מהדקים את החגורה

אני קצת בהלם, אולי הרבה: נסעתי לשוק הסיטונאי של פרות וירקות בדאון טאון לוס אנג׳לס, וצריך תקציב מיוחד לקנות שם. בסכ"ה קניתי דובדבנים (שופרא דשופרא), ענבים, מנגו ופסיפלורה, וטוב שאחד הסיטונאים מקבל עכשיו כרטיס אשראי (ואפילו לא מחייב תוספת מעבר למחיר הנקוב), כי בכל שאר המקומות התשלום עדיין הוא במזומן בלבד, וכמה שטרות של מאה דולרים שהיו לי נעלמו כלא היו.

לא רק שם. בקוסטקו, שם הייתי יוצא בזול אם הייתי מסתפק בירקות ופרות (בערך 100 דולר) או פי שלושה לקניה רגילה, הרי שעכשיו ירית הפתיחה היא בין 400 דולר לבין 500 דולר. מסתבר שאנשים יכולים להרשות זאת לעצמם, שכן התורים בקופות עמוסים לעיפה כמו תמיד.

לאנשים יש כסף, ובכדי לחיות עכשיו צריך הרבה מאוד כסף. אומנם שכר המינימום בקליפורניה בדיוק הועלה, אך האם אנשים משתכרים כל כך הרבה במדינת החלומות הזו? ואולי כסף באמת מתגלגל כאן ברחובות (רק שאני לא מודע לכך, והייתי שמח ללמוד היכן).

גם חשבון החשמל שלנו קפץ (לעומת מה שאני זוכר), למרות שלא הוספנו מכשירים צורכי חשמל במיוחד, או כל דבר חדש. לרגע חשבתי שאולי מישהו התחבר אלינו למונה, אך מיד ביטלתי את הרעיון הזה. הכל יותר יקר, אז מדוע לא להעלות את המחירים? הצרכן ישלם. הצרכן יצטרך להסתדר!.

העיקר - מלברי פיצה עולה בערך 40 דולר, בעוד שבפיזנה (רשת) 25 דולר (אבל הפיצה קטנה בהרבה, לתאום את תאור ה"ארטיזנליות" שלה). אנחנו אוהבים גם את אלו וגם את אלו, ובפיזנה הקונים הקבועים נקראים VIP וזכאים לפיצה חינם אחת לחודש (עם כל קניה מעל דולר25). בקיצור - נראה שמסתדרים.

היכן שאני נדהם מדי שישי בשישי, הוא באוכל המוכן לשבת. המקומות כולם כשרים - שלושה בפיקו-רוברסטון (חיפה, לידר ולניס קסטיה) ואחד ליד בורלי סנטר. קצת מזה וקצת מזה, ובלי להניד עפעף, אני יוצא בלא פחות מ-200-150 דולר. אדגיש, אלו לא קניות גדולות, וודאי לא עבור כמויות מזון (לפי משקל). פשוט מחירים מופרזים, אבל האוכל כשר, ולקהילה היהודית (והישראלית!) כנראה שלא חסר כסף.

באילת מרקט, שם היה כרטיס קסמים (שבדרך פלא היה ניתן לכל הקונים הפרסים וגם לי) עם הנחה לכל קניה (סוג "הקונה המתמיד"), הם החליטו לבטל זאת. גם מחירים יותר גבוהים, וגם אין יותר הטבות.

ניחא, בבלוק הבא, איטליז שהוא גם מסעדה. אוכל טרי, טעים, וממש בית חרושת. גם שם הייתה העלאת מחירים, אך כיון שהקונים הם פרסים כולם, הם יודעים את הסייגים והגבולות, ועד כמה ניתן להעלות ומתי זה יתחיל להשפיע על הבחירות.

ובכל זאת, ניתן להסתדר. או שמצטמצמים, אולי קונים פחות, או מחליפים למוצרים זולים יותר, או שנמנעים בקלות ראש או השתגעות - כי פשוט אין ברירה. לא נראה לי שהכל יהפוך לקל יותר וזול יותר. נהפוך הוא, כבר עכשיו מתחילים להרגיש שחברות גדולות מתייחסות בקשיחות רבה ללקוחות (בין אם זה בנק או כרטיס אשראי). אם בעבר הלא רחוק היו מתייחסים בסלחנות, הרי שעכשיו מיד מאיימים, או אפילו נוקטים אמצעים כמו הקפאת הכרטיס.

שנות הקורונה בהן נאלצנו לשבת סגורים ומסוגרים ומישהו (הממשלה) שילם לנו חלפו עברו, וגם שנות ביידן בהן הוזרמו טריליונים לשוק אינן יותר. חזרנו למציאות הרגילה. לא יהיה פה נעים בקרוב, וזה ישפיע על כולנו. תוכניות תעלמנה, יהיו צמצומים נרחבים, וכולנו נסבול. כי ימי השגעון נגמרו ואינם; וטוב שכך. בקרוב - למי שעדיין לא עשה זאת - נצטרך כולנו להדק את החגורה.

אסיים בפסוק ממנו לקוחה שם מלחמת-כל-המלחמות (במדבר כ"ג:24): הֶן-עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא; לֹא יִשְׁכַּב עַד-יֹאכַל טֶרֶף, וְדַם-חֲלָלִים יִשְׁתֶּה.

קמנו והתנשאנו, אל לנו לשכב עד שנאכל טרף ודם חללים נשתה. לא משיחיות זו, כי אם הבנת המציאות בה אנו חיים. חייבים לנצח נצחון מוחץ את הצורר של הרפובליקה האיסלאמית שקם עלינו להשמידנו.