עתירה למתן צו על-תנאי הוגשה לבג”ץ על-ידי לוחם שנפצע במלחמה בעזה בשנת 2008 ואיבד את מאור עיניו, ובה הוא מבקש להורות לבית משפט השלום בקריית גת למנות לו סניגור בקובלנה פלילית שהגיש נגד חברת איגמה ניהול ומסחר.
בעתירה שהוגשה באמצעות אחיו, שאינו עורך דין, נטען כי סעיף 15א(3) לחוק סדר הדין הפלילי מקנה לנאשם עיוור זכות למינוי סניגור מטעם בית המשפט מחמת עיוורונו, אך החוק שותק לגבי קובל עיוור. לטענתו, מדובר בלאקונה היוצרת אפליה פסולה, שכן לשני הצדדים אותה מגבלה פיזית המונעת מהם לנהל את ההליך בכוחות עצמם.
העותר, נכה בשיעור 100%, מציין כי בקשתו למינוי סניגור נדחתה בבית משפט השלום וכי אף נאסר על אחיו לטעון בשמו, מה שלמעשה שולל ממנו את זכות הגישה לערכאות. הוא מפנה לתעודת נכותו הקובעת כי הוא זכאי למלווה, לרבות ליווי משפטי, וטוען כי מניעת ליווי זה סותרת את הוראות החוק ואת עקרונות הצדק.
עוד נטען כי העותר נמצא זכאי למינוי סניגור בהליך אזרחי בשל מצבו הבריאותי והכלכלי, אך בהליך הפלילי נדרש לפנות לבית המשפט – מה שהוביל לדחיית בקשתו. לחלופין, הוא מבקש לאפשר לאחיו לייצג אותו בהליך הקובלנה, כפי שהתאפשר לו לדבריו בעבר גם בבית המשפט העליון.
בהחלטתה קבעה שופטת בית משפט השלום בקריית גת, רבקה שוורץ, כי לשון החוק ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים: הקובל אינו נאשם או חשוד, אלא יוזם ההליך, ולכן אינו זכאי לייצוג מטעם המדינה.
עתה מתבקש בג”ץ להכריע בהרכב מורחב בשאלה החוקתית-עקרונית: האם קובל עיוור זכאי לאותן זכויות ייצוג הניתנות לנאשם עיוור.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה