מחלוקת בבית המשפט העליון על הרחבת העילה לסילוק על הסף של תביעות

מחלוקת בין שופטי בית המשפט העליון חאלד כבוב ואלכס שטיין בנוגע לאפשרות להרחיב את העילה של "סיכויי התביעה" בהחלטה לסלק על הסף תביעות. כבוב סבור שיש לבחון האם לתביעה יש סיכוי אפשרי, בעוד שטיין סבור שיש להיוותר במבחן הצר יותר של סיכוי כלשהו. השופט יוסף אלרון נוטה לעמדתו של שטיין, אך אומר שאין צורך בהכרעה בתיק שלפניהם.

המחלוקת צצה בפסק הדין (2.7.25), בו נדחתה על הסף תביעתה של חברת סופר אנ.ג'י - לחלוקת גז טבעי - נגד המדינה. כבוב כתב את חוות הדעת העיקרית וקבע שיש להשתמש בכלי נדיר זה בעיקר משום שלתביעה אין סיכוי אפשרי להתקבל, בעוד שטיין אמר שהתביעה חסרת יסוד הן מבחינת דיני המכרזים והן מבחינת דיני הנזיקין.

כבוב מזכיר, כי תקנות סדר הדין האזרחי מאפשרות לסלק תביעה על הסף (או מחיקה המאפשרת להגיש אותו מחדש לאחר תיקון הליקויים, או דחייה המונעת את הגשתה מחדש) אם היא אינה מגלה עילת תביעה - מבחן סיכויי התביעה. הפרשנות הנוכחית היא, שעל התובע להראות שמבחינה משפטית יש לו סיכוי כלשהו, ולו אפסי, כדי להימנע מסילוק על הסף.

לדעת כבוב, "מבחן סיכויי התביעה במתכונתו הנוכחית לא נותן מענה הולם לשינוי בנוף ההתדיינות האזרחית בישראל. מאז אומץ לראשונה מבחן זה, חל שינוי ניכר במורכבות התביעות המוגשות לבתי המשפט, כמו גם בנפחן. יתרה מזאת, מבחן זה לא נותן לטעמי מענה הולם לעקרונות היסוד שנקבעו בתקנות החדשות ולאיזון הנדרש לפיהן. על כן, אני סבור שיש מקום להרחיב במעט את מבחן סיכויי התביעה, במובן זה שבית המשפט יבחן האם יש סיכוי אפשרי, לכך שהתביעה תתקבל".

כבוב ממשיך: "איני סבור שניתן לקבוע מספר ברור וידוע, אשר רק מעבר לו ניתן יהיה להמשיך ולברר את התביעה לגופה. לצד זאת, סבורני כי תביעה תוגדר כבעלת סיכוי 'אפשרי' כאשר בית המשפט
השתכנע שהתביעה עשויה ברמת הסתברות, שאינה אפסית או קרובה לכך, להצליח. מבחן זה לא מטיל על התובע נטל להוכיח בשלב המקדמי, כי סיכוייו עדיפים בהכרח על פני סיכויי הנתבע, אלא שעליו לחצות רף מינימלי – אך לא אפסי, של הסתברות, שמתחת לו אין מקום להמשיך בבירור התובענה".

כבוב מסביר, כי מבחן זה ימנע פשרות שלא היו מושגות בהעדר תביעה, ימנע הגשת תביעות חסרות סיכוי, יחסוך זמן ועלויות - ובמקביל מדובר במחיקה ולא בדחייה, כך שניתן יהיה לתקן את התביעה ולהגישה שוב. "גם אם במקרים יוצאי דופן השינוי המוצע יביא למחיקת תביעה מוצדקת על הסף, אני סבור כי זהו מחיר שיש לשלם כדי להימנע מבירור תביעות שעלולות להוביל לתוצאות בלתי-צודקות, אשר חוטאות לתכליות ההליך השיפוטי. אגב כך, תמנע גם הצפת יתר של בית המשפט, על כל המשמעויות הכרוכות בכך", הוא טוען.

צילום: שטיין. תביעה "בלי כחל וסרק" [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]

שטיין אומר כי הסילוק על הסף נועד לאזן "בין תמריציו האגואיסטיים של מתדיין פרטי, אשר בא בשערי בית המשפט, לבין האינטרס הציבורי באשר לניהול ההתדיינות ותוצאתה". מי שאין לו עילת תביעה אמיתית - עלול להגיש אותה בכל זאת, כדי ללחוץ על הצד השני להתפשר, ואזי הוא "ייטה, לרוב, לכלול בכתב התביעה תיאורי עובדות מגמתיים, מעורפלים וכוללניים, לצד משפטים שעיקרם מסקנה משפטית אשר מייחסת לנתבע מעשי הפרה וחבויות למכביר".

שטיין מוסיף: "כללי הפרוצדורה אשר נועדו לתקן את תמריציו
האגואיסטיים של מתדיין פרטי ולהתאימם, ככל שניתן, לאינטרס הציבורי, צריכים לפעול גם בתחילת ההתדיינות, ולא רק בסופה. מכאן הצורך בבדיקת תקינותו של כתב התביעה בהיבטים של מתן מידע לנתבע, בירור יעיל של התובענה, וחסימת תביעות חסרות היתכנות – אמצעי שנועד להבטיח שימוש מושכל בזמן השיפוטי וביתר משאביה
המוגבלים של מערכת המשפט".

עם זאת, ממשיך שטיין, יש לעמוד שימוש זהיר בכלי זה. "העלאת רף הדרישות מכתבי תביעה והגבהת חסמי הכניסה לבתי המשפט עלולות לפגוע בזכות הגישה לערכאות על-ידי הגשת תביעה לגיטימית – זכות הנחשבת ל'אבן הפינה של שלטון החוק'". לדעת שטיין, הרף צריך להיות "פגם בכתב התביעה אשר משתווה בעוצמתו לזה של 'חוסר עילה'".

שטיין מסביר מדוע אינו מסכים עם כבוב: "קיומו או העדרו של 'סיכוי אפשרי' להצלחת התביעה תלוי באומדן הסיכויים על-ידי בית המשפט, אשר לא תמיד ייגזר מהאמור בכתב התביעה גופו. יתרה מכך: אמת מידה כללית של 'סיכוי אפשרי' תפקיד בידי הערכאה הדיונית שיקול דעת שהפעלתו תתבסס, בין היתר, על התרשמות. לדידי, זהו שיקול דעת רחב מדי ובלתי מתוחם, שערכאת הערעור תתקשה לבקרו.

"...תביעה חסרת היתכנות היא תביעה נטולת סיפור אשר בנוי
מעובדות מקרה עליהן ניתן לבסס מסקנה משפטית לטובת התובע. כל אימת שעובדות כאלה נטענו ברמת הפירוט אשר מאפשרת להבין מה בדיוק קרה בין התובע לנתבע, וכל אימת שהמסקנות אשר עולות מעובדות אלה, בהקשרן, מצמיחות זכויות שבדין – מדובר בתביעה שעוברת את מבחן ההיתכנות, ובית המשפט יהא חייב לדון בה לגופה. תביעה כזאת לא ראוי – וממילא לא ניתן – למחוק על הסף".

שטיין מסכם: "סבורני אפוא כי נעשה נכון אם נכלול את הדרישה של 'בלי כחל וסרק' בין אמות המידה לתקינותו של כתב תביעה שהפרתה תביא למחיקתו של כתב התביעה (כפוף לאפשרות תיקונו). כתב תביעה שמבסס את עילותיו על 'כחל וסרק' – דהיינו: על טענות מגמתיות, כוללניות ומעורפלות בהיבט העובדתי – הוא כתב תביעה שנפגם בפגם פנימי המשתווה בעוצמתו לזה של 'חוסר עילה'; ולפיכך, דינו להימחק".

צילום: אלרון. חשש מחזרה לנקודת ההתחלה [צילום: חיים גולדברג, פלאש 90]

אלרון אומר שהוא שותף לעמדתו של שטיין בנוגע לקושי ליישם את הצעתו של כבוב. לדבריו, "איני משוכנע כי דווקא הרחבת המבחן לשימוש בסמכות בית המשפט למחיקת כתב תביעה היא הכלי הנכון להגשמת יעד רצוי זה", בדמות "קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות... למעשה, מחיקת התביעה אינה
מקדמת הכרעה במחלוקת שבין הניצים; אלא עלולה דווקא להשיבה לנקודת ההתחלה.

"מטעם זה, ניתן לתהות עד כמה הרחבת השימוש בכלי של מחיקת תביעה על הסף, מקדמת את האינטרס הציבורי וחוסכת במשאבי זמן ועלויות. בה בעת, קביעת סטנדרט עמום למדי, שלפיו יש לבחון אם לתביעה סיכוי אפשרי להצליח, לא צפוי בהכרח לפשט את בירור ההליך האזרחי וטמון בה פוטנציאל בלתי מבוטל לסרבול ההליך ולעיכובו". לתובע יש שיקולים רבים, ולאו-דווקא שיקולי עלות/תועלת, ולפיכך "בעוד שבחינה עקרונית של תמריצי הצדדים אינה נטולת חשיבות יש להסיק
בזהירות מסקנות על בסיסה".