איסור החד-פעמי תקוע: רוב משרדי הממשלה מתקשים לעמוד בהחלטה 1418

יישום החלטה 1418

• דיווחים: 21/35 משרדים | 5/81 יחידות סמך
• עמידה מלאה: ≈8 גופים
• חיסכון אפשרי: \~243,000 ש"ח למשרד (במדווחים)
• הפחתה מרבית שנמדדה: 92%
• אי-דיווח בולטים: רה"מ, אוצר, תחבורה, תקשורת, ביטחון
• מוקדי כשל: אירועים, לשכות מנכ"ל/שר, "מתכלה"
• מהלך משלים: ציוד אישי + מדיחים + מתקני מילוי + הסברה
• מדיח מול כיור: 8 ל׳ לעומת 36 ל׳ להדחה מלאה אחת

צעד-אחר-צעד לגופי הממשלה

המהלך נכון, אך נטול שיניים. בלי פרסום חריגים קבוע, בדיקות שטח, וסמכויות אכיפה רכות (כמו התניה תקציבית, דירוג שקיפות ויעדים כמותיים לכל משרד) - המערכת תמשיך לגלוש ל"חריגים" ולא ליישום. מומלץ לקבוע יעד דו-שנתי מחייב להפחתה נמדדת, לפרסם לוח מחוונים פתוח לציבור, ולחייב קיום מדיח ותשתית רב-פעמי בכל מטבחון ממשלתי.

• מיפוי צריכה חודשי ושקיפות לציבור.
• ביטול חד-פעמי באירועים - השכרה/רכש רב-פעמי דרך מנהל הרכש.
• ציוד אישי לכל עובד חדש וסל לאורחים.
• התקנת מתקני מילוי ותגמול למביאי כוס רב-פעמית.
• איסור שימוש ב"מתכלה" כתחליף.
• בקרה רבעונית: חריגים, כמויות, עלויות וחיסכון.

דוח מסכם של המשרד להגנת הסביבה על יישום החלטת הממשלה 1418 - האוסרת רכישה ושימוש בכלי אוכל חד־פעמיים במשרדי הממשלה - מציג תמונה חצי־מלאה: הפחתות חדות בחלק מהגופים לצד אי־דיווח גורף וחריגים שמרוקנים את המדיניות מתוכן. התוצאה: מהלך נכון סביבתית וכלכלית שאינו מקבל גב מנהלי עקבי.

מתאריך 1.11.22 משרדי הממשלה אינם רשאים לרכוש כלי אוכל חד־פעמיים; אין שימוש חד־פעמי באירועי ממשלה; כוסות חד־פעמיות מותרות רק בנקודות שירות עם למעלה מ-100 מבקרים ביום; בקפיטריות - אם מספקים חד־פעמי, זה בתשלום נפרד; חריגים ניתנים באישור מנכ"ל וצריכים להתפרסם אחת לרבעון.

מתוך 35 משרדי הממשלה דיווחו 21 בלבד (כ־68%), ומתוך 81 יחידות סמך - רק 5 הגישו דיווח (כשישה אחוזים). בין המדווחים במלואם או בחלקם: המשרד להגנת הסביבה, החוץ, הבריאות, השוויון החברתי, התיירות, החקלאות, המשפטים, הפנים ועוד. מנגד, משרדי מפתח לא דיווחו כלל - בהם משרד ראש הממשלה, האוצר, התחבורה והבטיחות בדרכים, התקשורת, הביטחון ועוד. בסך-הכל רק כ־8 גופים עמדו בכל סעיפי ההחלטה באופן מלא.

כמה חסכנו - וכמה איבדנו

במשרדים שיישמו, נרשמו הפחתות חדות ברכש חד־פעמי - עד 92% - עם חיסכון ממוצע מוערך של כ־243 אלף ש"ח למשרד (באלה שהציגו נתונים להקטנה). במקביל, נרכשו כלים רב־פעמיים ומדיחים - עלות מעבר שמחזירה את עצמה רק לאחר כשנה. לצד זאת, משרדים אחדים דיווחו על עלייה ברכש חד־פעמי ובעלויות: הביטחון, הרווחה והביטחון החברתי, והחינוך. צה"ל דיווח אך לא הציג הפחתה בצריכה.

היכן זה נתקע

* אירועים רבי־משתתפים, טקסים וקורסים - ממשיכים להתקיים עם חד־פעמי.
* לשכות בכירות וישיבות עם גורמי חוץ - נטייה לחזור לכוסות וכפיות חד־פעמיות.
* שימוש ב"מתכלה" - מוצג כפתרון ירוק, אך בפועל הוא עדיין חד־פעמי, ולעיתים מתפרק למיקרו־פלסטיק ומזהם.
* קושי איסופי וניהולי - דיווחים חלקיים, רכש מרוכז שמקשה השוואה, והעדר פרסום חריגים סדור.

ישראל צורכת כ־7.5 ק"ג כלים חד־פעמיים לנפש בשנה - פי חמישה מהממוצע באיחוד האירופי (כ־1.5 ק"ג). כ־90% מזיהום החופים בישראל הוא פלסטיק, וכלים חד־פעמיים תופסים כ־19% מהפסולת בשטחים ציבוריים. פחות מ־10% מהפלסטיק בעולם ממוחזר, ומיקרו־פלסטיק הנצרך באוכל, בשתייה ובאוויר עשוי להגיע עד כ־5 גרם לשבוע לאדם. גם הכיס הציבורי נפגע: ב־2019 הוערכה עלות החד־פעמי במשרדי הממשלה ביותר מ־5 מיליון ש"ח; משרד בן 100 עובדים צורך כ־100 אלף פריטים בשנה - עלות של כ־10,000 ש"ח.

מה כן עובד

המשרדים שזיהו את החסם התפעולי עברו לציוד אישי רב־פעמי לעובדים, לרכישת מדיחים (כולל מדיחי כוסות) ולהסברה פנימית. בצד החיסכון הכספי - למדיח יש יתרון סביבתי מובהק: הדחה מלאה צורכת כ־8 ליטר לעומת שטיפה ידנית בכ־36 ליטר. קפיטריות שהעניקו הנחה למי שמביא כוס רב־פעמית דיווחו על אימוץ גובר. התקנת מתקני מילוי לבקבוקים הפחיתה כוסות בנקודות קבלת קהל.