אור לוי זעק מכיכר החטופים: "בכל פעם שהשיחות נעצרות – אנחנו משלמים בגוף ובנפש"

"אני אור לוי, ואני אדם חופשי" – כך פתח (26.7.25) שורד השבי את דבריו בעצרת הגדולה שנערכה בכיכר החטופים בתל אביב. לוי, ששוחרר לאחר 491 ימים בשבי חמאס, נשא נאום נוקב ומרגש על מה שעבר בשבי – ועל מה שעוברים עדיין החטופים: "אני יכול לספר מה זה רעב שלא נגמר, מה זה להיות כבול בשלשלאות, מה זה לחיות עשרות מטרים מתחת לאדמה בלי אור יום. אני כאן – אבל האחים והאחות שלי עוד שם. רעבים. פוחדים. מחכים".

לדבריו, "בכל פעם שהשיחות נעצרות, בכל פעם שעסקה מתפוצצת – מי שמשלמים את המחיר הם החטופים. אנחנו הרגשנו את זה – על הגוף שלנו. על הנפש שלנו. 659 ימים עברו – די. צריך לשים לזה סוף!".

בהמשך דבריו, הדגיש לוי את הקריאה להסכם כולל להשבת כל החטופים והחטופה, בלי הבחנות או שלבים: "זה לא עניין של ימין או שמאל. זה צדק. אלה ערכים. זאת אנושיות. זאת היהדות". הוא חתם בדמעות: "ביום שני אהיה בן 35. יום ההולדת הראשון שלי כאדם חופשי. אבל אני לא יכול באמת לחגוג כשהאחים והאחות שלי עדיין שם. תחזירו את כולם, כדי שנוכל כולנו לחגוג שוב את החיים. בשבילם. בשבילנו. בשביל כולנו".

העצרת, שארגנה דוברות מטה המשפחות להחזרת החטופים, נערכה בהשתתפות אלפים, ובהם בני משפחות החטופים, אזרחים מכל קצוות הארץ ואנשי מילואים. לאחר הנאומים פתחו ההמונים בצעדה אל עבר הקונסוליה האמריקנית בעיר, בקריאה להסכם מלא שיביא להשבת כל החטופים ולסיום הלחימה.

אלה חיימי, רעייתו של החטוף טל חיימי, נשאה דברים קשים וברורים: "אם החטופים לא ישובו – זו תהיה תבוסה מוחלטת. לא רק של מדינה במלחמה, אלא של חברה שלמה שאיבדה את מצפונה ואת הערך הכי בסיסי – לא משאירים פצועים וחטופים מאחור. אנחנו לא עם שמוותר – אנחנו עם שחפץ חיים".

לטענתה, ממשלת ישראל מתרצת את המשך הלחימה בטיעונים חסרי בסיס: "אני לא מצליחה להבין מה מצדיק את המשך הלחימה – לא כשלא מצליחים להחזיר את החטופים. אז בשביל מה ממשיכים?".

עינב, בתו של טל, הוסיפה בקצרה: "אני רק רוצה שיחזירו את אבא הביתה". ניר, בנו, הוסיף: "קשה לראות את התמונה של אבא בכל מקום".

עומר בירן, לוחם מילואים ואחיו של סרן רעי בירן ז"ל שנפל בלחימה בעזה, אמר: "מאז שרעי נהרג, הלב שלי לא מפסיק לדמם. אבל גם הלב שלו לא הפסיק לפעום – עבור אחרים", סיפר. "לאח שלי, שהיה רק בן 21, היה ברור מה חשוב באמת. הוא אמר: 'כל עוד הם שם – המשימה לא תמה. לא נוטשים את שדה הקרב. לא שוכחים. לא משאירים אף אחד מאחור'. הוא לא אמר את זה כסיסמה – הוא חי את זה".

עומר בירן הדגיש את חובת המדינה, אך הדגיש עוד יותר את ערך הרעות: "אני עומד כאן, בשם רעי, בשם כל לוחם שלא שוכח את החבר שלא חזר – וקורא בקול ברור: החזירו את החטופים. זו לא רק חובת מדינה – זו חובת הרעות שבאחדות של מדינת ישראל".

בדוברות מטה המשפחות להחזרת החטופים סיכמו את העצרת באמירה חד-משמעית: "אם החטופים לא ישובו – זו תהיה תבוסה מוחלטת. לא רק תבוסה של מדינה במלחמה, אלא של חברה שלמה. אנו עומדים כאן הערב כדי להציע תקווה: לדרוש הסכם מלא – שהוא הפתרון לכישלון ההסכמים החלקיים".