בג"ץ: לוין רשאי לקבוע מי ילווה את חקירת שדה תימן - אך לא קולה

שר המשפטים, יריב לוין, רשאי להטיל על עובד מדינה ללוות את חקירת פרשת שדה תימן - אך לא על נציב תלונות הציבור על שופטים, אשר קולה. כך קובעים (16.11.25) שופטי בית המשפט העליון יעל וילנר, אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ. הם אומרים, כי אם לוין יקבל החלטה חדשה מכוח סמכותו, עליה לעמוד באמות המידה והמגבלות המפורטות בפסק הדין.

בג"ץ קובע עקרונית, כי לוין רשאי היה לקבוע מי יחליף את היועמת המשפטית לממשלה, גלי מיארה - אך זאת רק בנסיבות החריגות של פרשת שדה תימן. עוד נקבע, כי גם פרקליט המדינה, עמית איסמן, מנוע מללוות את החקירה. עוד נקבעו כאמור העקרונות לפיהם צריך לוין לפעול אם יחליט למנות מלווה אחר.

חריגה מתוחמת מאי-התערבות פוליטית בחקירות

צילום: החלטה דרמטית המעוררת קושי רב [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]

וילנר אומרת כי מדובר בפרשה חמורה ורגישה מעין כמוה ונוצרה סיטואציה חריגה ביותר, שבה מיארה מנועה מליווי ופיקוח על חקירת הפרשה. החלטתו של לוין להעביר את סמכות הפיקוח לידי גורם מחוץ למערך הייעוץ המשפטי לממשלה ולפרקליטות המדינה, היא החלטה דרמטית, אשר מעוררת קושי רב, בהיותה ניצבת במתח עם עיקרון עצמאות מערך התביעה הפלילית, שהוא עיקרון-על בשיטתנו המשפטית; ועם הכלל הנובע מעיקרון זה, שלפיו אין מקום להתערבות גורמים פוליטיים בחקירות פליליות קונקרטיות.

וילנר מציינת, כי גורמים בכירים ביותר בייעוץ המשפטי לממשלה ובפרקליטות המדינה, לרבות מיארה ואיסמן, היו מעורבים באירועים הנחקרים (במיוחד בישיבה בינואר השנה), ומשכך עשויים להידרש למסור עדות בפרשה. בהינתן יחסי הכפיפות בין יתר בכירי הייעוץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה לבין ראשי מערכות אלו – הרי שבנסיבות החריגות והקיצוניות הללו, אין מנוס מן המסקנה, כי נוצר הכרח המצדיק לחרוג באורח מוגבל ומתוחם מהכלל, לפיו אין מקום להתערבות גורמים פוליטיים בחקירות פליליות, למרות הקשיים כבדי המשקל הכרוכים בכך.

לדברי וילנר, מסקנה זו נסמכת, בין היתר, על כך שהחלטתו של לוין לא מהווה נטילת סמכות אלא העברת סמכות זמני. זוהי אינה התערבות ישירה בחקירה פלילית קונקרטית, אלא התערבות עקיפה בלבד, שמתמצית בבחירת זהות עובד המדינה שאליו יועברו סמכויות הפיקוח על החקירה, תוך ניתוק הקשר בין לוין לבין אותו עובד מדינה לאחר העברת הסמכויות. היא דוחה את טענת הפרקליטות, לפיה מניעותה של מיארה אינה נוגעת לסמכויות סטטוטוריות ולכן ללוין אין סמכות להחליף אותה, ואת הטענה לפיה לוין עצמו כבר קבע שאיסמן יחליף את מיארה במקרה של מניעוּת.

החלטתו של לוין אינה מטילה דופי במוסד הפרקליטות כרשות התביעה של מערכת אכיפת החוק, מוסיפה וילנר. הגורם שאליו מועברת סמכות הפיקוח רשאי להסתייע, לפי שיקול דעתו, בגורמים מסוימים בפרקליטות על-מנת לממש סמכות זו. וילנר מוסיפה כאמור מספר מגבלות רוחביות: המניעות של היועץ המשפטי היא רק לשלב החקירה ועד שהיא תוסר. הגורם המלווה יהיה ככלל מהפרקליטות או מהייעוץ המשפטי לממשלה, אם כי לא במקרה של שדה תימן.

יש להעביר את הסמכות לעובד מדינה בכיר, משפטן מובהק, שתחום עיסוקו, בעבר או בהווה, כרוך בהפעלת שיקול דעת בתחום התביעה או החקירה הפלילית. לא ניתן להעביר סמכות הנוגעת לחקירה קונקרטית לעובד מדינה בעל שיוך פוליטי, בעבר או בהווה. כמו-כן, לא סמכותו של השר לא תופעל, כאשר מושא החקירה הוא גורם פוליטי. וילנר ביטלה את מינויו של קולה, שכן החוק אוסר בצורה גורפת על הנציב לעסוק בכל משרה או עיסוק אחר, גם אם מדובר בתפקיד זמני.

וילנר שבה ומביעה את החשיבות הרבה שבפתרון הסוגיה המורכבת והקשה שבבסיס העתירות בדרך של הסכמה, ומביעה צער על כך שהצדדים לא הגיעו להסכמות, כך שבית המשפט נאלץ להכריע בעצמו (והוסיפה, כי לא מאוחר למנות שופט מחוזי מכהן או שופט עליון בדימוס). וילנר הדגישה, כי תם ולא נשלם: אין בפסק הדין כדי להביא להכרעה בשאלת זהות האדם שיבוא בנעליה של מיארה. לפיכך, לא ננעל השער להגעה לפתרון מוסכם, אשר ייהנה מהכשר ציבורי רחב וינמיך את גובה הלהבות בשיח הציבורי; ויפה שעה אחת קודם.

נסיבות חריגות ועד שהמניעוּת תוסר

צילום: קולה. החוק מונע את מינויו [צילום: דוד כהן/פלאש 90]

שטיין אומר כי במצב המיוחד שנוצר, שיקולים של נראות ציבורית ומראית פני הצדק יוצרים מניעות מוסדית שאינה מאפשרת העברת התפקיד לפרקליט/ה מפרקליטות המדינה. כפועל יוצא מכך, וכפי שמתחייב מחוק סדר הדין הפלילי, לוין חייב למנות לתפקיד, לפי בחירתו, משפטן בכיר בעל מומחיות בתחום המשפט הפלילי, נקי מאינטרסים אישיים ומהשפעות פוליטיות – דהיינו: אדם שמכלול נתוניו מקרבים אותו, ככל שניתן, לפרקליט בכיר מפרקליטות המדינה. בשולי הדברים, שטיין מזהיר מפני פוליטיזציה של המשפט הפלילי.

הנסיבות יוצרות "מניעוּת מוסדית רחבה. מניעות זו יסודה, בין היתר, בשיקולי נראות ציבורית ומראית פני-הצדק (מבלי שתשתמע מכך נימה של חוסר אמון בפרקליטי ובפרקליטות המדינה, שעושים את עבודתם נאמנה)", אומר שטיין. בחוק יש לאקונה לגבי מצב כזה, ולכן מן הראוי שבית המשפט ימלא אותו בדרך של "ביצוע בקרוב": מינוי עובד מדינה הדומה בכישוריו לפרקליט בכיר בשירות המדינה, ללא אינטרסים אישיים או זיקות פוליטיות - למשל שופטי עליון או מחוזי בדימוס, אך לא רק הם. לדעת שטיין, המלווה יוכל להסתייע באנשי פרקליטות המדינה על-פי שיקול דעתו.

כנפי-שטייניץ עומדת על המתח בין הערך של עצמאות רשויות האכיפה, ערך יסודי בהגנה על שלטון החוק והמשטר הדמוקרטי, לבין החשיבות שבניהול חקירה עצמאית ואמינה שתנוהל על-ידי גורם שאינו נגוע בחשש לניגוד עניינים, באופן שישמור על אמון הציבור בטוהר ההליך. לגישתה, כלל היסוד הוא יצירת חיץ ברור בין הדרג המיניסטריאלי לבין חקירה פרטנית מתנהלת. עם זאת, בנסיבות החריגות שבענייננו יש לאפשר ללוין להפעיל את סמכותו ולהטיל על עובד מדינה אחר את תפקיד ליווי החקירה, עד שהמניעות תוסר.

בנסיבות שנוצרו, אומרת כנפי-שטייניץ, "לא נוכל לעצום את עינינו ולהשלים עם לווי החקירה על-ידי אותם הגורמים. יתר על כן, לא ניתן לקבל את עמדת הפרקליטות, לפיה גם בנסיבותיה יוצאות הדופן של הפרשה, יש לנהוג כתמול שלשום ולהעביר את ליווי החקירה לידי 'גורמי המקצוע בפרקליטות' מבלי שנערכה כל בדיקה אם אותם גורמים לוקים אף הם בחשש לניגוד עניינים. לכל אלה יש להוסיף, את החשיבות הציבורית בקיומה של חקירה שתזכה לאמון הציבור, בפרשה שיצרה משבר אמון חסר תקדים מול גורמי האכיפה. על כן, מטעמים של ניקיון הדעת, מראית פני הצדק ואמון הציבור בהליך החקירה, לא ניתן להטיל את המשימה על גורמי הפרקליטות לפי 'הפרקטיקה המקובלת', כפי שנטען".

היא מסכמת באומרה: "אין בהכרעה אליה הגענו כדי להטיל כל דופי בגורמי הייעוץ
המשפטי לממשלה ובפרקליטות, שאינם חשודים בפרשה, רובם ככולם משרתי ציבור
העושים עבודתם נאמנה. תקוותנו היא כי הנסיבות החריגות שהולידו הכרעה קשה זו לא
ישובו עוד, וכי הפעלת סמכות השר בנסיבות שבענייננו תיוותר אירוע חד-פעמי".

צילום: איסמן. גם לא הוא [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]

ח"כ אביחי בוארון ותנועת לביא ביקשו להורות למיארה, שלא ללוות את החקירה בנימוק שהיא מצויה בניגוד עניינים, שכן ייתכן שתידרש למסור עדות על ליווי הבדיקה הקודמת של הדלפת הסרטון. כפי שציינו השופטים בדיון, עתירה זו התייתרה, שכן מיארה פסלה את עצמה בעקבות חוות הדעת של היועצת המשפטית למשרד המשפטים, יעל קוליק. אולם, מיארה הודיעה שאת החקירה ילווה איסמן - והשופטים הסתייגו גם מאפשרות זאת, לנוכח העובדה שייתכן שגם הוא יידרש להעיד.

משמר הדמוקרטיה עתרה בבקשה לפסול את החלטתו של השר יריב לוין להטיל את הליווי על נציב תלונות הציבור על שופטים, אשר קולה. השופטים אמרו במפורש, כי אין לאפשר מעורבות פוליטית בחקירה פלילית, ומינוי מי שילווה אותה הוא התערבות שכזאת; וכי קולה אינו יכול לקבל את התפקיד, שכן החוק קובע בצורה חד-משמעית שנציב התלונות אינו יכול למלא תפקיד אחר כלשהו.

בסיום הדיון (11.11.25) דחקו השופטים בצדדים להגיע לפשרה, והציעו ארבע חלופות: שופט בדימוס של בית המשפט העליון, שופט מכהן בבית המשפט המחוזי, גורם חקירתי מרשות ניירות ערך או גורם חקירתי מרשות התחרות. לביא ובוארון לא הגיבו, שכן ההצעה אינה נוגעת לעתירה שלהם. משמר הדמוקרטיה תמכה במינוי שופט עליון בדימוס, בתנאי שסמכותו תהיה רק למהלך החקירה ולא לקבלת החלטות בתנאי, וגם ביקשה לקבל פסק דין בו ייקבע שללוין אין סמכות להתערב בנושא.

לוין הגיב באומרו שהוא עומד על מינויו של קולה, והציע להוסיף לצידו עובד ציבור אחר שיציע בג"ץ ושהוא ימנה. המשמעות היא דחיית הצעת השופטים, שכלל לא העלו אפשרות כזאת וכאמור הבהירו שלא יאשררו את מינויו של קולה. הפרקליטות הסכימה למינוי שופט עליון בדימוס, אך בתנאי שהוא ילווה את החקירה רק בעניינים הקשורים לפרקליטות עצמה או לייעוץ המשפטי לממשלה; בשאר הנושאים המלווה יהיה ראש מחלקת הסייבר בפרקליטות, אסף שביט. גם כאן מדובר באפשרות שלא העלו השופטים.