בג"ץ ידון שוב בהרכב מורחב באופן מינויו של נציב שירות המדינה

בית המשפט העליון ידון שוב, בהרכב מורחב בן חמישה שופטים, באופן בו ימונה נציב שירות המדינה. השופט דוד מינץ נענה (13.7.25) לבקשתם של הממשלה והעומד בראשה, בנימין נתניהו, בהחלטה קצרצרה ובלתי מנומקת. ההרכב ייקבע בידי נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית. מינץ אינו אומר מדוע ההחלטה אינה מנומקת ואינו שיתן את הנימוקים במועד מאוחר יותר. הרכב מורחב הוא הליך הליך נדיר, השמור למקרים של הלכה חדשה ומוקשית.

פסק הדין ניתן בחודש מאי בידי עמית, המשנה לנשיא נעם סולברג והשופטת דפנה ברק-ארז, ברוב דעותיהם של עמית וברק-ארז מול סולברג. הרכב מורחב הוא ההרכב המקורי בתוספת שופטים על-פי הסיניוריטי (למעט מניעויות). השופטים הבאים בוותק בבית המשפט העליון הם מינץ ויוסף אלרון, הנחשבים לשמרנים ועשויים להצטרף לסולברג.

אולם, אלרון פורש ב-20 בספטמבר הקרוב - אם כי יוכל לחתום על פסקי דין עד 20 בדצמבר. אם הוא לא ייכלל בהרכב, אמורה לבוא במקומו יעל וילנר, שאינה מזוהה כשמרנית או ליברלית; היא עמדה בראש ההרכב שהורה לשר יריב לוין למנות נשיא לבית המשפט העליון. מינץ הורה לקבוע את הדיון החוזר עד סוף שנת תשפ"ה - צמוד למועד פרישתו של אלרון.

בדעת הרוב של פסק הדין המקורי נקבע, כי מינוי נציב שירות המדינה מותנה בקביעת מנגנון מינוי קבוע שכולל הליך תחרותי. עמי וברק-ארז קבעו, כי ההליך שבחרה הממשלה למינוי הנציב הבא אינו כולל ערובות מספקות לשמירה על אופיו העצמאי, הממלכתי והא-פוליטי של התפקיד, או לבחירת המועמד המתאים ביותר מבחינה מקצועית. אין עוד מקום לפרקטיקה, ולפיה הדרג הפוליטי קובע ומשנה כראות עיניו את מנגנון המינוי על-פי שיקולים שאינם גלויים לציבור.

נתניהו והממשלה טענו בבקשתם לדיון נוסף: "פסק הדין יצר, יש מאין, מצב משפטי חסר תקדים אשר סותר את החוק; סותר הלכה קודמת שנפסקה פה אחד; סותר את האופן שבו יושם החוק מקדמת דנא; סותר את הכללים המקובלים ביישום המשפט המינהלי; וסותר את הרציונלים הדמוקרטיים הבסיסים ביותר - וכל זאת תוך הנמקה הנעדרת מקורות נורמטיביים פורמליים, אך רוויה בשיקולים פוליטיים, חברתיים וסובייקטיביים.

"פסק הדין תולש, כאבר מן החי, מידי ממשלת ישראל את הסמכות החוקית שבאמצעותה היא משפיעה על זהות העומד בראש השירות הציבורי המטיל על אזרחי ישראל את מוראו לצד שירותו אותם. פסק הדין יוצר שירות ציבורי שבו האזרחים, בעלי הזכויות הדמוקרטיות, הם אך ורק מושאים להפעלת הכוח של הרשות המבצעת מבלי שיש להם יכולת השפעה אפקטיבית על עיצובה. לא ניתן להותיר מצב זה על-כנו.

"לפיכך דיון נוסף נחוץ לא רק לשם עשיית צדק עם המבקשים כבעלי דין, ודי בכך, כי אם גם לשם שיקום הדמוקרטיה הישראלית אשר במצב בתר פסק הדין הינה חלולה, חסרה ולקויה; לשם שיקום שלטון החוק; לשם שיקום האמון הציבורי; ולשם השבת המשפט הציבורי בישראל חזרה לגבולות המשפט".