איימן עודה בלב הסערה: "ההיסטוריה תזכה אותי"

זה לא היה עוד דיון שגרתי בוועדת הכנסת. האוויר היה טעון בחשמל, והדהוד הקרבות בעזה ובאירן ריחף בחלל האוויר. על המדוכה הונחה (24.6.25) בקשה: המלצה להדיח חבר כנסת מכהן, איימן עודה, שכבר הודיע שלא יתמודד בבחירות לכנסת הבאה.

"דווקא עכשיו", הכריז יו"ר הוועדה, ח"כ אופיר כץ, כשהוא קובע את הטון לדרמה שעמדה להתחולל. "בזמן שהחיילים נלחמים בשבע חזיתות, צריך לנקות את החזית השמינית, ואיימן עודה הוא החזית השמינית שלנו".

האמירה הזו, חדה וצורבת, הייתה רק יריית הפתיחה. הסיבה הרשמית לדיון הוועדה הייתה ציוץ אחד, מ-19 בינואר 2025: "שמח על שחרור החטופים והאסירים... חייבים לשחרר את שני העמים מעול הכיבוש". אך הוויכוח המשמעותי ביותר בדיון לא היה על תוכן הציוץ, אלא על השאלה האם הוועדה רשאית בכלל לדון בהתבטאויות אחרות.

הקרב על הפרוצדורה וטענות להסתה

היועצת המשפטית לכנסת, עו"ד שגית אפיק, הבהירה את המצב הפרוצדורלי המורכב. לדבריה, מכיוון שהדיון הוא "מעין שיפוטי" והשלכותיו מרחיקות לכת, הוא כבול לבקשה המקורית שעליה חתמו 70 חברי כנסת, וזו עסקה אך ורק בציוץ הספציפי. "מרגע שהבקשה שהוגשה היא על בסיס ציוץ אחד, זו הבקשה שבפניכם", פסקה, והוסיפה כי ניסיון של ח"כ בוארון להוסיף התבטאויות נוספות לא צלח את המשוכה הפרוצדורלית. "כל ספק שמתעורר לגבי דיות הראיות... פועל לטובתו של חבר הכנסת", הדגישה.

ההבהרה הזו הציתה את חברי הקואליציה. ח"כ שמחה רוטמן טען כי "לא יכול להיות שהכנסת תיטול על עצמה מגבלות שבית משפט לא מוגבל בהם". "אם הייתה זו אמירה בודדת - דיינו. אבל 'עזה ניצחה ועזה תנצח' היא תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל בשעת מלחמה. זהו סף ברור לעבירה על חוק יסוד הכנסת. אני אומר - לו היו הרשויות עושות את תפקידן, היה מוגש כבר כתב אישום. אבל הפרקליטות לא עשתה דבר. אנחנו נעשה את העבודה".

רוטמן הוסיף: "זה לא רק עודה. בית המשפט העליון מעל בתפקידו שוב ושוב כשהותיר את תומכי הטרור בכנסת - גם כשנמסרו לו ראיות חד-משמעיות מהיועץ המשפטי לממשלה. זה מוסד שפשט את הרגל. היועמ"ש רומס את חוקי היסוד ומפקיר את הכנסת".

בהמשך דבריו, קרא רוטמן לחשבון נפש ציבורי נוקב: "איימן עודה לא היה צריך להיות כאן. הציוץ הזה הוא לא עניין סמנטי - זו תמיכה באויב. הוועדה הזאת נדרשת להציב גבול - לא רק מוסרי, אלא חוקתי. ואם בג"ץ שוב יפסול - נדע גם מה לעשות שם".

ח"כ טלי גוטליב קבעה כי "הטיעון הפרוצדורלי פה הוא המהות, כי הם הפכו את הפרוצדורה למיטת סדום".

מנגד, ח"כ עאידה תומא סלימאן טענה כי כל הדיון הפרוצדורלי הוא הצגה. "זה לא הליך מעין שיפוטי. ההחלטה כבר נפלה", אמרה. היא ראתה באווירה בדיון הסתה פרועה. "כאשר אומרים שבמקום אחר היו מעמידים אותנו מול כיתת יורים, וכאשר אומרים 'חזית שמינית' - זו קריאה לטרור נגדנו. זאת הסתה לטרור, לא מה שאנחנו אומרים". היא הוסיפה כי "הניסיון להפחיד אותנו מלהגיד את מה שאנחנו מאמינים בו, לא יצלח. אתם לא תסלפו את מה שאנחנו מאמינים בו".

כתב האישום: "נציג האידיאולוגיה הפלשתינית"

לאחר הוויכוח הפרוצדורלי, פרשו יוזמי ההדחה את משנתם. ח"כ אריאל קלנר הגדיר את עודה כ"נציג האידיאולוגיה הפלשתינית בכנסת".

ח"כ אביחי בוארון, יוזם המהלך, פרש יריעה רחבה של התבטאויות קודמות, שלטענתו מהוות "מסה קריטית" המחייבת הדחה. בין הציטוטים שהציג היו אמירותיו של עודה על זכותם של הפלשתינים "להיאבק בכובש", קריאתו לשוטרים ערבים "לזרוק את הנשק", והשוואות שונות שערך. "ההשוואה המקוממת בין חטופינו... לבין מחבלי הנוח'בה, רוצחים ועורפי ראשים... מקימה עילה להדחת חבר הכנסת עודה מכנסת ישראל", סיכם.

הוויכוח האידיאולוגי: "הבעיה היא בנו"

האשמות הכבדות הציתו את האגף השני של הוועדה. ח"כ משה סעדה הפנה את האש פנימה, אל הממסד הישראלי. "הבעיה לא באיימן עודה, הבעיה היא בנו! בתפיסה שלנו של ההכלות", זעק. "לא יכול להיות שבצד אחד אתה קורא לו תומך טרור ובצד שני אתה לוחץ לו את היד. די לצביעות!".

מנגד, ח"כ ווליד טאהא הציג את הדיון כ"עליהום גזעני, פופוליסטי, פוליטי", שנועד לספק "סרטונים לפריימריז".

ח"כ אחמד טיבי הצטרף לקו הביקורת וטען לצביעות: "יש חברי כנסת שאמרו שצריך להטיל פצצת אטום על עזה. איש לא הדיח אותם... אתכם לא מדיחים כי אתם יהודים".

ח"כ סימון דוידסון: "בשבעה באוקטובר השתנה לי משהו גדול בחיים. אמי, ניצולת שואה, בכתה באותו יום וחזרה ואמרה לי שזה מה שעשו להורים שלה. אי-אפשר להאשים אותי בגזענות, כי אני מאמין שאנחנו צריכים לדאוג לתנאים של כל ילד ערבי. וכשאני שומע חבר כנסת שמשווה בין חטוף לבין אסיר אני מזדעזע. ח"כ עודה ביקש ממני למשוך את החתימה שלי, אמרתי לו שאם הוא יעלה למליאה ויחזור בו מדבריו, הייתי מושך את החתימה שלי והדיון הזה לא היה מתקיים, ולמה? כי אני החותם השבעים".

מנגד, ח"כ גלעד קריב (העבודה) תהה: "אני תוהה אם שמעתם את הדברים שנאמרו כלפי ח"כ עודה כאן במסדרונות. אחד מחברי הכנסת טען שהוא צריך להיות מול כיתת יורים. האם זו הרמה? האם זו השפה? אני מתנגד לציוץ, אך לא יעלה על הדעת שנסיט כך נגד נבחר ציבור".

עודה לא חוזר בו

בתוך הסערה, עודה עצמו לא נשאר חייב. "ההליך לא חוקי, לא מוסרי ולא דמוקרטי, זוהי רדיפה פוליטית", קבע בנאום נגדי נחרץ. הוא כפר בהליך כולו והטיח במאשימיו: "מעניין שמי שהוציא לפועל את שחרור החטופים הישראלים והאסירים הפלשתיניים הוא לגיטימי, אבל אני לא".

במהלך הדיון, הוא הצית מחדש את האש כשהכריז: "מדינת ישראל ביצעה פשעים נגד האנושות".

הוא סיים את דבריו בהצהרת התרסה: "לא חוזר בי מדבריי. אתם תחזרו בכם. ההיסטוריה תזכה אותי וההיסטוריה תשפוט אתכם".

הדיון הסתיים ללא החלטה. הוועדה תתכנס שוב להצבעה. אך גם ללא הכרעה רשמית, קווי המתאר של הקרב הובהרו: זהו לא רק קרב על מילותיו של חבר כנסת אחד, אלא התנגשות חזיתית על גבולות הפרוצדורה, על הפרדת הרשויות, ועל עצם הגדרת הנאמנות למדינה בתוך הפרלמנט הישראלי. החזית השמינית, כפי שהוגדרה בתחילת הדיון, נותרה פתוחה ומדממת.