תיעוד מטריד מכרמיאל: פעוט חצה שני נתיבים - וניצל מפגיעה

רגעים מורטי עצבים ומטרידים התרחשו בכביש ראשי בכרמיאל בשבוע שעבר, כאשר פעוט כבן שנה וחצי-שנתיים נצפה חוצה לבדו שני נתיבי נסיעה סמוך לבית ספר בשכונת רבין בעיר. למרבה המזל, האירוע הסתיים בשלום - אך בקלות היה יכול להסתיים באסון.

דודו כהן, תושב העיר שנסע עם בת זוגו ושני ילדיו, תיאר בפני News1 את שאירע: "נסעתי בנתיב הימני, פתאום ראיתי את הילדון הזה על הכביש, חוצה שני נתיבים. הייתי ערני, נסעתי לאט, ולמזלו הכביש הפעם היה די ריק - למרות שזה כביש שצעירים נוהגים לנסוע בו מהר. מיד האטתי, עברתי לנתיב השמאלי כדי לחסום פגיעה בו, והשארתי את הרכב מונע בכביש. יצאתי אליו - הוא היה מבוהל ושלח אליי ידיים, כאילו מבקש שארים אותו".

האירוע התרחש ביום שלישי האחרון בשעה 20:45, לאחר שהערב ירד ובחוץ הייתה חשכה עם תאורת רחוב בלבד. בסרטון מהזירה נראה כי בצדו השני של הכביש נסעו מכוניות, ואחת מהן האטה משום שאנשים חצו. ייתכן שהפעוט רץ בעקבותיהם. באמצע הדרך "נס" נוסף שמנע אסון: אי-תנועה עם שיחים שחצץ בין הנתיבים והאט את מהלך החצייה.

כהן מספר כי הילד החל לבכות ולקרוא לאביו: "חציתי איתו את הכביש. היו שם שלושה גברים שכנראה יצאו לעשן, אבל הם בכלל לא הבחינו בו ולא ידעו של מי הילד. ירדתי איתו עוד כ־40 מטר לכיוון בית הספר, שם נראה שהתקיים אירוע או מפגש משפחתי, ושאלתי אנשים - אבל איש לא ידע של מי הילד".

כעבור דקות אחדות הופיעה האם. לדבריו של כהן, תגובתה הייתה מפתיעה: "היא ניגשה אלי רגועה מאוד, כמעט אדישה. היא אמרה 'הוא היה עם אחותו' ושאלה איפה הוא היה. אמרתי לה - 'על הכביש! חצה שני נתיבים, ולמזלנו לא נדרס'. ציפיתי לראות על פניה בהלה או פחד, כמו כל הורה שמבין מה עלול היה לקרות לילד שלו, אבל זה לא קרה. נראה לי שהיא הייתה מרוכזת באירוע המשפחתי או בבית הכנסת, ולא קלטה שאני מביא לה את הילד שלה מהכביש".

לשאלת News1, כהן מסביר מדוע לא פנה לעירייה או למשטרה: "זה לא מתפקידי - זו אחריות של ההורים. מה שכן, העליתי את המקרה לפייסבוק ושיתפתי בקבוצות של 'אור ירוק' ושל כרמיאלים. רציתי שאנשים יבינו עד כמה זה מסוכן".

לדבריו, בעודו חוצה את הכביש עם הילד חלפו כלי רכב נוספים: "לפניי לא היו מכוניות, אבל אחרי שעצרתי בנתיב השמאלי הן הגיעו. הם עקפו אותי מימין בזמן שחציתי את הכביש. לקח לי בערך שתיים־שלוש דקות לחזור לרכב".

כהן מסכם: "ברגע הראשון לא היה פחד או הלם, רק תחושת אחריות. ידעתי שאני חייב לחסום את הנתיב ולמנוע פגיעה בו. בסוף זה נגמר בשלום - אבל זה היה יכול להיגמר אחרת לגמרי".