פס"ד: שערי צדק הפלה לרעה רופאה כאשר אילץ אותה לפרוש

בית החולים שערי צדק הפלה לרעה את ד"ר רוזה רוכלמר בשל היותה אישה, כאשר חייב אותה לפרוש בגיל 67 - ובמקביל העסיק רופאים גברים מבוגרים בהרבה. כך קובעת (23.6.25) שופטת בית הדין הארצי לעבודה, לאה גליקסמן. רוכלמר תבעה 1.5 מיליון שקל בטענה להפליה מחמת גיל ומין; תביעתה נדחתה בבית הדין האיזורי לעבודה בירושלים, אך גליקסמן קיבלה את ערעורה בנוגע לאפליה מחמת מין.

רוכלמר הועסקה בשערי צדק כמומחית ברפואה פנימית והמטולוגיה (מערכת הדם) בשנים 2020-1992, עד שהגיעה לגיל 67. זהו אומנם גיל הפרישה הקבוע, אך הפסיקה מחייבת לשקול המשך העסקה ולעשות זאת בלא כל אפליה. גליקסמן קובעת, כי על בית החולים היה להוכיח שהוצאתה הכפויה לגמלאות לא הייתה נגועה בהפליה מחמת מין - והוא לא עמד בנטל זה; היו פגמים בהחלטה על הפרישה; ולא נעשה ניסיון להותיר אותה בעבודתה.

גליקסמן אומרת כי פסק דינו של בית הדין האיזורי (השופט דניאל גולדברג) לא עלה בקנה אחד עם החוק והפסיקה. כל שהיה על רוכלמר להוכיח הוא, שהתקיימו בה התנאים והכישורים שנקבעו לשם קבלה לעבודה, שכן בית החולים לא קבע כישורים או תנאים מיוחדים לאחר גיל הפרישה. היא ודאי עמדה בדרישה זו, לנוכח העובדה שכאמור הועסקה 28 שנים בתפקיד בו ביקשה להמשיך.

על-פי נתוני שערי צדק עצמו, 64% מהרופאים המומחים בו הם גברים ו-36% נשים - אך 93% ממנהלי המחלקות הם גברים ורק 7% נשים. בתפקיד מנהל יחידה, היחס הוא 76% לעומת 24%. זאת, בעוד נשים היוו 36% ממסיימי לימודי הרפואה במועד בו עשתה זאת רוכלמר. הנתונים מציירים לכאורה תמונה של הפליה או הטיה מגדרית, ודי בכך כדי להעביר את נטל ההוכחה לשערי צדק. במצב זה, מתן עדיפות בהמשך העסקה לאחר גיל הפרישה למי שמילאו תפקידי ניהול, מנציח את אותה אפליה/הטיה וגם מדובר בתנאי שאינו רלוונטי לעבודה כרופא מן השורה.

טענתה המרכזית של רוכלמר הייתה, שהיא הופלתה לרעה מול ד"ר יעקב אשכנזי, שהמשיך בעבודתו גם בגיל 78. עוד טענה לאפליה מול פרופ' יעקב רואו, שהיה מנהל המחלקה מעבר לגיל הפרישה. בעניין העסקתו של אשכנזי, מציינת גליקסמן, נשמעו גרסאות סותרות מפי מנהל בית החולים, פרופ' עופר מרין, והמתאמת הרפואית, נילי שפירא-דגני. גם סתירות אלו מעבירות את נטל ההוכחה לבית החולים, "והיה עליו להציג נימוקים או נתונים על השונות בין המערערת לבין ד"ר אשכנזי, שהצדיקו החלטה שונה בעניין המשך העסקתם לאחר גיל פרישה".

השיקולים אותם הציגו מרין ושפירא-דגני הם רלוונטיים, אך גליקסמן מגיעה למסקנה שלא הם שהנחו את מרין בהחלטתו להפסיק את העסקתה של רוכלמר. מרין העלה בחקירתו הנגדית גרסה חדשה, ולפיה החלטתו התקבלה על-פי חוות הדעת של רואו ויתר רופאי המחלקה; לפני כן טען בית החולים, כי לא היה לו צורך בשירותיה של רוכלמר. היא הציגה ראיות לשביעות רצונם של המטופלים - אחד מקני המידה שקבע בית החולים - והללו לא נסתרו. מרין גם טען שרוכלמר לא יכלה להשתלב בכיוונים החדשים של המחלקה - אך גם אשכנזי אינו עוסק בהם.

הנצחת מציאות של הפליה מגדרית

צילום: מרין. לא קיים הליך תקין [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]

שערי צדק טען, כי לאשכנזי הייתה עדיפות בשל עברו הניהולי, אך גליקסמן אומרת שלא היה זה שיקול רלוונטי, שכן לאחר פרישתו הוא היה רופא במחלקה. "בהינתן הפער הקיצוני בין גברים לבין נשים בתפקידי ניהול בבית החולים, מתן עדיפות לרופא שכיהן כמנהל (בין לפני גיל פרישה ובין לאחריו) בהמשך העסקה לאחר הגיעו לגיל פרישה מנציחה מציאות של הפליה מגדרית, ומביאה להפליה תוצאתית", היא מדגישה.

עוד היא מציינת, כי בשנת 2020 הועסקו בשערי צדק 73 רופאים לאחר גיל הפרישה, מהם רק 14 נשים. "אפשר שיש מקום דווקא ליתן עדיפות להעסקת רופאות לאחר הגיען לגיל פרישה, ובכך לתרום לתיקון הפערים המגדריים שנוצרו בעבר, ולאפשר לרופאות שהגיעו בסופו של דבר לדרגות בכירות לממש את הישגן בהארכת תקופת עבודתן, ככל שהן מבקשות לעשות כן", אומרת גליקסמן.

גליקסמן מוסיפה וקובעת, כי מרין לא קיים הליך תקין לפני שקיבל את החלטתו: הוא שוחח עם רואו, אשכנזי ורופאים אחרים במחלקה - אך לא הביא את הדברים לידיעתה של רוכלמר וממילא היא לא יכלה להגיב עליהם. היא החזירה את הדיון לבית הדין האיזורי, לקביעת הפיצוי שייפסק לטובת רוכלמר. שערי צדק חויב בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל.

הנשיאה בדימוס ורדה וירט-ליבנה, השופטת חני אופק-גנדלר ונציגי הציבור בל יוסף ויצחק רייף הסכימו עם גליקסמן. את רוכלמר ייצגו עוה"ד ריקי שפירא-רוזנברג וגלי עציון, את שערי צדק ייצג עו"ד גיל אגמון, ואת נציבות שוויון הזדמנויות בתעסוקה - עוה"ד סיון אזולאי ופירס פראש.