ספקולנטים מניעים את העלייה המתמשכת במחיר הזהב - ולבסוף הם יפסידו

צורת הדיבור על זהב דומה לזו שעל פוקר. "יד חזקה" הוא המשקיעים הנאמנים לו בלי קשר למחיר. "יד חלשה" הם אלו הבורחים ממנו עם הסימן הראשון לבעיות. משקיעים שוריים מנצחים כאשר עמיתיהם קונים את טענתם ולפיה המחיר עומד לעלות, ולכן הפעם גוברת היד החזקה. הבלוף מתגלה כאשר השוק מתרכך, מסביר אקונומיסט: אם המחיר אינו מתאוששת, הסיפור שלהם קורס; אם כן – אמינותו גדלה.

השנה השוורים מנצחים בצורה כה בולטת, עד שדומה שסיפורם ישרוד לעד. הזהב הגיע ב-20 באוקטובר לשיא של 4,380 דולר לאונקיה, ירד ב-10% והתאושש חלקית. המחיר גבוה כעת ב-55% מאשר בינואר וב-47% מהשיא הקודם (מותאם לאינפלציה) שנרשם ב-1980. רבים צופים שבשנה הבאה הוא יעבור את רף 5,000 הדולרים. האם יש היגיון בתיאוריות המסבירות את הגאות?

כל אחת מהן בנויה על קונה אחר: משקיעים מוסדיים, בנקים מרכזיים וספקולנטים. נתחיל מהמוסדיים. הזהב מושך בעיקר כחוף מבטחים, במיוחד בעיתות משבר. הוא מוחשי, קל להעברה ומגיע במטילים בגודל קבוע. הגאויות הקודמות נרשמו במשבר הדוט.קום, במשבר הפיננסי ובקורונה. הפעם הדינמיקה שונה: אין מיתון.

אולי המשקיעים המוסדיים פונים לזהב משום שהם חוששים ממשבר מתקרב: מלחמת המכסים של דונלד טראמפ, המלחמות ברוסיה ובמזרח התיכון, השבתת הממשל הארוכה בתולדות ארה"ב, גאות ה-AI עלולה להסתיים בהתרסקות. אבל לא ניתן לייחס את העלייה הממושכת לתנודות נקודתיות אלו. היא החלה לפניהן ונמשכת גם עם הפסקת האש במלחמת המכסים ובעזה וסיום ההשבתה.

אפשרות שנייה: הבנקים המרכזיים מחפשים הגנה מפני שינויים ארוכי טווח, בדמות התפקוד הלקוי של הפוליטיקה האמריקנית והזינוק בחוב הציבורי, כמו גם האיומים על עצמאותו של הפדרל ריזרב. כל אלו גורמים לחששות מפני עלייה באינפלציה ופוגעים באמן בדולר, והבנקים המרכזיים מחפשים עוגן. הבעיה היא שאין ראיות לתמיכה בהסבר זה, שכן הדולר יציב למדי לאחר ירידתו בתחילת השנה והריבית על האג"ח הממשלתיות יציבות גם היא.

ניתוח הנתונים מעלה, כי הבנקים המרכזיים בשווקים מתעוררים מחבבים במיוחד את הזהב. אבל אם חלקו בעתודות הבנקים עולה, זה משום שמחירו עולה בעוד הדולר יציב. במספרים מוחלטים, היקף הרכישות בשווקים המתעוררים הוא קטן. אין להם סיבה להמר בגדול על הזהב, במיוחד אם המשמעות תהיה יצירת בועה.

נשארנו עם הספוקלנטים. ב-23 בספטמבר – הפעם האחרונה בה הממשל פרסם נתונים (בשל ההשבתה) – לקרנות גידור היו פוזיציות ארוכות ב-619 טון. גם סוחרים בבורסות הסחורות רכשו בהיקפים ניכרים, והתנודות במחיר מקבילות אף הן לתנועות הספקולנטים.

מה שהחל לפני מספר חודשים בתנועה מוגבלת להגדלת חלקו של הזהב בעתודות הבנקים המרכזיים, הפך לבלגן המזין את עצמו בדמות כסף חם הרודף אחרי מחירים גבוהים יותר. זוהי פתיחה גרועה ל"יד החזקה". בנקודה כלשהי, המומנטום הזה – של משקיעים ההולכים בעקבות המגמות – ייפסק. ככל שהוא יימשך יותר זמן, יפסידו המהמרים יותר בסופו של דבר.