תג מחיר של 1.3 מיליארד ש"ח - התנגדות הממשלה לתחבורה ציבורית בשבת מקבלת חיזוק מקצועי

עיקרי המסמך המקצועי

• עלות שנתית מוערכת של הפעלת תחבורה ציבורית בשבת: כ-1.3 מיליארד ש"ח
• מקור התקציב: לא מוסדר בהצעות החוק, בניגוד לדרישת חוק יסודות התקציב
• נהגים: החרפת המחסור עקב חובת יום מנוחה חלופי באמצע השבוע
• שירות בימי חול: צפי לפגיעה בתדירות ולביטול נסיעות בשעות עומס
• תכנון ארצי: חשש מ"כפילויות, חוסר אחידות ושבירת הרצף התפעולי"

מסמך מקצועי פנימי שהוכן במשרד התחבורה הועבר לשרת התחבורה ונחשף עתה לראשונה, מנמק מדוע הפילה הממשלה את הצעות החוק של חברי הכנסת גלעד קריב (העבודה) ואביגדור ליברמן (ישראל ביתנו), שביקשו להעביר לרשויות המקומיות את הסמכות להפעיל תחבורה ציבורית בשבת, ולאפשר להן אף לגבות תשלום מהנוסעים.

על־פי חוות הדעת של גורמי המקצוע במשרד שהגיעה לידי News1, עצם היקף העלות התקציבית הופך את המהלך לבלתי ישים: הפעלה סדירה של מערך תחבורה ציבורית בימי המנוחה תעלה למדינה כ־1.3 מיליארד ש"ח בשנה, סכום אסטרונומי שמוגדר במסמך בעדינות כ"עלות שאינה עומדת במסגרת התקציבית של הצעות חוק פרטיות".

המשמעות המשפטית והמעשית ברורה: הצעת חוק פרטית שאינה מציינת מקור תקציבי לסכום כזה - מקבלת התנגדות מקצועית חריפה ונפסלת בוועדת השרים לחקיקה עוד לפני שהיא מבשילה לתיקון חקיקה מעשי. במשרד התחבורה מבהירים בחוות הדעת כי כל שינוי כה עמוק בשיטת ההפעלה ובמתכונת השירות, הכוללת את העברתו מהשלטון הארצי לשלטון המקומי, "אינו יכול להיעשות באמצעות הצעת חוק נקודתית של ח"כים, ללא תוכנית תקציבית ותפעולית מלאה".

מחיר נסתר: פגיעה בשירות דווקא בימי חול

ההתנגדות במשרד התחבורה אינה נשענת רק על שיח ערכי דתי־חברתי, אלא בעיקר על טיעונים תפעוליים. מחברי המסמך מזהירים כי הפעלת אוטובוסים בשבת בלי תוספת נהגים משמעותית - תוביל בהכרח לנסיגה בשירות בימי חול.

"כבר כיום קיים מחסור חמור בנהגים", נכתב בחוות הדעת. "כל תוספת משמעותית של ימי עבודה בשבת תחייב מתן יום מנוחה חלופי, ותגרע בפועל נהגים משעות השיא בימי ראשון עד חמישי". כתב News1 מעיר כי על-פי דיני העבודה לא ניתן להעסיק בשבת נהגים יהודים ונהגים לא-יהודים שיום מנוחתם הוא שבת, וכי גם לנהגים לא יהודים אין אפשרות חוקית לתת מנוחה שבועית בימים שני-חמישי.

התרגום המיידי - פגיעה בשירות לנוסעים היוממים: פחות אוטובוסים בשעות שבהן הציבור זקוק להם יותר מכל - בבוקר לעבודה וללימודים, ובשעות אחר-הצהריים. המסמך צופה "פגיעה ניכרת בתדירות הקווים, שיבושים תכופים וביטול נסיעות", ומזהיר מפגיעה דווקא בשכבות שתלויות בתחבורה הציבורית בימי חול.

לכך מצטרפת סוגיית התחזוקה והלוגיסטיקה: כיום מנצלות חברות ההפעלה את ימי המנוחה לטיפולים, בדיקות תקופתיות ותיקון תקלות. הפעלה בשבת תדחק את מרבית עבודות התחזוקה לשעות לילה בימי השבוע, תייקר את ההפעלה ותגדיל את הסיכון לתקלות בשעות הפעילות.

"תכנון ארצי" מול "איים עירוניים": החשש מפיצול המערך

בלב ההצעות של קריב וליברמן עומד רעיון העברת הסמכות לרשויות המקומיות. אלא שהמסמך המקצועי מזהיר כי מה שנשמע טוב ברמת העיר - עלול להיות הרסני ברמת המדינה.

לשון חוות הדעת קובעת כי האצלת סמכות גורפת לכל רשות מקומית להחליט על הפעלת קווים בשבת "תפגע בתכנון הארצי של מערך התחבורה הציבורית". החשש המרכזי הוא יצירת "איים תחבורתיים": כל עיר תפעיל קווים בתחומה לפי שיקולים מקומיים, בלי ראייה כוללת של קווים בין-עירוניים, קישוריות בין מטרופולינים ורצף שירות.

התוצאה האפשרית היא כפילויות בקווים בתוך ערים מסוימות לצד חורים ברשת הארצית, שבהם נוסעים ייאלצו להחליף כמה אמצעי תחבורה, ללא תיאום וללא תדירות מספקת. במילים אחרות, הסמכת הרשויות המקומיות בלי מנגנון תכנון ארצי מחייב - נתפסת במשרד התחבורה כמהלך המאיים על עצם היכולת לנהל מערך תחבורה ציבורית סדור.

המשבר המוכר: נהגים חסרים, שבת כ"יום חמצן"

המסמך קובע כי המערכת מצויה כבר כיום במשבר כוח אדם. חברות ההפעלה מתקשות לגייס נהגים, השכר נמצא במתח בין תקציב המדינה לבין לחצי השוק, וחלק מן החברות אינן עומדות בלוחות הזמנים וביעדי התדירות.

במצב כזה, הפיכת השבת ליום עבודה נוסף בקנה מידה רחב - בלי הגדלה משמעותית של תקציבי שכר והכשרות - תיצור בעיה כפולה. מצד אחד, נדרש כוח אדם נוסף להפעלת השירות בשבת. מצד שני, הדין מחייב יום מנוחה חלופי לנהג שעובד בימי המנוחה. כך שבתופעה מעגלית, אותם נהגים שיסיעו בשבת - ייעדרו מימי השיא השבועיים.

במשרד התחבורה רואים בשבת כיום "חמצן" למערכת: זמן לתחזק אוטובוסים, להכשיר נהגים, לעדכן מערכות מידע ולהיערך לשבוע הבא. חוות הדעת מזהירה כי ויתור על "יום החמצן" הזה, בלי בניית תשתית תפעולית חדשה ויקרה, עלול לחולל שיבוש מערכתי ארוך טווח.

סטטוס־קוו ודין קיים: הממשלה לא רוצה "לשבור את הכלים"

לצד הטיעונים המקצועיים, המסמך מתייחס במפורש גם לסוגיה הציבורית. הכותבים מגדירים את הנושא "רגיש ומורכב", ומזכירים כי הדין הקיים מתיר גם כיום הפעלה מצומצמת של תחבורה ציבורית בימי המנוחה - בבתי חולים, ביישובי ספר וביישובים לא יהודיים, כפוף להתחשבות ככל הניתן במסורת ישראל.

המסר ברור: המדינה אינה מפעילה כיום תחבורה ציבורית מלאה בשבת, אך גם אינה אוסרת בכל מחיר כל פעילות. חוות הדעת מטילה ספק ביכולת לשנות את אחד מסמלי הסטטוס־קוו המרכזיים - בלי לפגוע בשירות התחבורה הציבורית בימי חול.

לשון המסמך קובעת כי "ההצעה מעוררת קשיים מהותיים הן תקציביים והן תפעוליים, לצד השלכות חברתיות ודתיות רחבות". ובסיכום מודגש כי "הממשלה מחויבת לשיפור התחבורה הציבורית, אך נדרשת אחריות תקציבית ושמירה על האיזונים החברתיים הנהוגים".

בשבוע שעבר דחתה מליאת הכנסת את שתי ההצעות ברוב של 58 מתנגדים מול 43 ו־39 תומכים. מי שמסר את תשובת הממשלה היה שר החינוך יואב קיש, שמילא את מקומה של שרת התחבורה שנמצאת בחו"ל.

קיש ניצל את הדיון כדי להפנות אצבע מאשימה אל יוזמי החקיקה - מרב מיכאלי ואביגדור ליברמן - ושאל מדוע בתקופות שבהן כיהנו כשרי תחבורה לא קידמו תחבורה ציבורית בשבת. השניים עלו לדוכן אחריו, אך לא השיבו לשאלתו.

השר תקף את נוסח ההצעות וטען כי הן "עושות סלט" מפקודת התעבורה, פקודת המסילות ופקודת העיריות, וכי מדובר ב"זילות ממוסד החקיקה" שמטרתה האמיתית היא לאפשר לרשויות המקומיות לגבות כסף על נסיעות שעד כה ניתנות חינם. קיש הדגיש כי ההצעות מבקשות "לשנות את הסטטוס־קוו שבין הרשויות המקומיות לבין המדינה", וציין כי חשוב שיישאר "ייחוד ליום השבת במדינת ישראל". לדבריו, המהלך "בכלל לא נועד לשפר תחבורה, אלא לפגוע במעמד השבת ובזהותה היהודית של המדינה".

מנגד טענה מיכאלי כי גם בימי חול השירות לקוי, וכי הכסף הציבורי הופנה ל"קומבינות למקורבים" במקום לשיפור הרשת. היא טענה שהרחיבה את היצע הנסיעות בשבת במגזר הערבי ובשירותים בין־עירוניים, טענה שאינה מתיישבת במלואה עם נתונים רשמיים מן השנים האחרונות.

ליברמן הלך צעד נוסף וטען כי השרים עצמם "נוסעים בשבת", וכי ההתנגדות לחקיקה נובעת מ"כניעה לכפייה חרדית". ח"כ משה אבוטבול הזכיר מהעבר הקרוב: בכל פעם שישראל ביתנו ישבה בקואליציה, הצעות שונות להסדרת תחבורה ציבורית בשבת - אפילו במתכונת מצומצמת - נפלו בין היתר בשל הצבעות נגד או היעדרות חברי המפלגה מהמליאה, לרבות בתקופתו של ליברמן עצמו כשר תחבורה.

המסמך המקצועי שהונח על שולחנה של השרה, ונחשף לראשונה כאן ב-News1, נותן עכשיו את שכבת ההנמקה הפורמלית לעמדה שכבר נשמעה במליאה: הממשלה אינה רואה בהצעות קריב וליברמן מהלך שניתן לממש במסגרת התקציב הקיים והמערך התפעולי הנוכחי.

כאשר העלות מוערכת ב־1.3 מיליארד ש"ח לשנה, אין מקור תקציבי מוסכם, משבר הנהגים מאיים על השירות בימי חול, והתכנון הארצי עלול להתפורר - ההמלצה המקצועית היא נחרצת. הממשלה, כך נכתב, מתבקשת להתנגד להצעות החוק.

בנסיבות אלה, ולאור יחסי הכוחות הקואליציוניים, דינם של חוקי התחבורה הציבורית בשבת ברור כמעט מראש: הם ימשיכו לשמש דגל פוליטי ואמצעי גיוס, אך לא יהפכו בקרוב למציאות בשטח, גם לא תחת שרי תחבורה שבמוצהר תומכים ברעיון.