האתגר של טראמפ: לוודא שתוכניתו אינה רק הקדמה לסבב הלחימה הבא

כמו להנהגת חמאס, כך גם להנהגתה של ישראל יש התחבטויות, מנתח אקונומיסט. למרות הכוח העצום שהפעיל צה"ל במשך שנתיים, חמאס לא הושמד. רוב בכירי צה"ל תומכים בתוכנית טראמפ, ובכך משקפים את דעת הקהל הישראלית וגם רוצים לתת לכוחות אוויר לנשימה – במיוחד לאנשי המילואים. אבל עדיין יש מיעוט שהיה רוצה להמשיך את המלחמה ולהתיישב מחדש ברצועה, כולל כידוע כמה שרים.

למרות שחזר בו מרעיון הגליית העזתים, תוכניתו של דונלד טראמפ ממשיכה לשים דגש על פיתוח כלכלי. הוא רוצה שעזה תהיה "אזור כלכלי מיוחד" עם "שיעורי מכס מיוחדים". התוכנית מדברת על יצירת "עבודות, הזדמנויות ותקווה" לעזתים וקוראת להם להישאר ברצועה. וכאמור, טראמפ גם רוצה שישראל תסכים ל"מסלול אמין להגדרה עצמית ומדינה לפלשתינים".

לא רק הימין הקיצוני מתנגד לכך, מדגיש אקונומיסט. סקר של גאלופ מצא, כי למרות ההתלהבות מתוכניתו של טראמפ, 63% מתנגדים למדינה פלשתינית ורק 21% תומכים. רק מעטים סבורים שהרחקת חמאס מהפוליטיקה בעזה, כפי שקובעת התוכנית, תועיל. אפילו אם הארגון יפורק, הנסיבות שהובילו להקמתו ב-1987 רק התגברו בשנתיים האחרונות. "הרשתות החברתיות של חמאס יישארו נטועות עמוק ברצועה", אומר איש מודיעין ישראלי. במקביל, רק 12% מהישראלים תמכו בחודש יולי בחזרתה של הרשות הפלשתינית לעזה.

הישראלים למדו להיות ספקנים כלפי תוכניות המתיימרות לפתור את בעיית עזה. הרשות הפלשתינית קיבלה אותה ב-1994 בעקבות הסכמי אוסלו, אך חמאס השתלט עליה ב-2007. מבצעים חוזרים ונשנים ואמצעי היי-טק בגבול לא הצליחו לבודד את עזה מישראל.

בנימין נתניהו עונה על הדו-ערכיות של הציבור הישראלי כאשר הוא גם מודיע על קבלת תוכנית טראמפ וגם מכריז על התנגדותו לפתרון שתי המדינות ועל כך שצה"ל ימשיך להחזיק בכל "האיזורים השולטים עמוק ברצועה". הוא גם התעלם מבקשתו של טראמפ להפסיק את ההפצצות בזמן ניהול המו"מ.

התנגדות גורפת בישראל למדינה פלשתינית

צילום: עזה, אתמול [צילום: עבד אל-כרים האנה/AP]

קרוב לוודאי שעזה תעמוד במרכז הבחירות הבאות בישראל, אך לשני הצדדים בפוליטיקה הישראלית אין תוכנית סדורה לגבי עתיד הרצועה ויחסיה עם ישראל. רק פוליטיקאים מעטים תומכים ברעיון שתי המדינות או בשיתוף פעולה עתידי עם הרשות הפלשתינית, אם כי תוכנית טראמפ כוללת את שניהם. במילים אחרות: גם אם נתניהו יפסיד בבחירות, אין סיכוי של ממש להקמת ממשלה שתהיה להוטה ליישם במלואה את תוכנית טראמפ.

ניתן להבין מדוע המו"מ התמקד בבעיות המיידיות, ואילו הרכיבים ארוכי הטווח בתוכנית טראמפ נדחו להמשך. האפשרות להשיב מיד את כל החטופים הייתה מניע רב עוצמה מבחינת ישראל. הלחץ של טראמפ מבטיח שהיא לא תפר את הפסקת האש. אבל חתימה על עסקה אפויה למחצה טומנת בחובה סכנות. אחת מהן היא אם טראמפ לא יפעיל את הלחץ הדרוש, בין אם משום שדעתו תהיה נתונה לעניינים אחרים ובין אם נתניהו ישכנע אותו להימנע מכך.

סכנה נוספת היא שהשיחות יסתרבלו. יש נושאים רבים שאינם רק בעייתיים אלא גם שלובים זה בזה. ישראל רוצה שחמאס יתפרק מנשקו לפני הנסיגה הבאה, אבל רבים בארגון סבורים שהמאבק המזוין הוא הדרך היחידה להשיג מדינה פלשתינית, אבל נתניהו ויורשיו האפשריים לא מוכנים לשמוע על מדינה כזאת במיוחד אם חמאס ימלא תפקיד בהקמתה.

אקונומיסט מסכם: הפסקת האש מביאה אנחת רווחה ואופטימיות, אבל יהיה קשה להתעלם מהתנאים הקשים בעזה. הבנייה מחדש תהיה איטית. כנופיות חמושות יתרבו. יידרשו שנים רבות ליצור את הכלכלה המשגשגת האמורה להיות הבסיס לשלום. האתגר שבפני טראמפ הוא לוודא שתוכניתו לא תסיים סבב אחד של לוחמה תוך זריעת הזרעים לסבב הבא.