האחד בנה את הארמון הלבן, השני הרס אגף בבית הלבן

הרס האגף המזרחי של הבית הלבן לצורך הקמת אולם הנשפים של דונלד טראמפ, מסמל את יכולת ההרס שלו ורצונו לבנות משהו בדמותו. האגף החדש יכלול לא רק אולם ל-1,000 איש, אלא גם משרדים וסוויטות לאורחים חשובים, ושטחו יהיה כמעט כפול מזה של הבית הלבן עצמו.

שיפוצים במבנים ציבוריים הם מהלך שגרתי בכל מדינה, וגם הבית הלבן עבר שורה שלהם ב-220 שנותיו – מזכיר וושינגטון פוסט. אנשיו של טראמפ טוענים שהמחלוקת הנוכחית היא "זעם מלאכותי". טראמפ כבר יזם מהפך משמעותי במתחם, כך שייראה דומה יותר לנכסיו הפרטיים הראוותניים. מבקרים מציינים שהמהלך הנוכחי נעשה ללא כל התייעצות ותוך התעלמות מכללי השימור ויצירת שאלות אתיות בשל מימונו בידי חברות פרטיות.

לפני 11 שנים ביצע אחד מחביביו של טראמפ שינוי דרמטי בהרבה בעיר הבירה שלו. רג'פ טאיפ ארדואן רצה לבסס את מורשתו בבניית ארמון נשיאות באנקרה, שישקף את שלטונו. לדעתו, מעון צ'נקאיה ששימש את נשיאי טורקיה מאז 1923, שוב לא הלם את ייעודו.

מתחם ענק הוקם בגבעה מיוערת בשולי העיר: "הארמון הלבן", ששטחו גדול פי 50 משל הבית הלבן, עם 1,100 חדרים, עמודי שיש עצומים, מתקנים תת-קרקעיים מתקדמים ומסגד לאלפי מתפללים. הסגנון מערב את העבר העות'מאני ואת הפשיזם של המאה ה-20. הפרויקט עלה 615 מיליון דולר – כפליים מההערכות המקוריות – וארדואן ואנשיו התעלמו מהנסיונות המשפטיים למנוע את הבנייה בשמורת הטבע. בעשור שחלף מאז השלמת הארמון, הבטיח ארדואן את שלטונו ומורשתו. הוא גבר על מתנגדיו בבחירות בלתי הוגנות ובמאסרים.

טראמפ, שתמיד העריץ אנשים חזקים, שיבח פעמים רבות את ארדואן והזמין אותו לבית הלבן למרות דיכוי הדמוקרטיה בטורקיה. בפגישתם בחדר הסגלגל בחודש ספטמבר, טראמפ אמר שארדואן "יודע יותר טוב מכל אחד אחר על גניבת בחירות" – ולא התכוון למתוח ביקורת עליו.

מתנגדיו של ארדואן רואים את מתחם הארמון כמסמל סקר פוליטי מפחיד. איש אופוזיציה אחד אמר שהארמון גורם למלכה אליזבת "להיראות ענייה" ולקרמלין – "כמו תא שירותים". לארדואן לא היה אכפת: "לטורקיה החדשה מגיע משהו חדש. לשכת הנשיא אורגנה בצורה מאוד מיוחדת, הקדשנו לה תשומת לב רבה", התגאה.

מנהיגים בעלי פרויקטים ראוותניים קיימים מאז ראשית הציביליזציה, מציין הפוסט, אך פרויקטים אלו מסמלים לעיתים קרובות דווקא את הסטטוס-קוו. לעומת זאת, הן הארמון של ארדואן והן האולם של טראמפ מבטאים ריכוז של עוצמה בידי השליט העכשווי ונסיגה מדרכי הממשל של עשרות השנים הקודמות.

פרשן הפוסט לאמנות וארכיטקטורה, פיליפ קניקוט, אומר שטראמפ רוצה "להעביר מסר לפיו הוא הבנאי הגדול, היזם שיכול לעקוף את הביורוקרטיה. דימוי זה, ולא משנה אם הוא נכון או לא, הוא הסיבה שרבים הצביעו בעדו. אבל למחוק את התקדים – זו יצירת תקדים חדש. זהו תקדים בו ההיסטוריה אינה חשובה; החוק, הנהלים והמנהגים אינם רלוונטיים; ואין מקום לשיתוף פעולה, לשקיפות ולבדיקה כאשר מקימים בניינים חדשים".