בג"ץ קיבל את עתירת ארגון לביא: ועדת המינויים תכונס לדון בבקשת השר ברקת להדחת הממונה על התחרות

בפסק דין שניתן (28.07.25) בבית המשפט העליון, קיבל בג"ץ את עתירת תנועת ארגון לביא והורה לנציב שירות המדינה לכנס את ועדת המינויים, לשם דיון בבקשת שר הכלכלה ניר ברקת לסיים את כהונתה של הממונה על התחרות, מיכל כהן. בכך קבע הרכב השופטים - יוסף אלרון, אלכס שטיין וחאלד כבוב - כי לשר קיימת הסמכות לבקש את הפסקת כהונת הבכירה, וכי יש לקיים את ההליך במנגנון הקבוע בחוק.

ההחלטה מהווה מכה נוספת ליועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, שהתנגדה לבקשתו של השר ברקת, וטענה בשמה של הממשלה כי מדובר בבקשה חסרת סמכות. בהרב-מיארה אף הציגה בבית המשפט עמדה הפוכה לעמדתו של השר המוסמך - תוך שהיא קובעת כי אין לכנס את הוועדה כלל.

השופטים, ברוב של אלרון ושטיין נגד דעת מיעוט של השופט חאלד כבוב, קיבלו כאמור את עמדת העותרים והשר ברקת. הם קבעו כי נציב שירות המדינה מחויב להפעיל את סמכותו ולכנס את ועדת המינויים, בהתאם לבקשה של שר הכלכלה, וכי אין בסמכותה של היועצת המשפטית למנוע את קיום ההליך.

בפסק הדין נכתב כי "קריאה כזו של החלטות הממשלה וההנחיה, מקימה מכשול אחר מכשול, גוזרת צמצום אחר צמצום ומותירה פתח צר ביותר לממשלה להפעלת סמכותה. אם כך היה קבוע בחקיקה או בהנחיה רלוונטית - כך היה מתחייב לפעול. אולם כאשר מתווה זה נסמך כל כולו על פרשנות, על "עקרונות" שניתן להוליכם לכיוון כזה כפי שניתן להוליכם לכיוון האחר, לצד תכליות כלליות, וכל זאת ללא עיגון מספק בלשון החקיקה וההנחיות הרלוונטיות או בתכליתן - לא ניתן לקבלו".

עוד נכתב: "זאת ועוד, המתווה שנקבע בהחלטות הממשלה ובהנחיות הוא כשלעצמו המנגנון שנועד "לרסן" את סמכות הממשלה ולצמצם את מרחב שיקול דעתה. החלטת הממשלה מחייבת את המלצת ועדת המינויים, בשילוב עם קביעת עילות מתוחמות להפסקת כהונה ולקביעת הרכב ועדת המינויים - הרכב אשר אינו נגוע, כהוא זה, השיקולים "פוליטיים" כאלה ואחרים. אלו הן החסמים שהוצבו מפני הפסקת כהונה פסולה".

העותרים - תנועת "לביא למנהל תקין" - טענו כי בהרב-מיארה חרגה מסמכותה, כאשר חסמה את השר מלפעול לפי סמכותו המיניסטריאלית. בית המשפט קיבל את טענתם ודחה את עמדת היועמ"שית.

מדובר בפסק דין עקרוני נוסף בעת האחרונה, שבו מבקר בג"ץ במישרין את התנהלותה של היועצת המשפטית לממשלה, ואת נטייתה להציג עמדות הסותרות את עמדת השרים ונבחרי הציבור, תוך הסתמכות על פרשנות מצמצמת של החוק.