העליון: תובעים פרטיים אינם יכולים לנהל תובענה ייצוגית על נזקי בריאות בפרשת פולקסווגן

בית המשפט העליון קיבל (25.8.25) את ערעור היועצת המשפטית לממשלה על פרשת "דיזלגייט", וקבע כי אזרחים פרטיים אינם יכולים להגיש תביעה ייצוגית בשם כלל הציבור בגין נזקי בריאות ממוניים שנגרמו מזיהום האוויר. ההכרעה מבססת את עקרון "עילת התביעה האישית" כתנאי הכרחי לניהול תובענה ייצוגית.

הפרשה נחשפה ב־2015 כאשר התברר כי פולקסווגן התקינה במכוניותיה רכיב תרמיתי, אשר זייף את נתוני פליטת המזהמים בבדיקות מעבדה. בישראל הוגשו תביעות ייצוגיות בשם כלל הציבור ובשם בעלי רכבים, נגד פולקסווגן, חברת־הבת אאודי והיבואנית צ'מפיון מוטורס.

ב־2022 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב את ניהול התביעה גם בשם הציבור הרחב. המדינה ערערה וטענה כי רק לה עומדת הזכות לתבוע על נזקי בריאות קולקטיביים.

הכרעת הרוב

השופט יצחק עמית, שאליו הצטרפה השופטת דפנה ברק־ארז, קיבל את עמדת המדינה. הוא הדגיש כי חוק תובענות ייצוגיות הוא כלי דיוני בלבד ואינו יוצר עילות מהותיות חדשות. על כן, תנאי מקדים להגשת תובענה ייצוגית הוא קיומה של עילת תביעה אישית לתובע המייצג.

עמית קבע כי במקרה זה לא הוצגו ראיות לנזק בריאותי מובחן שנגרם לתובעים עצמם או לקבוצת אנשים מזוהה. לדבריו, "בהעדר עילה מהותית - לא ניתן לאשר הגשת תובענה ייצוגית". הוא ציין כי לא די בעצם העובדה שנפלטו מזהמים, אלא יש להראות קשר סיבתי ונזק בפועל.

השופטת ברק־ארז הצטרפה לתוצאה המעשית, אך הבהירה כי אין לסגור את הדלת בפני אפשרות עתידית של תובענות ייצוגיות בעוולות חשיפה סביבתיות, כאשר יוכח נזק ממוני לקבוצה מוגדרת.

דעת המיעוט

השופטת רות רונן סברה אחרת: לגישתה, יש להכיר באפשרות תביעה ייצוגית גם בהיעדר נזק אישי מובחן, מתוך התחשבות באופי המיוחד של פגיעות סביבתיות ובחשיבות עקרון "המזהם ישלם". רונן ראתה בתובענה ייצוגית כלי חיוני לאכיפה אזרחית במקרים של חשיפה המונית למזהמים.

שאלת המדיניות

עמית התייחס גם להיבט העקרוני: אף שמדובר במקרה שבו הנתבעת היא חברה בינלאומית חזקה, דיני הנזיקין אינם יכולים להיבנות על בסיס התנהגותה בלבד. יש להקפיד על שמירה על כללי ההליך והגנות המזיקים גם במצבים שבהם הפיתוי להרחיב את עילת התביעה גדול.

פסק הדין משרטט גבול ברור: נזקי בריאות קולקטיביים אינם ניתנים לתביעה ייצוגית בידי אזרחים פרטיים, בהיעדר עילת תביעה אישית. השאלה אם המדינה עצמה מוסמכת לתבוע כנאמן הציבור טרם הוכרעה, ובית המשפט הותיר אותה בצריך עיון.