המדינות שהכירו בפלשתין עלולות לפגוע ביחסיהן הדו-צדדיים עם ישראל

מהי מדינה?

הבסיס לקיומה של מדינה הוא באמנה בינלאומית מ-1933: אוכלוסייה קבועה, גבולות מוגדרים, ממשלה ויכולת לנהל יחסים בינלאומיים. הכרה היא אישור פורמלי לכך שמדינה-שבדרך עומדת בקני מידה אלו, גם אם אחד מהם – למשל הגבולות – מצוי במחלוקת.

מומחים רבים למשפט בינלאומי אומרים, כי פלשתין ממלאת את הדרישות. יש אוכלוסייה וטריטוריה, בגדול הגבולות הן הקו הירוק (יהודה ושומרון, רצועת עזה ומזרח ירושלים) והכרה בינלאומית תאפשר לרשות הפלשתינית ליצור קשרים דיפלומטיים. ההכרה גם מעבירה מסר דיפלומטי ופוליטי, מאשררת את זכותם של הפלשתינים להגדרה עצמית ודוחה את מעשיה של ישראל החותרים תחת זכות זו.

השלכות ההכרה

אחת ההשלכות המרכזיות של ההכרה במדינה פלשתינית היא יצירת בסיס לבחינה מחודשת כוללת של היחסים הדו-צדדיים עם ישראל – אומר פרופ' ארדי אימסיס מאוניברסיטת אונטריו ולשעבר פקיד באו"ם. מדינה המכירה בפלשתין חייבת לבחון את הסכמיה עם ישראל, כדי להבטיח שאינם פוגעים במחויבותיה כלפי פלשתין – כולל שלמותה המדינית והטריטוריאלית ויחסים כלכליים, תרבותיים, חברתיים ואזרחיים.

אין המדובר בהפסקת הסחר עם ישראל, אומר עו"ד פול רייכלר, שייצג את הפלשתינים בבית הדין בהאג, אך מדינה המכירה בפלשתין אינה רשאית למשל לייבא מוצרים חקלאיים מההתנחלויות. בית הדין פרסם אשתקד חוות דעת, לפיה כיבוש השטחים הפלשתינים מפר את האיסור על כיבוש תמידי.

כבר יש רוב באו"ם להכרה

רוב החברות באו"ם – 147 מתוך 193 – הכירו בפלשתין עוד לפני הגל הנוכחי אליהן נוספו חמש בעלות ברית של וושינגטון, ובהם שלוש משבע המדינות המתועשות הגדולות – בריטניה, צרפת וקנדה – לצד אוסטרליה ובלגיה. בריטניה וצרפת חשובות במיוחד, כי הן חברות קבועות במועצת הביטחון ובעלות זכות וטו, וגם מעצמות גרעיניות. בריטניה וצרפת מצטרפות לסין ורוסיה בהכרה בפלשתין, וכך ארה"ב היא היחידה מבין החברות הקבועות הנמנעת מכך. לפלשתין יש כיום משקיף באו"ם ומעמדה לא ישודרג כל עוד ארה"ב מתנגדת לכך.

מהי מטרת ההכרה?

מספר מדינות צירפו תנאים להכרתן בפלשתין. בלגיה דורשת את שחרור החטופים ושלחמאס לא יהיה "כל חלק בניהול פלשתין". בריטניה אומרת שההכרה מצידה מיועדת להחיות את פתרון שתי המדינות. קנדה ציינה את מעשיה של ישראל בעזה וביו"ש, והוסיפה שהיא "מציעה את שותפותה במימוש ההבטחה לעתיד של שלום למדינת פלשתין ומדינת ישראל".

למרות שלכאורה מדובר בצעד סמלי, הרי שצעדים קטנים כאלה תורמים לקידום פתרון שתי המדינות, טוען ריכלר. כמה מדינות, כגון נורבגיה, נמנעו בעבר מהכרה באומרן שעליה לקום כתוצאה ממו"מ לשלום. אבל כאשר הסיכויים לכך נראים קלושים ועם הזעם הגובר על מעשיה של ישראל, הן מקוות שההכרה תוביל לשיחות שלום.