כשליש מהערבים חשים ניכור למדינה, 30% חשים שאין מי שמייצג אותם בכנסת

סקר דעת קהל רחב היקף שערכה (24.6.25) קרן קונרד אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי, במרכז משה דיין, באוניברסיטת תל אביב בשיתוף עם מכון סטאט-נט מציג תמונת מצב עגומה למדי באשר להלכי הרוח בציבור הערבי בארץ.

לפי ממצאי הסקר, שלושה מכל ארבעה נשאלים דיווחו כי תחושת הביטחון האישי שלהם כיום חלשה או חלשה מאוד. הסיבות העיקריות לכך הן הפשיעה הגואה ביישובים הערביים (41.9%) והמלחמה המתמשכת (37.6%) - בין אם מול חמאס ובין אם מול אירן. לעומת זאת, רק 12% דיווחו על תחושת ביטחון חזקה מאוד.

תחושת שייכות למדינה: 35% דיווחו על היחלשות

שליש מהנשאלים העידו כי תחושת השייכות שלהם למדינה נחלשה בשנה וחצי האחרונות, בעיקר בעקבות תקריות שבהן נפגעו אזרחים ערבים מירי טילים אירניים או כתוצאה מטענות להזנחה מצד המדינה. רק 9% דיווחו על התחזקות התחושה הזו, ו-53.2% אמרו כי לא חלה כל השפעה. בקרב הדרוזים, לעומת זאת, נרשם שיעור גבוה של התחזקות בתחושת השייכות (55.2%) - פי תשעה לעומת המוסלמים (6%).

היחסים עם היהודים הידרדרו - וגברה הספקנות כלפי שת"פ פוליטי

75.2% מהמשיבים סבורים שהיחסים בין ערבים ליהודים הורעו בעקבות מלחמת חרבות ברזל והמתקפה האירנית. 66% הביעו תמיכה עקרונית בשותפות פוליטית עם יהודים, אך רק 40.2% מאמינים כי יש לכך תמיכה כלשהי בציבור היהודי. לאחר פרוץ המלחמה עם אירן, שיעור הסבורים שאין כלל תמיכה מצד הציבור היהודי קפץ מ־25.9% ל־39.6%.

התקרית בטמרה - בה נהרגו ארבע נשים ערביות מפגיעת טיל אירני - עוררה תגובות שמחה ברשתות החברתיות מצד מקצת מהציבור היהודי, והובילה לרמת ניכור נוספת. הסקר מציין כי ממצאים אלו תרמו לפסימיות הציבור הערבי ביחס לשותפות במדינה.

שותפות פוליטית? רק אם תביא הישגים מעשיים

כאשר נשאלו באילו תחומים עשויה שותפות יהודית-ערבית להצליח, הצביעו רוב הנשאלים על תחומים מעשיים: טיפול בפשיעה (26.8%), תיקון "חוקים מפלים" כהגדרתם (22.2%), ושיפור המצב החברתי-כלכלי (14.1%). תחומים מדיניים כמו קידום פתרון עם הפלשתינים או הכרה בכפרים לא מוכרים זכו לאזכורים מעטים.

הזהות הערבית מתחזקת - על חשבון האזרחות הישראלית

בקרב הציבור הערבי קיימים ארבעה רכיבי זהות מרכזיים: הזהות הערבית (36.2%), האזרחות הישראלית (30.3%), ההשתייכות לדת האיסלאם (21.4%) והזהות הלאומית הפלשתינית (9.7%). לעומת סקרי עבר, נרשמה התחזקות של הזהות הערבית - במיוחד לאחר המלחמה עם אירן - לצד היחלשות הדרגתית של מרכיב האזרחות הישראלית. לפני המלחמה, הייתה הזהות הישראלית כמעט שוות משקל לזו הערבית. לאחריה - הפער נטה בבירור לטובת הזהות האתנית.

שליש מהנשאלים: אין כיום איש ציבור שמייצג אותנו

צילום: [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]

30.4% מהנשאלים סבורים כי אין כיום פוליטיקאי או איש ציבור שמייצג את הציבור הערבי. מבין הפוליטיקאים הקיימים, ח"כ אחמד טיבי (תע"ל) מוביל עם 15.5%, אחריו מנסור עבאס (רע"ם) עם 14.2%, וסאמי אבו שחאדה (בל"ד) עם 13.8%. ח"כ איימן עודה (חד"ש) זוכה לתמיכה פחותה - 8.1%.

הצבעה לכנסת: 57% צפויים להצביע, רובם למפלגות ערביות

57% מהנשאלים אמרו כי אם הבחירות היו נערכות היום - היו מצביעים. על-פי התחזית, רק תע"ל ורע"ם צפויות לעבור את אחוז החסימה (עם 4.8 ו-4.3 מנדטים בהתאמה), בעוד שבל"ד צפויה להישאר בחוץ. מפלגת "הדמוקרטים" (בראשות יאיר גולן) צפויה לזכות במושב אחד בלבד מהציבור הערבי.

תמיכה בשותפות - אבל לא במחיר התרפסות

בעוד רוב הציבור הערבי תומך בהצטרפות מפלגות ערביות לקואליציה (73.2%), ההתנסות עם רע"ם בממשלת בנט־לפיד נתפסת כמעורבת: 46.6% סבורים שזה היה ניסיון לא מוצלח. טענות עיקריות כללו: הישגים דלים, נטישת הנושאים הלאומיים ו"התרפסות בפני מפלגות השלטון היהודיות".

המסקנה המרכזית: יותר ביקורתיות, פחות תקווה

למרות שתמיכת הציבור הערבי בשותפות פוליטית לא נשחקה - רמת האמון הנמוכה, התחזקות זהויות לא-ישראליות והעדר תחושת ביטחון - מלמדים על הסתגרות וביקורתיות גוברת. הציבור הערבי בישראל, כך עולה, אינו מאמין עוד שהמדינה רואה בו שותף שווה. עם זאת, רבים עדיין מבקשים השפעה - דרך הכנסת או מעורבות אזרחית - ומצפים לשיפור מוחשי בתחומי החיים הבסיסיים.