שנתיים אחרי: הורי התצפיתניות עדיין נאבקים על קבלת התיעוד מ-7 באוקטובר

23 חודשים לאחר טבח 7 באוקטובר, צה"ל טרם העביר להורי התצפיתניות בחמ"ל נחל עוז את כל התיעוד שבידיו משעותיהן האחרונות של בנותיהם. המדינה ביקשה ארכה נוספת, שנה לאחר הגשת העתירה בנושא, ובג"ץ הורה (7.9.25) לקבוע דיון בעתירה לחודש נובמבר - בתקווה שעד אז הדבר יתייתר.

את העתירה הגישו הוריהן של עשר תצפיתניות: עדי לנדמן, שחף ניסני, מיה ויאלובו-פולו, שי אשרם, ים גלס, שיראל מור, רוני אשל, שירת-ים עמר והדר כהן שנרצחו ב-7 באוקטובר, ונועה מרציאנו שנרצחה בשבי. לדברי ההורים, הם "ביקשו להקל על כאבם, ולו במעט, באמצעות צפייה והאזנה לתיעודיים מהשעות האחרונות של בנותיהם במוצב, כמובן מבלי לפגוע בביטחון המידע ובסודיות ככל ויש חשש לפגיעה מעין זו.

"בקשיות עורף בלתי נתפסת, כל פניותיהם נפלו על אוזניים ערלות, כאשר גם מכתב מיצוי הליכים שנשלח למשיב, ראש המטה הכללי - מפקד צבא ההגנה לישראל, לא הביא לקבלת התיעודים המבוקשים, אלא לתשובה עקרה הכוללת הודעה על כך שלמשיב דרוש זמן ועל כן ובלית ברירה מוגשת עתירה זו". לטענתם, פניותיהם "נדחו ללא מתן כל נימוק סביר שיש בו כדי להסביר את הפגנת אטימות הלב הבלתי מובנת בשים לב לזהות המבקשים ולתיעודים
המבוקשים".

בתגובתה המקדימה מסרה המדינה, כי היא מוכנה להעביר את התיעודים, אך "מאחר שלא ניתן לזהות באופן ודאי למי מהתצפיתניות שייך כל אחד מהקולות, המשיבים מבקשים את הסכמת העותרים כולם לכך שהעותרים כולם יקבלו את ההקלטות כולן. לצד זאת, המשיבים גם יפנו להורי תצפיתניות שהיו במוצב אך אינם עותרים בעתירה שלפנינו, לקבל את הסכמתם, טרם העברת ההקלטות, לכך שהעותרים, וכמובן אף הם, יקבלו את ההקלטות כולן". המדינה טענה, כי לאור זאת - העתירה התייתרה.

אולם, הודעת עידכון שמסרה המדינה בחודש יוני העלתה שהתמונה מורכבת בהרבה. לדבריה, "הועברו לחלק מהעותרים הקלטות הכוללות את קולותיהן של בנותיהם, המכונות 'קולות מלחמה', לאחר שצה"ל הצליח לזהות את קולן בהן. לעותרים האחרים לא נמסרו 'קולות
מלחמה', שכן במהלך פרק הזמן האמור לא זוהו קולותיהן של בנותיהם בהקלטות. בעניין זה יעדכנו המשיבים כי בכוונתם לאפשר לעותרים המעוניינים בכך להגיע למחנות צה"ל להאזין להקלטות הקשר המלאות".

"כך לא מתנהל צבא בעידן המודרני"

צילום: מינץ, עמית וסולברג בדיון בעתירה [צילום: חיים גולדברג/פלאש 90]

עוד התברר מהודעת המדינה, כי הטלפון האדום במוצב לא הקליט את השיחות שנערכו בו; בחמ"ל לא היו מצלמות אבטחה; לא היו מצלמות סמוכות למוצב; לא ניתן היה לזהות את קולות התצפיתניות בהקלטות שלפני ההתקפה. בנוגע ל"סרטון המיגונית", אשר הורכב ממצלמות הגוף של המחבלים, נמסר שאפשרות העברתו "נבחנת כעת אל מול גורמי חקירה. אישורם של גורמי החקירה נדרש שכן המדובר בסרטון שהוא חומר חקירה שייתכן שישמש כראיה בהליך פלילי. בחינה זו מצויה בעיצומה, והמשיבים יבקשו לעדכן בכך את העותרים במישרין". סרטונים אחרים ממצלמות הגוף נמסרו למשפחות במסגרת הצגת תחקיר צה"ל על האירועים במוצב.

הנספח להודעת המדינה העלה, כי הקלטות "קולות מלחמה" הועברו רק למשפחות ויאלובו-פולו ואשל; ואילו ההקלטות מהימים הקודמים הועברו רק למשפחות אשרם, אשל, ויאלובו-פולו ומרציאנו. המדינה הסבירה, כי מי שהוגדרו כמפקדות לא עלו בקשר ולכן קולותיהן לא נשמעו.

ההורים הגיבו באומרם, כי ידוע להם על קיומו של תיעוד נוסף אליו לא התייחסה המדינה. לדבריהם, "לא ניתן לקבל את הנחת המוצא העולה מהודעת המשיבים ולפיה לא היה בחדר המלחמה במוצב נחל עוז תיעוד מבצעי מזמן אמת, וכי כל אשר היה בנמצא הינן הקלטות חלקיות בלבד מרשתות קשר בודדות בין חדר המלחמה לבין כוחות בודדים בשטח. כך לא מתנהל צבא בעידן המודרני, ודי לחכימא ברמיזא".

הנשיא יצחק עמית, המשנה לנשיא נעם סולברג והשופט דוד מינץ אומרים: "ניתן גם ניתן להבין לליבם של העותרים, וטוב יעשו המשיבים אם יסיימו איסוף ובחינת המידע והנתונים עוד לפני יום השנה השני למלחמת שבעה באוקטובר. עם זאת, ניתנת ארכה כמבוקש.
היומן יקבע מועד לדיון במהלך חודש נובמבר, מתוך הנחה שעד לאותו מועד יושלמו הבדיקות ויתייתר הדיון".