אחרי האסון ביפן: ישראל מאשררת אמנה בינלאומית להגבלת שימוש בכספית

קווי המתאר של אמנת מינמטה

• מה מכוסה: כרייה | סחר | שימוש במוצרים | פליטות | פסולת | שיקום אתרים
• כלים מרכזיים: איסורים והגבלות במוצרים; תקני פליטה; תוכניות פעולה לאומיות; דיווח ושקיפות
• מי אחראי בישראל: המשרד להגנת הסביבה (תכלול); משרדי הבריאות, הכלכלה והחוץ (יישום ושיתופי פעולה); רשויות מקומיות (פיקוח ואכיפה)
• תועלת לציבור: פחות חשיפה; אוויר ומים נקיים יותר; אחריות יצרן מורחבת

הממשלה מאשררת את "אמנת מינמטה בדבר כספית" - אמנה בינלאומית להגנה על בריאות האדם והסביבה מפני השפעות כספית ותרכובותיה. ההחלטה מקבעת את מחויבות ישראל להפחתת השימוש בכספית, לצמצום פליטות ולניהול בטוח של מוצרים ופסולת, לאחר עבודת מטה וביסוס תקנות ייעודיות.

אמנת מינמטה מכסה את כל מחזור החיים של כספית: כרייה, סחר, שימושים תעשייתיים ומוצריים, פליטות לאוויר ולמים, טיפול בפסולת ושיקום אתרים מזוהמים. אשרורה בישראל יאפשר אכיפה ממוקדת יותר, שקיפות נתונים והידוק התיאום בין המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות, משרד הכלכלה והתעשיה ורשות המיסים.

שם האמנה מנציח את אסון הזיהום בעיר מינמטה ביפן - דוגמה היסטורית לכשלי ניהול של כספית, שהובילו לתחלואה נירולוגית קשה, נפגעים רבים ותביעות פיצויים. "הלקחים ממינמטה הפכו לנורמה עולמית", אומרים גורמי המקצוע, "והם מבהירים עד כמה נדרש ניהול אחראי של המתכת הרעילה".

בעקבות מיפוי פערים בין הדין הישראלי לדרישות האמנה, התקינה הממשלה את "תקנות החומרים המסוכנים (יישום אמנת מינמטה בדבר כספית), תשפ"ד-2024". התקנות מסדירות איסורים, הגבלות ודיווחיות על יבוא, ייצור ושיווק של מוצרים המכילים כספית, לצד חובות ניהוליות למפעלים ונותני שירותים.

מה כוללת ההחלטה

החלטת הממשלה מסמיכה את שר החוץ להשלים את האשרור הפורמלי. כמו-כן נקבע כי תיקונים עתידיים בנספחי האמנה לא יחולו אוטומטית בישראל אלא ידרשו בחינה ואישור נפרדים. "שמרנו על ריבונות חקיקתית", מסבירים גורמים משפטיים, "כדי שכל עידכון ייבחן לעומק לפני יישומו".

האשרור מציב את ישראל בקו אחד עם מרבית המדינות המתועשות. בממשלה מדגישים כי "צמצום כספית הוא אינטרס בריאותי־כלכלי", שכן ניהול נכון של המתכת מצמצם תחלואה, עומסים על מערכת הבריאות ועלויות טיפול סביבתי.

מה זה אומר לתעשיה ולציבור

* לרופאים ומוסדות בריאות: מעבר מדורג לציוד נטול כספית (למשל במדחומים ומדי לחץ דם ישנים) והקפדה על ניהול פסולת רפואית.
* לתעשיה: חובות מניעה והפחתה של פליטות, רישוי סביבתי מחמיר יותר במקורות סיכון, ודיווח על שימושים חריגים.
* לציבור: צמצום חשיפה ממזון ימי מאתרים מזוהמים, שיפור ניטור ופרסום מידע, והפחתת סיכוני חשיפה בסביבות רגישות כמו גני ילדים ובתי ספר.

הפחתת כספית בציוד ובסביבה מפחיתה סיכונים נירולוגיים, במיוחד בקרב נשים הרות וילדים. השלב הבא כולל פרסום נוהלי יישום מפורטים, עידכון רישיונות סביבתיים למקורות פליטה והרחבת ניטור לאומי של כספית במים, בקרקע ובדגה. במקביל תקודם הסברה לציבור ולתעשיה על חלופות בטוחות.