לוין: לגוון את ביהמ"ש העליון; מיארה: אי-קיום צווים - ריסוק הדמוקרטיה

"עם פרישת השופט אלרון פחות מספר שופטי בית המשפט העליון ל-11. החיסרון שאנו כבר מרגישים עם סיום כהונתו הוא ברור לעין כל. גיוון המערכת ומינוי שופטים בעלי רקע והשקפת עולם שונים זה מזה, הם הנתיב להשלמת הרכב בית המשפט העליון, בדרך שתוסיף לו עוצמה מקצועית ותשיב לו את אמון הציבור". כך אומר (18.9.25) שר המשפטים, יריב לוין, בטקס פרישתו של השופט יוסף אלרון מבית המשפט העליון.

המתיחות בצמרת המערכת המשפטית באה לידי ביטוי פיזי בטקס. בניגוד לטקסים קודמים, לוין והיועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, ישבו במרחק של מספר מושבים ולא בשכנות. השניים גם לא מחאו כפיים בצורה הדדית בסיום נאומיהם. הנשיא יצחק עמית עקף מראש את בעיית פנייתו של לוין אליו ואל מיארה, כאשר מנה בתחילת הטקס את שמות הנוכחים הבכירים ואמר שבהמשך ניתן להסתפק במילים "מכובדי כולם".

לוין אמר לאלרון: "בחירתך לבית המשפט העליון הייתה צריכה להיות טבעית וללא כל מחלוקת, אלא שלא כך היה. היו אסכולות אשר בחרו להתעלם מעשייתך הענפה ומכישוריך המוכחים. היום כבר לא יכול להיות חולק, כי מדינת ישראל זקוקה לשופטים כמוך. פרישתך מותירה חלל עצום, במיוחד בענף הפלילי".

מיארה אמרה כי העצמאות השיפוטית היא "אבן הראשה בעבודת הרשות השופטת ובמשטר דמוקרטי... נשמעות טענות לפיהן עצמאות המערכת מערכת המשפט עומדת בעוכריה. השופט אלרון עשה משפט חסד, שבסיסו נובע מהעצמאות השיפוטית הנתונה לכל שופט ביושבו על כס המשפט".

מיארה דיברה על "נסיונות חוזרים ונשנים לפגוע בעצמאות השיפוטית", כולל "דה-לגיטימציה לשופטים, נסיונות להלך אימים על שופטים, וחמור מכל - קריאות של גורמים בכירים ברשות המבצעת שאין בכוונתם לקיים צווים שיפוטיים. או אינה קריאה לרפורמה משפטית; זוהי קריאה לריסוק הדמוקרטיה. מדינה ללא דין. פגיעה בעצמאות השיפוטית משמעה פגיעה ביכולתו של בית המשפט לפעול לטובת הציבור, כפי שעשה השופט אלרון".

בכר: חרם בלתי מתקבל על הדעת

צילום: שופטי בית המשפט בטכס היום [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]

גם ראש לשכת עורכי הדין, עמית בכר, התייחס למחסור בארבעה מבין 15 שופטי העליון. "אין צורך להכביר מילים על הנזק העצום והמצטבר שהמחסור בשופטים גורם לכלל הציבור, לעינוי ולעיוות הדין ולפגיעה בכלל אזרחי ותושבי המדינה. אך המחסור אינו גזירת גורל אלא תוצאה של חרם חסר תקדים ובלתי מתקבל על הדעת, מצד שר המשפטים שמסרב לכנס את הוועדה לבחירת שופטים".

בכר ציין לטובה את נוכחותו של לוין לצד הנשיא יצחק עמית ומיארה, והביע תקווה "שנוכחותו תואמת את רוח ימי הסליחות והתשובה, ומבטאת שינוי, הן בגישה הרואה בחרם ובשיתוק פעולת מערכת המשפט כגישה לגיטימית להשגת מטרות ציבוריות, והן בגישה המאפשרת אי-ציות להחלטות וצווים שיפוטיים. גישה הכופרת בעיקר ובערש קיומנו כחברה דמוקרטית ומתוקנת, אשר נשמת אפה היא כבוד לחוק, לבית המשפט ולשופט, וציות מלא ובלתי מתפשר להחלטות בית המשפט, ועצמאות בית המשפט ועצמאות מוסד היועץ המשפטי.

"הסכנה העמוקה בחרם בשיתוק העבודה הניהולית של מערכת המשפט היא הניסיון לפגוע בעצמאותה, ולהכפיפה לרצונות הדרג הפוליטי. כולנו כאן שותפים לעמדה ולדעה שכל מערכת ציבורית, ובכלל מערכת המשפט בישראל, זקוקה לרענונים, לשינויים ולהתפתחות מתמדת.

"הדמוקרטיה הישראלית שגשגה בזכות עצמאות בית המשפט, ובראשם בית המשפט העליון, מקצועיות והליך בחירת השופטים והיותו א-פוליטי, לצד התפתחות מוסד היועץ המשפטי לממשלה, עצמאותו ואי-תלותו הפוליטית. לשני אלו התווסף מימד שלישי, שהוא הכרה מלאה, מוחלטת ואקטיבית של הנהגת המדינה החלה מהקמתה, לכבוד לבית המשפט ושלטון החוק ולעקרונות עליונות המשפט".

עקרונות אלו, התריע בכר, "עומדים למבחן בשנים האחרונות במדינת ישראל, ולערעור יסודות אלו מכוון הלחץ שמוצא את ביטויו באי-מינוי שופטים, נשיאים וסגני נשיאים לבתי המשפט ואי-שיתוף פעולה באופן כללי, פגיעה בתקציב הרשות השופטת, פגיעה בלגיטימציה של החלטות ועוד".