הנחת היסוד שאנחנו שומעים שוב ושוב - שתחרות חופשית יוצרת חדשנות, יעילות וכלכלה בריאה - מקבלת כעת טלטלה. חוקרים שפרסמו לאחרונה מאמר בפלטפורמת המחקרים הפתוחה arXiv טוענים שתחרות בלתי פוסקת בין עסקים ושחקנים בשוק עלולה לגרום דווקא לתוצאה ההפוכה: יותר חוסר יציבות, יותר ריכוזיות, ופחות שוויון.
במילים פשוטות: כשהשוק עמוס מדי בתחרות, השחקנים הקטנים נעלמים, החזקים מתחזקים, והמערכת כולה נעשית שברירית יותר.
תחרות שאוכלת את עצמה
לפי המודל שהוצג במאמר, תחרות תמידית אינה יוצרת איזון - אלא מעודדת "בריחה קדימה" של שחקנים חזקים. התוצאה:
*
פירוק שווקים ושיתופי פעולה
- עסקים חדלים לשתף פעולה, גם כשהדבר היה מועיל לכולם.*
ריכוזיות סמויה
- דווקא מתוך תחרות "חופשית", נוצרות תלותיות בשחקנים מעטים, שמתחזקים עוד ועוד.*
אי־שוויון גדל
- השחקנים הקטנים לא מצליחים לעמוד בקצב - ונמחקים.המשק, שמנסה לרוץ מהר יותר, מגלה שאין לו בסיס רחב להישען עליו.
לחשוב כמו אקולוגים
המודל החדש שואב השראה דווקא מהטבע: כמו שבמערכות אקולוגיות יש חשיבות לאיזון בין מינים – כך גם בכלכלה. לא כל שחקן צריך לגדול עד אינסוף, ולא כל תחרות חייבת להסתיים במנצח אחד. לעיתים, דווקא יציבות, גיוון ויחסי גומלין בריאים בין שחקנים שונים – הם שמחזקים את המערכת.
כפי שיַער אקולוגי לא ישרוד אם רק מין אחד ישתלט – כך גם שוק כלכלי.
ומה אפשר לעשות?
לפי החוקרים, הפתרון אינו ביטול התחרות, אלא עיצוב שלה:
*
תכנון תחרות מבוקרת
– לבדוק אילו מבני שוק תורמים לשוויון וליציבות, ולא להסתפק רק במספר שחקנים גבוה.*
אסדרה חכמה
– לא חונקת, אבל כן כזו שמייצרת שיווי משקל בין החזקים לחלשים.*
בקרה מערכתית
– ניטור קבוע של מוקדי ריכוזיות או חולשה.*
שילוב בין שוק חופשי לבין תכנון ציבורי
– מודלים משולבים שמאפשרים גם תחרות וגם אחריות חברתית.המודל החדש לא בא לטרוף את הקלפים – אבל בהחלט מציע לסדר אותם אחרת. תחרות, כך מסתבר, היא לא תמיד הפתרון. לפעמים, היא עצמה הבעיה. בעולם כלכלי שבו אי־שוויון גובר ושווקים מתפרקים במהירות, הגיע הזמן לחשוב אחרת – ולהבין ששוק פתוח לא בהכרח שווה שוק בריא.
מי שרוצה להבטיח עתיד כלכלי יציב, שוויוני וחדשני – צריך להכיר גם את הפגיעות של התחרות. זהו שיעור חשוב – לעוסקים במדיניות, לכלכלנים, למשפטנים – ולכולנו.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה