ביהמ"ש הורה לאורנשטיין לדון שוב בחלק מסכסוך גרטנר-גרטלר

השופט בדימוס איתן אורנשטיין ידון שוב בחלקים מפסק הבוררות, בו חייב את דן גרטלר לשלם לאחים משה גרטנר ומנדי גרטנר 84.5 מיליון דולר, לאחר שתבעו ממנו 1.6 מיליארד דולר. כך קובעת (2.11.25) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, איריס אילוטוביץ'-סגל, אשר דחתה את בקשתו של גרטנר לבטל את פסק הבוררות כולו, אם כי קיבלה חלק מטענותיו לכשלים בפסק.

מדובר בסכסוך עתק הנמשך מזה שני עשורים בעקבות יחסים עסקיים מסועפים בין הצדדים; נספח שלו היה הסכסוך בין גרטנר לבין עו"ד יעקב וינרוט המנוח. הבוררות נמשכה 15 שנה - תחילה בפני השופט בדימוס אורי גורן, ולאחר שהתפטר (בשל גילו ולחצים שהופעלו עליו) בפני אורנשטיין. פרוטוקול הבוררות משתרע על פני 10,000 עמודים, והפסק כולל 1,200 עמודים.

אילוטוביץ'-סגל אומרת כי אורנשטיין התעלם מ"מסמכי המגן" - מסמכים על העברות כספים בין הצדדים, שצורפו לחוות דעתו של רו"ח יוסי דנגוט, במסגרת התביעה בסך 235 מיליון דולר שהגיש גרטלר נגד גרטנר. "בהתנהלות הבורר אכן נפל פגם שיש בו כדי לפגוע בזכות הטיעון של המבקשים", היא קובעת, שכן אורנשטיין לא התייחס אליהם כנדרש. הוא גם לא דן בחזרתו של גרטלר מוויתורו על אחת מעילות התביעה שכנגד.

פגם נוסף היה בכך שאורנשטיין נתן את הפסק לפני שהצדדים הגישו סיכומי תשובה: "שלילת האפשרות להגשת סיכומי תשובה לאחר שהזכות לכך כבר הוקנתה, פוגעת בזכות הטיעון של הצד שהסתמך על החלטת הבורר ועיצב את אסטרטגיית טענותיו בהתאם ופוגעת בציפיות הצדדים להליך הוגן, בפרט כאשר הבורר עצמו קבע מראש מסגרת ברורה לאופן הגשת הסיכומים. יתרה מכך, שינוי מתווה זה לאחר השלמתו של השלב הראשון בלבד פוגע בהסתמכות הצדדים ומשליך על תקינות ההליך הדיוני. לפיכך, תיקון הפגם בדרך של השלמת הטיעונים אינו רק ראוי אלא הכרחי, כדי להבטיח שההכרעה הסופית תהיה פרי הליך תקין, מאוזן וצודק".

האם היה קשר לפרשת אפי נוה

צילום: מנדי ומשה גרטנר. סכסוך של שני עשורים

אילוטוביץ'-סגל דחתה את טענתו של גרטלר, לפיה אורנשטיין היה מצוי בניגוד עניינים משום שחשש מפני חקירה פלילית נגדו (על קשריו עם אפי נוה ואופן מינויו לנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב). גרטלר טען, כי אורנשטיין מיהר לפרסם את הפסק משום שחשד בו שהוא העומד מאחורי הפרסומים בנושא מינויו. על כך אומרת אילוטוביץ'-סגל:

"אמנם, לכאורה, לא ניתן לשלול את האפשרות כי במארג השיקולים שהנחה את הבורר במתן פסק הבוררות במועד שניתן נשקלה גם ההיתכנות לפתיחת חקירה פלילית בעניינו. אולם אף בהנחה שניתן להסיק אפשרות לקיומו של חשש למשוא פנים על בסיס נסיבות חיצוניות, הרי שהמבקש לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש לשם ביסוס הטענה, ולא הציג ראיות אובייקטיביות שיש בהן כדי להצביע על קיומו של ניגוד עניינים ממשי אשר השפיע בפועל על שיקול דעתו של הבורר.

"עצם קיומה של בדיקה או חקירה חיצונית בעניינו של הבורר ככל שהתקיימה, אינה מקימה כשלעצמה, עילה למסקנה כי שיקול דעתו הוכתב משיקולים זרים או כי התקיים ניגוד עניינים שפגע בתקינות ההליך. בית המשפט אינו נדרש לפעול על בסיס השערות או חשדות כלליים, אלא על סמך הצגת תשתית עובדתית מבוססת, שיש בה כדי ללמד על פגיעה מהותית בזכויות הדיוניות של מי מהצדדים. רק פגיעה שכזו במובהק ובאופן מוכח, מצדיקה סעד חריג כדוגמת ביטול פסק הבוררות".

טענה נוספת שנדחתה הייתה, שאורנשטיין חרג מהסכם הבוררות בכך שחייב את גרטלר בתשלום ריבית שנתית של ליבור פלוס 4.5%. אילוטוביץ'-סגל קובעת, כי אורנשטיין רשאי היה לקבוע את שיעור הריבית, וכי לכל היותר מדובר בטעות שעליה ניתן לערער ולא בעילה לביטול הפסק. לעומת זאת, היא קיבלה את הטענה לפיה אורנשטיין ערבב בין חברות שונות שבבעלות גרטלר והתייחס אליהן כמקשה אחת, והורתה לו לדון מחדש גם בנושא זה.

היא גם קבעה, כי חלוקת שכרו של אורנשטיין תיעשה בהתאם להוראתה של השופטת יהודית שבח (גרטלר ישלם 35%), ולא באופן עליו הוא הורה (75%). לבסוף דחתה אילוטוביץ'-סגל את טענתו של גרטלר ולפיה פסק הבוררות הושג במרמה. גרטנר חויבו בתשלום הוצאוך בסך 65,000 שקל.