זיכרון כואב: ספסל הפרחים לזכר הילדה רוז פיזם נחנך בנתניה

בנתניה נחנך (11.7.25) "ספסל הפרחים של רוז" - פינת זיכרון קטנה אך טעונה, שהוצבה בפינת הרחובות דנקנר וברוך רם, מתחת לבניין שבו התגוררה הילדה רוז פיזם ז"ל. מדובר ביוזמה משותפת של ראש העירייה, מרים פיירברג-איכר, וסגניתה וממלאת מקומה, טלי מולנר, שנרתמו להנציח את רוז בדרך שמחברת בין זיכרון אישי למצפן מוסרי חברתי.

הספסל הייחודי עוצב והותקן בהתנדבות על-ידי האמניות מזל קוטי ואנה שקלר, ובולט בצבעוניותו: עיטורי פרחים, דמויות ילדותיות ומסר של תקווה לצד כאב. לא מדובר בעוד ספסל רחוב, אלא ביצירת אמנות קהילתית המייצרת מקום להתבוננות שקטה, למחשבה - ולזיכרון.

"ספסל הפרחים של רוז הוא תזכורת לילדה הקטנה ולמחויבות שלנו כחברה לשמור על חסרי הישע ולהבטיח שלעולם לא עוד", אמרה מולנר. "זכרה לא יימחק לעד והוא ימשיך לפעום בלבבות כולנו".

זעזוע לאומי שהפך לסמל

צילום: רוז פיזם ז"ל

מותה של רוז טלטל את מדינת ישראל. הסיפור הקשה, שנחשף בקיץ 2008, היה אחד ממקרי ההתעללות הקשים והמקוממים בתולדות המדינה. רוז, בת ארבע וחצי בלבד, נרצחה על-ידי סבהּ, רוני רון, ובשיתוף עם אמהּ, מארי פיזם – שניהם הורשעו ברצח ונידונו למאסרי עולם.

המקרה אירע ב-12 במאי 2008, אך רק ב-26 באוגוסט נחשפה הפרשה, לאחר שפנייה מיוסרת מצד סבתה של רוז לגורמי הרווחה הציפה את האסון אל פני השטח. כוחות החקירה, שהחלו בפעולה מורכבת, איתרו ב־11 בספטמבר את גופתה של הילדה בתוך מזוודה אדומה שהושלכה לנחל הירקון – תמונה שנחרתה בזיכרון הציבורי.

מאז, שמה של רוז פיזם הפך לסמל של חוסר האונים של ילדים במצבי סיכון, ולקריאה נוקבת למערכות ההגנה – רווחה, חינוך ומשפט – לפעול בעוצמה רבה יותר.

מקום של זיכרון ומסר לעתיד

צילום: [צילום: AP]

הצבת ספסל הפרחים של רוז מהווה ניסיון עדין אך נחרץ להיאחז בזיכרון ולתת לו צורה פיזית. לצד האובדן, הספסל מבקש להנכיח אחריות מוסרית. הוא לא רק אנדרטה לילדה, אלא גם מראה לחברה: מה לא ראינו בזמן, מה לא שמענו, מה לא עשינו – ואיך עלינו להשתנות.

מיזמים קהילתיים מסוג זה – המשלבים רשויות, אמנים ופעולה אזרחית – תורמים לא רק להנצחה אלא גם לריפוי מקומי, ליצירת מרחבים של חמלה ולחיזוק הערבות ההדדית.