאלות המרכזיות שיעמדו בפני הרצוג, וברור שאם יעניק חנינה - גם בפני בג"ץ.

2. הרצוג אינו לבד בסיפור הזה. כפי שציין בית הנשיא, בקשתו של נתניהו תעבור למחלקת החנינות במשרד המשפטים ולאחר מכן ליועצת המשפטית הנוכחית של בית הנשיא, מיכל צוק-שפיר. מחלקת החנינות היא גוף מקצועי, ואסור לאיש להפעיל עליו לחצים - ודאי לא לחצים פוליטיים. מותר להניח שגם צוק-שפיר יודעת לשמור על עצמאותה ומקצועיותה.

מבחינה רשמית ההחלטה היא של הרצוג לבדו והתערבות של בג"ץ בה היא צעד חריג ביותר. אך אם חוות הדעת המשפטיות (או אחת מהן) תהיה נגד חנינה, המצב יסתבך. מדובר בסמכות מינהלית של נשיא המדינה, אותה הוא חייב להפעיל בהתאם לכללים המקובלים של שיקול דעת וסבירות. הרצוג עצמו הוא משפטן מהשורה הראשונה, אך גם דמות פוליטית; אם יעניק חנינה בניגוד לחוות דעתם של גורמי המקצוע, יגדל הסיכוי שבג"ץ יתערב בהחלטה.

נתניהו יאחד את הציבור?

צילום: כאילו ישראל היא מדינת חסות של ארה"ב [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]

3. ראוי להתייחס לשתי נקודות בבקשתו של נתניהו. הוא אומר שהענקת החנינה תאפשר לו אישית "לקדם צעדים לקידום איחוי וריפוי הציבור". מותר להתייחס בנימה של ספקנות לדברים כאשר הם באים מפיו של מי שבמשך שנים הוביל שיסוי ופירוד כאסטרטגיה פוליטית (ואשר גם בהצהרתו בעקבות הבקשה ממשיך להכפיש את רשויות החוק), ואשר במקביל מקדם חוק להשתמטות החרדים ומסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית למלחמה.

עוד אומר נתניהו, כי החנינה תאפשר לו "לעסוק בסוגיות נוספות, כגון במערכת המשפט ובתקשורת. סוגיות שהוא מנוע היום מלעסוק בהן בשל המשפט המתנהל בעניינו". האם נתניהו מתכוון שבעקבות החנינה יוריד מעל סדר היום את ההפיכה המשטרית ואת הפגיעה בתקשורת החופשית, או שמא שדווקא ירגיש חופשי לחלוטין לקדם אותן במלוא המרץ? הוא אינו אומר, אבל לא צריך להיות חשדן מדי כדי לחשוב שמדובר באפשרות השנייה.

4. נתניהו מסתמך בבקשתו על טראמפ וארה"ב. לדבריו, "עמדו לנגד עיני פניותיו החוזרות ונשנות של הנשיא טראמפ לנשיא המדינה". במקום לעמוד על ריבונותה של ישראל (עליה הוא מרבה לדבר) ועל עצמאותה של המערכת המשפטית שלה (אותה הוא ונאמניו מנסים להרוס), נתניהו מכניס את טראמפ ללב ענייניה הפנימיים של ישראל, משל הייתה מדינת חסות של ארה"ב. הוא גם מזכיר חנינות שנתן טראמפ ללא כל תנאי והודאה, תוך התעלמות מוחלטת מהשוני העצום בין שיטות המשטר והמשפט בשתי המדינות.

5. הדבר הבולט ביותר בבקשה הוא מה שאין בה. אין שמץ של הודאה באשמה כלשהי, אין קמצוץ של חרטה, אלא חזרה על טענות החפות וההתקפות של רשויות האכיפה. אין כל רמז לכך שנתניהו יפרוש מהחיים הציבוריים אם יקבל חנינה, ואין בדל הצעה להוריד מעל סדר היום את הצעדים ההרסניים והמפלגים של ממשלתו. נתניהו רוצה לקבל את הכל בלא לשלם דבר (ואם זה מזכיר לכם את תיק 1000, דווקא לפי גישת ההגנה - אינכם טועים). הרצוג מצידו יכול להוסיף לחנינה תנאים, ואם בכוונתו להעניק אותה – זה מה שראוי שיעשה, עד כדי התחייבות של נתניהו לפרוש.

6. מדוע הבקשה מוגשת דווקא כעת? נתניהו תולה זאת בזירוז המשפט ובחיובו להעיד שלושה ימים בשבוע, אך הוא כבר הוכיח יצירתיות מרובה בהתחמקות מחובה זו, תוך ניצול רפיונם של השופטים. הסבר משכנע יותר הוא, שלמרות תרועות השופרות מטעמו - מצבו המשפטי אינו מזהיר והחקירה הנגדית אינה מסייעת לו. סיום המשפט בעיצומה של החקירה הנגדית יסייע לו לקבע את נרטיב הקורבן ששרטט בחקירה הראשית, ולכך יכול להיות משקל אלקטורלי משמעותי. ונא לזכור, שאנחנו במרחק של לכל היותר עשרה חודשים מן הבחירות.

7. הדרך הנכונה לסיום המשפט היא אחרת. צריך לסיים אותו, ולו רק בגלל שפסק הדין בבית המשפט המחוזי יינתן לכל המוקדם ב-2029 ואולי אף ב-2030, וסביר להניח שנתניהו יורשע באופן חלקי בלבד ועונשו יהיה סמלי.

ייתכן שהפתרון מצוי במגבלה עליה עומד בית הנשיא מתוך פסק דין בפרשת קו 300. שימו לב למילים אלו: "אין לו כל פתרון סביר אחר". במקרה של נתניהו יש פתרון סביר אחר: התליית ההליכים בתמורה לפרישתו מהחיים הפוליטיים. לא מדובר על פתרון סביר שהנאשם/העבריין מסכים לו, אלא על פתרון סביר שקיים בשטח.