מתן צנגאוקר שובר שתיקה: "הלכנו לרפיח ברגל, בתוך ההמון"

שורד השבי מתן צנגאוקר מספר לראשונה על מסלול החטיפה מניר עוז, המעברים במנהרות, האלימות, המחסור וההסוואה בתוך אוכלוסייה אזרחית בדרך לרפיח, בראיון ששודר (10.11.25) בחדשות 12. לצד תיעוד כפוי והפחד המתמשך מהוצאה להורג, הוא מתאר כיצד המאבק הציבורי של אמו נתן לו כוח: "הוא אמר לי 'אתה צנגאוקר? אימא שלך הפכה את המדינה'".

צנגאוקר מתאר בראיון את הפריצה לבית, מאבק על דלת הממ"ד, חנק וכפיית יציאה דרך החלון. לאחר שזוהה בחצרי הקיבוץ והועלה על אופנוע, החל המעבר המיידי לתוך הרצועה תחת ירי מסוק וטנקים. לדבריו, כבר במעבר לגבול נקלע למעשה שפטים אזרחי של מכות ומקלות, ולאחר מכן הוכנס לפתח מנהרה, שם ראה גופת חייל ונפגש עם חטופים נוספים.

לאורך תקופת השבי, הוא הועבר בין מקומות מסתור. רוב הזמן שהה במנהרות, לעיתים עם חטופים אחרים ולעיתים בגפו. "הם התייחסו אליי בתור חייל", הוא אומר, "למרות שחטפו אותי מניר עוז. זאת נקודת המבט שלהם - כל מי שנמצא בגיל מסוים נחשב חייל מבחינתם".

תנאים בלתי אנושיים

השבי לווה במחסור חמור בדברים בסיסיים, בידוד ולחץ נפשי מתמשך. "היו ימים שהם אמרו שאין הרבה אוכל, היו מביאים חצי פיתה לכל אחד. אחר כך היו מבשלים לעצמם בשר ואורז, והריחות היו משגעים אותנו". הוא מתאר כלוב קטן, שני מזרנים ושמיכה אחת, רטיבות וריחות קשים. "אם אתה קם, אתה מקבל צעקות וזה יכול גם להגיע לידיים".

לדבריו, צולמו עשרות סרטונים בתסריט כפוי. "עשרות טייקים. תעשה ככה, תשב ככה, תגיד את זה. הכל לפי הוראה שלהם".

מעבר לרפיח בתוך ההמון

עם תחילת הלחץ הצבאי בח'אן יונס, החמאסניקים איימו: "או שאתם יוצאים בעסקה או שאתם לא יוצאים בכלל". מתן מתאר מסע של הליכה ברגל לרפיח, מוקף באלפי עזתים. "ישנו במסגד בערך שבוע. הסדר יום היה תפילה בבוקר, חיפוש מקום לינה אחר, ובין לבין היינו מסתובבים בשוק ובבניינים. חייתי ממש כמוהם".

ברפיח נלקח שוב למנהרה, "מאוד חנוקה ועמוקה", כלשונו. "בהתחלה היו קצת מים, אבל לאט-לאט גם זה נגמר. התחלנו לשתות מים מלוכלכים. הם היו אלימים יותר, מושפלים יותר, בגלל הלחץ של צה"ל". לאחר מכן הועבר לאוהל סמוך לחוף: "שמענו את הגלים, את האנשים. צה"ל היה ממש ליד".

המאבק שהפיח תקווה

"באיזשהו שלב נכנס המפקד של המנהרה, שאל אותי: 'אתה צנגאוקר?'. אמרתי לו שכן. הוא אמר 'אימא שלך הפכה את המדינה'. זה שימח אותי מאוד. הבנתי שהיא חיה ונאבקת". הוא מוסיף כי מאותו רגע היחס כלפיו השתנה. "הם היו יותר נחמדים. סמול-טוק, תוספות לאוכל. הם ראו את אימא שלי בטלוויזיה".

בהמשך ראה צילומים של משפחתו מהפגנות בכיכר החטופים. "זה חיזק אותי. הבנתי שהמאבק הזה שומר עליי". לצד זאת, הוא מתאר כעס על גורמי ממשלה: "הן נלחמו עליי ואיש לא עזר להן. תמיד ניסו לא לקחת עסקה. זה כאב לי מאוד".

לאחר שהעסקה השנייה התפוצצה, אחד החטופים שוחרר והוא נותר לבדו. "זה היה שפל. לא רציתי לאכול, לא יכולתי לישון. פחדתי שזו הסוף שלי". לדבריו, פרסומים בישראל שימשו כלי תעמולה נגד החטופים. "כל מילה של פוליטיקאי בערבית שודרה נגדנו. זה פגע בי".

השחרור הגיע בהפתעה. "אמרו לי שיש עסקה חתומה. לא האמנתי עד הרגע האחרון. גם כשדיברתי עם אימא, זה הרגיש לא אמיתי".

החזרה לחיים

"העבירו אותנו לרכבי הצלב האדום ונכנסנו לארץ. ראיתי חיילים מצדיעים. זה רגע שלא נתפס". הוא מתאר מפגש טעון עם אמו: "אקסטזה של החיים. ניסינו להשלים פערים בכמה שניות".

בימים שאחרי, נאלץ להתמודד עם הפצת שקרים עליו ועל משפחתו. "זה מטומטם לגמרי. עברתי גיהינום, ואנשים מדמיינים ג'קוזי ודרינקים. זה כואב מאוד".

צנגאוקר מתרגל לחיים מחדש, מתכנן חתונה עם אילנה גריצ'ווסקי, אותה הכיר לפני החטיפה. "הפעם חתונה אמיתית. החיים נתקעו ב־7 באוקטובר, עכשיו אנחנו מנסים להשתקם". לדבריו, התמיכה הציבורית העצומה היא הדלק שלו: "האהבה שאנחנו מקבלים מחזיקה אותי. אני מקווה שנחזיר את כולם. עד החטוף האחרון".