בג"ץ: הטיפול במפגעי פסולת - בידי הרשות המקומית ולא בידי המדינה

האחריות לטיפול במפגעי פסולת מוטלת על הרשות המקומית ולא על המדינה יחד עימה. כך קובע (19.6.25) שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, בהסכמת השופט יוסף אלרון. השופט יחיאל כשר סבור, בדעת מיעוט, שהאחריות מוטלת גם על המדינה.

הסוגיה התעוררה בנוגע למאגרי פסולת פיראטיים בשטחה של מועצת ג'דיידה-מכר, המהווים מפגע תברואתי משמעותי ולא טופלו במשך שנים. בעקבות עתירת "אזרחים למען הסביבה" טענה המועצה, כי האחריות מוטלת עליה ועל המשרד להגנת הסביבה ביחד ולחוד, בעוד המדינה טענה שהיא רק גורם מסייע (כפי שעשתה בפועל בנוגע למאגרים המדוברים).

שטיין אומר כי צו המועצות המקומיות ברור: "הרשות המקומית היא זאת שאחראית לסלק מפגעים בתחומה, כאשר מפגעי פסולת, דוגמת אתרי הפסולת בענייננו-שלנו, באים בגדרה של אחריות זו". גם חוק שמירת הניקיון קובע, כי "אחריותה של הרשות המקומית אינה מתמצה בטיפול נקודתי במפגעי פסולת בתחומה, כי אם עניין לנו באחריות כוללת להסדרה ולניהול שוטף של הטיפול בפסולת".

לכך נוספים עוד דברי חקיקה, כולל חוקי העזר של ג'דיידה-מכר עצמה, והלכה של בית המשפט העליון בהרכב מורחב משנת 2006: "סמכותה של מועצה אזורית לעשות למניעת קיומם ולסילוקם של מיפגעים, משמיעה אותנו - בראש ובראשונה - חובה המוטלת על המועצה לעשות למניעת קיומם ולסילוקם של מפגעים... חובה היא המוטלת עליה לעשות לסילוק המפגע... איש לא יוכל לחלוק ברצינות על חובתה של המועצה האזורית לעשות להסדר כל אותם אתרי מיפגעים - אתרי פסולת פיראטיים - שנתגלו בתחומיה: לסילוקם או להסדירם כיאות בכל דרך אחרת".

עיקרון בסיסי: עצמאות השלטון המקומי

צילום: שטיין. נימוקי התקציב אינם משכנעים [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]

שטיין דוחה את טענת המועצה, לפיה האחריות מוטלת גם על המדינה: "במחוזותינו חל העיקרון הבסיסי בדבר עצמאותו של השלטון המקומי. עיקרון זה קובע כי הרשות המקומית היא זאת שמנהלת את מכלול העניינים המוניציפליים בתחומה... עיקרון עצמאות השלטון המקומי הינו בגדר 'שטר ושוברו בצידו'.

"רשות מקומית אינה מורשית, כאשר מערכת הנסיבות אינה מקלה עימה, לפטור עצמה מחובותיה, להעבירן לשלטון המרכזי, ולרחוץ בניקיון כפיים (תרתי משמע - כאשר מדובר בפינוי האשפה שבתחום הרשות). אחריות המדינה אינה חולשת על ניהול עניינים מוניציפליים פרטניים, כדוגמת טיפול במפגעים בתחומי הרשות. עניינים כגון דא מסורים מטבע הדברים לניהולה ולטיפולה של הרשות המקומית ומצויים בגרעין הקשה של תפקידיה המסורתיים, שלשמם היא הוקמה".

אחריותה של המדינה היא בעיקר בפעולות אכיפה ופיקוח משלימות, אומר שטיין. ודאי שכך הדברים כאשר מדובר במפגעים מתמשך, כמו בענייננו: "סמכויותיה ומשאביה המוגבלים של המדינה אינם מאפשרים לה לשלוח את ידיה במלאכת היום-יום ברשויות המקומיות, ובוודאי שאין ביכולתה לעשות כן לאורך זמן. הדברים אמורים ביתר שאת לאור המציאות השוררת במחוזותינו בה, למרבה הצער, אתרי פסולת פיראטיים נערמו ברשויות מקומיות נוספות ברחבי הארץ".

שטיין דוחה את טענתה של המועצה, לפיה תקציבה מוגבל ואין היא יכולה לטפל במאגרי הפסולת, "זאת, בשים לב לחומרתם ולהיקפם של המפגעים; לשנים הרבות בהן מפגעים אלו עומדים על תילם; לעובדה כי המועצה נמנעה לחלוטין מלטפל במפגעים במשך שנים ארוכות; וכן בהתחשב בפגיעה הניכרת באיכות חיי התושבים אשר נגרמת, מדי יום ביומו, על-ידי הררי הפסולת ביישוב מגוריהם ובפוטנציאל הרב לפגיעה בבריאותם".

שטיין אף אומר כי אם המועצה לא תפעל במהירות וכיאות - מן הראוי ששר הפנים, משה ארבל, ישקול למנות לה ועדה קרואה. "רשות מקומית שאינה מספקת לתושביה, מזה זמן רב, שירות מוניציפלי בסיסי כמו פינוי אשפה - עד כדי יצירת מפגע תברואתי קולוסאלי - היא רשות כושלת אשר ראוי שתוחלף במהרה על-ידי ועדה קרואה במינויו של שר הפנים, שתפעל למען התושבים. דרך זו היא דרך המלך".

לא להותיר את התושבים לטבוע בזבל

צילום: כשר. נסיבות קיצוניות וחריגות [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]

כשר אומר כי "ניתן לשער כי אילו היינו קובעים שהאחריות לטיפול במפגעי פסולת מוטלת על השלטון המרכזי ועל השלטון המקומי אם ווה, רשויות מקומיות רבות היו דורשות מהשלטון המרכזי ליטול חלק בסילוק מפגעי הפסולת שבתחומן. קביעה זו לא רק שהייתה מטילה נטל כבד ובלתי סביר על השלטון המרכזי, אלא שהיא גם נוגדת את עקרון היסוד של כלל החקיקה הסביבתית בישראל.

"...עם זאת, סבורני כי קיימות נסיבות, קיצוניות וחריגות, שבהן סמכות הרשות המוקנית לשלטון המרכזי להיכנס בנעליה של רשות מקומית ולספק, במקומה, שירות חיוני (במקרה דנן, שירותי תברואה וסילוק מפגעי פסולת) לתושביה – הופכת לסמכות חובה. לדעתי, בדיוק לשם כך הוקנו לשלטון המרכזי הסמכויות להתערב בנעשה ברשויות המקומיות, ואלו הם המקרים בהם תבוא לידי מימוש האחריות, המוטלת על השלטון המרכזי, שסמכויות אלו נועדו לשרת".

לדעת כשר, "במקרים חריגים וקיצוניים, שבהם מתגלה כי הרשות המקומית אינה מספקת לתושביה, לאורך זמן, אף את שירותי התברואה וסילוק מפגעי הפסולת הבסיסיים ביותר, השלטון המרכזי אינו יכול לעמוד מנגד, ולהותיר את תושבי הרשות המקומית 'לטבוע בזבל' – פשוטו כמשמעו. התנהלות מעין זו, תחתור תחת החובה המוטלת על המדינה מכוחה של הזכות החוקתית לקיום מינימלי בכבוד, ויהיה בה משום התנערות מאחריות שכדי לעמוד בה הוקנו לשלטון המרכזי הסמכויות להתערב בפעילותן של הרשויות המקומיות". האופן וההיקף בו תעשה זאת מסורים בידי הממשלה, מדגיש כשר.

המועצה לא מסוגלת להתמודד עם הפשיעה

צילום: אלרון. פסק דין שלא ניתן ליישום [צילום: חיים גולדברג, פלאש 90]

אלרון מגיב באומרו, כי פתרונו של כשר בעייתי מבחינה מעשית, ומדובר בדרך ש"סופה עלול להיות בהפרת האיזון הקיים בין השלטון
המקומי לשלטון המרכזי. אנו עלולים למצוא עצמנו כופים על המדינה לפעול עתה לפינוי אשפה של רשויות מקומיות רבות", וכך "ייתכן אפוא שאף ניוותר עם פסק דין מנומק, אך כזה שלא ניתן ליישמו בעולם המציאות".

אלרון מוסיף: "הסברה של המועצה המקומית שלפיו מעורבותם של גורמי פשיעה בתחום פינוי הפסולת תרם רבות למצב העגום הנוכחי, הוא מטריד ביותר. לא יעלה על הדעת כי תתייצב לפנינו רשות מקומית ותודה בפה מלא כי אין היא מסוגלת להתמודד עם גורמים עבריינים המונעים ממנה לעמוד במחויבויותיה כלפי תושביה – ועולם
כמנהגו ינהג. טענות אלו צריכות לשמש כקריאת השכמה צלולה ורועמת, אשר תוביל לאכיפה נחושה מצד משטרת ישראל ויתר הגורמים הרלוונטיים". אם לא תיוותר ברירה, ממשיך אלרון, בהחלט יש לשקול מינוי ועדה קרואה.

שטיין ואלרון הורו למועצת ג'דיידה-מכר לגבש בתוך חודשיים תוכנית לטיפול במפגעי הפסולת וליישם אותה תוך ארבעה חודשים נוספים (כשר סבר שיש גם להורות למדינה לנסח תוכנית להתערבות אם המועצה לא תפתור את הבעיה). המועצה חויבה בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. את העותרים ייצגו עוה"ד ג'מילה הרדל-ואכים, ערן צין ואמנון קרן, את המדינה ייצגה עו"ד מוריה פרימן, ואת המועצה - עו"ד חנא בולוס.