יש סיבה לחגוג את חזרת החטופים, אך נותרה עבודה רבה מאוד להמשך

היה זה סיום כמעט סוריאליסטי למלחמה איומה: מרקו רוביו העביר פתק לדונלד טראמפ ולפיו המו"מ בין ישראל לחמאס קרוב מאוד לסיומו, ועליו לאשר פוסט שיודיע על כך. מחוסרי שינה ברחבי המזרח התיכון בילו את השעה הבאה ברענון Truth Social עד שההודעה יצאה בשעה 2 לפנות בוקר: "ישראל וחמאס חתמו על השלב הראשון בתוכנית השלום". החטופים יחזרו, העזתים ניצלו, ישראל תחזור לשגרה, העולם נושם לרווחה, טראמפ רשם הישג דיפלומטי מרשים.

אולם, מדגיש אקונומיסט, כפי שאמר טראמפ – זהו רק השלב הראשון. תוכנית 20 הנקודות שלו כוללת חזון רחב בהרבה לעזה, אך כשם שהיא רחבה מאוד בשאיפותיה – כך היא דלה מאוד בפרטיה. נכון לעכשיו יש הרבה מה לחגוג: שובם של החטופים, סיומה של המלחמה. אך יש לעשות הרבה מאוד כדי למנוע את התחדשותה ולהעלות את עזה על מסלול לעתיד טוב יותר.

השלב הראשון – שחרור החטופים, שחרור כ-2,000 אסירים פלשתינים, נסיגה חלקית של צה"ל, כניסת סיוע לרצועה – הוא החלק הקל יותר. השני נמתח עמוק לתוך העתיד: פירוק חמאס מנשקו, הקמת ממשלת מעבר ברצועה, הצבת כוח שלום רב-לאומי, השלמת הנסיגה של צה"ל – ואם הכל יעלה יפה, גם מו"מ על פתרון שתי המדינות.

הנושאים ונותנים החליטו להגיע להסכמה על השלב הראשון, תוך שהיא מותירים בערפל את פרטי השלב השני. אבל לא היה כל כך קל לחלק לשניים את התוכנית. בשיחות על הנסיגה הראשונה עלו גם הנסיגות הבאות. חמאס דרש נסיגה מלאה עם שחרור החטופים, ואמנם חזר בו והסתפק בערבויות של טראמפ לנסיגה עתידית – אבל נותר מקום לאי-הבנות רבות. כך למשל, התוכנית מדברת על נסיגה בזיקה לפירוק חמאס מנשקו – ניסוח המעורר חשש שהיא לא תתבצע. בנימין נתניהו אף אמר, שישראל תהיה "עמוק ברצועה" בעתיד הנראה לעין.

היה צורך בלחץ עצום כדי לסיים את המלחמה: טראמפ לחץ לשם שינוי על נתניהו, ומדינות ערב – על חמאס. האחרונות אינן רגועות לגבי תפקידן העתידי. הציפייה היא שמדינות המפרץ יממנו את שיקום הרצועה, המוערך ב-53 מיליארד דולר. הן אימצו את התוכנית המצרית לפנות את ההריסות, להקים בנייני מגורים ולשקם את התשתיות. אך הן לא ימהרו להשקיע ברצועה אם הכל עלול שוב להתפוצץ במלחמה עתידית – סכנה אמיתית אם חמאס ודומיו יישארו חמושים.

כוח שלום יכול להפחית חששות אלו, אך הקמתו היא קושי בפני עצמו – ממשיך אקונומיסט. טורקיה הודיעה שהיא מוכנה להשתתף; יש שמועות שאזרבייג'אן ואינדונזיה יצטרפו. אבל עד עכשיו לא הצטרפה אף מדינה ערבית. רוב המזרח התיכון סבור שישראל ביצעה בעזה רצח עם, ומנהיגי ערב חוששים שייתפסו בעיני אזרחיהם כמשת"פים של צה"ל.

חילוקי דעות עמוקים בחמאס

צילום: עזה, אתמול [צילום: עלי חסן/פלאש 90]

מבחינת חמאס, עצם השתתפותו במו"מ הייתה הישג. תוכניתו המקורית של טראמפ נשמעה כמו אולטימטום, וקבעה שאם חמאס לא יתפרק מנשקו וירחק מכל תפקיד משטרי – ישראל תהיה חופשית לסיים את העבודה. חמאס אומר שהוא דוחה דרישות אלו, אך למרות זאת טראמפ שיבח אותו על "נכונותו לשלום מתמשך" וציטט את הודעת הארגון ולפיה הוא מגן על זכויות העם הפלשתיני.

מאחורי הקלעים, התקשה חמאס לגבש את עמדתו. המנהיגים הרבים – בעזה, בחו"ל, ביהודה ושומרון, בכלא – מגובים בידי פטרונים מסוכסכים בדמות אירן, קטר וטורקיה. נדרש זמן רב להעביר מסרים בין דוחה, איסטנבול והמנהרות בעזה. חיסול בכירי הארגון בידי ישראל סיבך עוד יותר את התמונה.

אולם, כל מרכיבי הארגון חשו את החום הגובר. הגולים היו בסכנת חיסול ואובדן שארית תומכיהם; נותרה להם רק אירן המוכה והמבודדת. בעזה נותרו 10,000 לוחמים ומתוכם 2,000 אנשי נוח'בה – מה שאומר שהארגון איבד למעלה ממחצית מאנשיו. צה"ל הכניס לפעולה כלי רכב בלתי מאוישים, שהתפוצצו ברחבי עזה והגבירו את הסכנה לאנשי חמאס. ואילו התנגדותם של העזתים למעשי חמאס הלכה וגברה.

כל אלו מסבירים מדוע חמאס הסכים לשחרר את כל החטופים, ומדוע עמד על קבלת הבטחה מטראמפ ולפיה הלחימה לא תתחדש. אלא שחילוקי הדעות בצמרת הארגון עומדים בעינם. חלק מבכיריו מוכנים למסור את השליטה לממשלת המעבר הבינלאומית, בעוד הודעתו הרשמית מדברת על "מינהל פלשתיני עצמאי" בלא להזכיר את תוכנית טראמפ.

מעל הכל, בחמאס שוררת מחלוקת לגבי התפרקותו מנשקו. חלק מאנשיו מבקשים לדחות אותה עד שישראל תשלים את הנסיגה או אפילו עד להקמת מדינה פלשתינית. אחרים מציעים למסור את הטילים אך לא את הרובים, בנימוק שיש צורך בהם להגנה עצמית מול חמולות מקומיות. ואילו תוכנית טראמפ מדברת גם על הרס תשתיות הטרור והמנהרות.

מאחורי מחלוקת זו ניצבים חילוקי דעות עמוקים יותר לגבי עתידו של חמאס, מסביר אקונומיסט. שמו הוא ראשי תיבות של "תנועת ההתנגדות המוסלמית". הזרוע הצבאית שלו ממשיכה לראות את זוועות 7 באוקטובר כניצחון, אשר הוכיח את יכולתו של הארגון והסב את תשומת ליבו של העולם לסוגיה הפלשתינית, במחיר נורא ככל שיהיה. אחרים רוצים לתת עדיפות לפוליטיקה, עד כדי נטישת דרך הטרור, כדי להתכונן להקמת מדינה ולשלום עם ישראל.