בכירי המגזר העסקי לומדים כיצד להתנהל מול טראמפ: בעיקר בחנופה

בכיר בוול סטריט מציע את הדרך הבאה להבין את יחסי המגזר העסקי עם דונלד טראמפ שנה לאחר בחירתו: תארו לעצמכם שנרדמתם לאחר הבחירות והתעוררתם היום. הכל נראה כצפוי: צמיחה מהירה מאשר בעולם העשיר, הפחתה במס החברות, שרי האוצר והסחר הם יוצאי וול סטריט, המכס הממוצע עלה ל-10%, הבורסה עולה, המיזוגים מתרבים, הריבית יורדת, הרווחים עולים.

אבל – ממשיך אקונומיסט – אתם משפשפים את עיניכם כאשר מתברר לכם כיצד נוצר המצב הנוכחי. טראמפ הטיל מכסי עתק, התחרט, הטיל שוב וחזר בו. מדד 500 S&P עבר טלטלה בהיקף של 7 טריליון דולר. טראמפ ניסה ללא הצלחה לפטר נגידה ב"פד" ולהוביל לפיטורי בכירים באינטל ומיקרוסופט. הוא הכריח משרדי עורכי דין שאינו אוהב לתרום כמויות עתק של עבודות פרו בונו. הממשל קנה 10% מאינטל ודורש 15% מהכנסות אנבידיה ממכירת שבבים לסין.

בנקודה זו אתם מרחמים על המנכ"לים שנאלצו להישאר ערים לאורך התקופה, אותה מכנה שתדלן שמרני "נסיעה ברכבת הרים בחשיכה". אם להישאר באותו עולם דימויים, אזי התמודדות עם טראמפ וממשלו יוצא הדופן מחייב קיבה חזקה ולב קשוח. יש צורך גם באסטרטגיה, ואת זו שאימצו רוב החברות ניתן לסכם כך: לשתוק, להחניף ולחשוב פעמיים לפני סירוב לנשיא.

המטרה הפוליטית של עסקים רבים היא להישאר מחוץ לכוונת. לתחושתם, הכל יהיה בסדר אם לא יתנו לטראמפ סיבה לשים לב אליהם. הם ודאי לא רוצים את העונשים שלו, אך גם לא את השבחים העלולים להפוך לגינויים.

אם היעלמות אינה אפשרית – בגלל שהחברה גדולה מדי, חשובה מדי או חשופה מדי למכסים – היא יכולה לנסות להחניף. מנכ"ל אפל, טים קוק, העניק לטראמפ מכשיר מזהב לציון השקעה נוספת של 100 מיליארד דולר. אפל ועוד חברות גדולות תרמו לאולם הנשפים בבית הלבן; לגמרי במקרה אחת מהן, Union Pacific Railroad, זקוקה לאישור הממשל למיזוג ב-85 מיליארד דולר עם Norfolk Southern.

חנופה היא חלק מחייהם של המנכ"לים. ג'יי.פי מורגן צ'ייס, הבנק הגדול ביותר בארה"ב – שמנכ"לו, ג'יימי דיימון, כינה את התרומות לאולם הנשפים "קניית העדפות" – מעמיד 1.5 טריליון דולר לקידום "ביטחון והתאוששות" החביבים על טראמפ; בימי ממשל ביידן הוא העמיד 2.5 טריליון דולר להשקעות באקלים הקרובות לליבם של הדמוקרטים.

מחמיאים בשקט לחברות הנאבקות

צילום: עם הבעיות הולכים אל לוטניק ובסנט [צילום: אלכס ברנדון/AP]

התחנחנות היא מסלול נוסף. עורך דין ניו-יורקי ותיק ממליץ ללקוחות המתכננים מיזוגים, להודיע לבית הלבן הרבה לפני ההכרזה הרשמית. עד כה, המחשבה הייתה שהודעה מוקדמת תאפשר לשתדלן יריב לפעול נגד אישור המיזוג. הדבר אפשרי, משום שבניגוד לבונקר של ימי ג'ו ביידן – כיום הבית הלבן מדבר ברציפות עם העסקים.

מנהל בכיר אומר, שהוא ועמיתיו יכולים לפנות לטראמפ בכל עת, ולא דרך התקשורת. "אני לא מציג לו בעיות אלא פתרונות שהוא יאהב", אומר מנהל אחר. את החששות – מהמכסים, מהתערבות המדינה, מהקצב האישי של הפחתת הרגולציה – המנהלים מציגים בפני שרי האוצר והסחר, סקוט בסנט והווארד לוטניק.

בסנט מקבל חוות דעת מעורבות, מציין אקונומיסט. חלק מהמנהלים סולחים למי שהיה איש קרנות גידור על הופעותיו התכופות לצידו של טראמפ: זהו המחיר להשפעתו, החשובה להם. אחרים סבורים שהתבטלותו העצמית דווקא מפחיתה את כוחו. לוטניק בעל הפה הגדול גורם לרוב להרמות גבה. מנהלת של חברה אומרת שהיא מעדיפה קשר דרך ארגוני העובדים המקורבים לטראמפ.

רוב החברות הגדולות נמנעות מעימות עם הממשל. הן מחמיאות בשקט לחברות הקטנות הנאבקות בבית המשפט העליון נגד השימוש שעושה טראמפ בסמכויות לשעת חירום כדי להטיל את המכסים, אך אף לא אחת מהן התייצבה לדיון כפי שעשו במקרים קודמים שהיו חשובים להן במיוחד. טייקון פיננסים אומר שהיה רוצה לראות אלפי אנשי מקצוע צועדים בוושינגטון נגד מהלכיו של טראמפ, אך אינו מצפה שזה יקרה.

האם החברות מפחדות מפעולות תגמול? אין ספק, אומרים מנהלים רבים. אבל עוד יותר מכך, הן חוששות שחוסר ודאות מתמשך. טראמפ וממשלו מגבשים מדיניות "עסקה אחרי עסקה", רוטן מנכ"ל. כתוצאה מכך, החברות אינן מתמקדות בשיפור מוצריהן, אלא בגיבוש תשובות להצעות מצד הממשל שלא ניתן לסרב להן, או בהתחמקות מתשומת ליבו. לקראת שלוש השנים הבאות של הממשל, הן מתחילות לקלוט כיצד לעשות זאת.