תביעה: סוס טרויאני הפחית ב-200 מיליון שקל את התמורה בעסקת הפטריארכיה

גארי ברנט רכש ב-2022 את קרקעות הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית בירושלים ב-200 מיליון שקל פחות מהסכום שהציעה חברת ערד השקעות מקבוצת ישרס של שלמה אייזנברג, וזאת בשל הדלפות פסולות מתוך המו"מ. כך טוענות חברות אמת השקעות ישורון וישורון רחביה, שהיו בעלות הקרקעות, בתביעה בסך 50 מיליון שקל שהגישו (8.7.25) לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

התובעות, שהרוח החיה מאחוריהן היה נועם בן-דוד, רכשו את הקרקעות מהפטריארכיה בשנת 2016. מדובר ב-500 דונם של הקרקעות היקרות ביותר בירושלים - בשכונות רחביה, ניות וטלביה. בין היתר בנויים עליהן מוזאון ישראל, חלק מבית הכנסת הגדול, בתי המלון ענבל, דן פנורמה ופרימה המלכים ו-1,000 דירות. מדובר גם בשטחים רבים שאינם מפותחים ושעליהם ניתן לבנות דירות יוקרה.

הפטריארכיה החכירה את הקרקעות לפני 70 שנה לקרן הקיימת, ולאורך השנים הן עמדו במרכז מחלוקות משפטיות סבוכות ואף חשדות לפלילים. הקבוצה בראשות ברנט רכשה אותן בתחילת 2023 ב-750 מיליון שקל, וכעת נטען כאמור שקבוצת ישרס הציעה 950 מיליון שקל. התובעות טוענות, כי מאיר גרינברג - הנתבע הרשון ומי שהיה בזמנו מבעלי קבוצת הכדורסל הפועל ירושלים - שותף ב-20% מן הרכישה. לדבריהן, גרינברג הלווה עשרות מיליוני דולרים לרכישת הקרקעות על ידן, קיבל מהן ריבית של עשרות מיליוני שקלים, ופעל להפחתת התמורה במכירה לברנט משום שהיה שותף בה.

עוד נתבעים: חברות מדפרופ ועיר יונה שבבעלות גרינברג; ליאו שפיצר ומיכאל שפיצר, שהיו שותפיו של אייזנברג בחברת ערד; רפאל רכניצר, חתנו של ליאו שפיצר, שהיה דירקטור בחברת ערד; וחברת קרקעות ירושלים שבאמצעותה רכש ברנט את הקרקעות. התובעות החזיקו בקרקעות באמצעות השותפויות המוגבלות ניות קוממיות וניות השקעות.

הטענה: בני משפחת שפיצר "ערקו"

צילום: ברנט. שמו נחשף בטעות [צילום: יח"צ]

התובעות טוענות, כי גרינברג פעל כסוס טרויאני על-מנת למנוע את המכירה בסכום המירבי, בטענה שהוא פועל למען האינטרס הציבורי ורווחתם של חוכרי הדירות. הוא גם טען, שהרוכש מטעמו [ברנט] יפעל לרווחת הדיירים, "דבר המתברר כרחוק מהמציאות כמטחווי קשת". הוא סיכל את ההתמחרות לאחר שקבוצת ישרס הציעה 950 מיליון שקל, בטענה שאמורה להיות מוגשת הצעה גבוהה יותר, וכך הוביל למכירה ב-20% פחות לקבוצה בה הוא שותף.

ההתמחרות - אשר נבעה ממחלוקת בין הבעלים הקודמים - נקבעה לתחילת נובמבר 2022, וערד אף הפקידה בידי עו"ד פיני רובין שיקים בנקאיים ב-100 מיליון שקל להבטחת הצעתה. התובעות אומרות, כי העבירו לישרס וערד מידע רב על נכסיהן, ודירקטוריון ערד - בו, כאמור, היה חבר רכניצר - אישר את הגשת ההצעה. ערב ההתמחרות ביקש גרינברג לדחות אותה, בטענה שבידיו הצעה של משקיע אמריקני שאת שמו לא חשף, ורק בטעות התברר שמדובר בברנט.

השופט בדימוס עדי זרנקין, שהיה הבורר בסכסוך בין הבעלים, הסכים לדחות את ההתמחרות בשבועיים. התובעות אומרות, כי דחייה זו הובילה לפרישתה של ישרס מההתמודות בנימוק של עליית הריבית בארה"ב; בפועל, הן טוענות, הסיבה הייתה שבני משפחת שפיצר "ערקו" והצטרפו להצעתו של ברנט, ולאחר מספר חודשים מכרו לאייזנברג (שלא גילה את הסיבה האמיתית) את מניותיהם בערד.

ההתמחרות נקבעה לאמצע נובמבר במחיר התחלתי של 950 מיליון שקל, אך לא הוגשו הצעות והיא בוטלה. גרינברג ביקש לקיים התמחרות מחודשת במחיר התחלתי של 700 מיליון שקל, ולבסוף היא התקיימה בינואר 2023 במחיר התחלתי של 750 מיליון שקל. ההצעה היחידה בה הייתה של קרקעות ירושלים (כאמור, בשליטת ברנט ולטענת התובעות בשותפות עם גרינברג) והיא התקבלה. לטענת התובעות, בקיזוז חובותיהן הן אמורות היו לקבל 103 מיליון שקל יותר אם הצעת ישרס הייתה מתממשת, אך לצורכי אגרה התביעה היא בסך 50 מיליון שקל. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד רון דרור ואופיר מנצ'ל, וטרם הוגשו כתבי הגנה.